הארמון המלכותי של טורינו (באיטלקית: Palazzo Reale di Torino) נחשב לאתר הראשון והחשוב של המעונות המלכותיים של בית סבויה. הארמון ממוקם במרכז העיר טורינו. מהככר המרכזית, מול הארמון המלכותי, "פיאצה קסטלו" (Piazza Castello) יוצאים הרחובות הראשיים של המרכז ההיסטורי של העיר: רחוב פּוֹ (Via Po), רחוב רומא (Via Roma), רחוב גריבלדי (Via Garibaldi) ורחוב פטר מיכה (via Peter Micca). המבנה של הארמון הוא בסגנון בארוקי, אך ללא הראוותנות המאפיינת מבנים אלה. אורך החזית 107 מטר והגובה הממוצע הוא 30 מטר. הוא מרשים פחות מארמון כמו מעון הציד של סטופיניג'י (Palazzina di caccia di Stupinigi). עם זאת מקומו האסטרטגי עדיין משרה עצמה.
הארמון מאופיין בסגנון בנייה בארוקי אך כולל גם אלמנטים של אדריכלות נאו-קלאסית. חזית הארמון שוחזרה בשנים האחרונות ושוחזר צבעה המקורי שהיה לבן.
הארמון נבנה על ידי שני אדריכלים: קרלו די קסטלמונטה (Carlo di Castellamonte) ו"אמדיאו קסטלמונטה" ( Amedeo di Castellamonte). מבט לאורך החזית של הארמון מצביע על האיזון בין
הביתנים הצדדים. האיזון מופרע רק בכיפה הנראית משמאל של הקפלה, בה נשמרים "תכריכי טורינו". ב"ארמון המלכותי" מצויה גם האנדרטה הלאומית של הקרביניירי (בעבר משטרת הפרשים) (Monumento Nazionale al Carabiniere).
נוסע שביקר בארמון בשנת 1795 כותב[דרוש מקור] על הארמון: "הריהוט מתאים לתפארת החדרים. בין השאר, מעמדי התאורה משתקפים במראות אשר מעוטרות במסגרות כסף, שנעשו בטעם רב. אני מעיר הערה זו רק בגלל העובדה שפרטי הריהוט, שבשימוש החדרים באיטליה, מוצבים בירכתי האולם כך שלא תימנע כניסה של אור היום לחדר".
מאחורי הארמון מצויים הגנים המלכותיים. הכניסה היא משדרות לוצ'יו (Viale Luzio). הגנים פתוחים לציבור בשעות אלה: משעה 9:00 בבוקר עד שעה לפני השקיעה. הכניסה חופשית.