ד"ר האראלד טוּרְנֶר (בגרמנית: Harald Turner; 8 באוקטובר 1891, לוֹיְן, הסן, האימפריה הגרמנית – 9 במרץ 1947, בלגרד, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה) היה משפטן וקצין אס אס בדרגת גרופנפיהרר, אשר כיהן כראש המנהל האזרחי במנגנון הממשל הצבאי בסרביה. הוא היה אחראי מרכזי להשמדת יהדות סרביה ובתוכה יהדות בלגרד. נודע בדיווחו למפקדת האס אס באוגוסט 1942: "בלגרד היא העיר היחידה וסרביה היא המדינה היחידה שהפכו ליודנפריי". לאחר המלחמה הוסגר ליוגוסלביה, נשפט בעוון פשעי מלחמה, הורשע והוצא להורג.
קורות חייו
האראלד טורנר נולד בלוֹיְן לאב אנגלי שנשא אישה גרמניה, התיישב בגרמניה ושירת בצבא הפרוסי[1]. טורנר רכש השכלה תיכונית במיינץ. ב-1908 התגייס לצבא הגרמני, לחם במהלך מלחמת העולם הראשונה, נפצע בחזית המזרחית ובחזית המערבית[1] ועוטר במספר עיטורים על אומץ ליבו. ב-1919 הצטרף לפרייקור ובמקביל רכש דוקטורט במשפטים באוניברסיטת גיסן. הוא הועסק במספר תפקידי מטה במשרד האוצר של המדינה החופשית פרוסיה. ב-1930 הצטרף למפלגה הנאצית, ב-1932 הצטרף לאס אס, וב-1934 הוצב במשרד הראשי לביטחון הרייך. הוא התקדם במהירות בשלטון הנאצי, הודות להרמן גרינג פטרונו, היה (אנ') בקובלנץ ובשנת 1936 היה למנכ"ל משרד האוצר הפרוסי בברלין[1].
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הוצב במנגנון הגנרלגוברנמן בפולין, ובהמשך, ביולי 1940, מונה למושל הצבאי של פריז. לאחר כיבוש יוגוסלביה מונה לראש המנהל האזרחי במנגנון הממשל הצבאי בסרביה, אשר נותרה בשליטה גרמנית לאחר חלוקת יוגוסלביה. לסגנו מונה גאורג קיסל. באוגוסט–ספטמבר 1941 טורנר ביקש רשות לגרש את יהודי סרביה לרומניה, פולין או רוסיה, אך נענה בשלילה[1]. טורנר הורה על רצח יהודים ובני רומה במסגרת פעולות העונשין על פעולות הפרטיזנים של טיטו, על פיהם נקבע ש-100 בני אדם יוצאו להורג על כל חייל גרמני הרוג ו-50 על כל חייל גרמני פצוע, בגלל שחשש שהוצאה להורג של סרבים יעורר את התנגדות האוכלוסייה לגרמנים. במכתב שכתב באוקטובר 1941 הוא כתב שההוצאות להורג כפעולות עונשין אינן נעימות, אבל הן הכרחיות כדי להרתיע נגד פגיעה בחיילים גרמנים, ובנוסף הם דרך טובה לפתור את הבעיה היהודית[2]. טורנר נמנה עם האחראים להקמתו והפעלתו של מחנה הריכוז סיימישטה, ועוד בטרם התקבלה ההחלטה על יישום הפתרון הסופי, פעל טורנר להשמדת יהודי סרביה. במרץ 1942 הפעיל טורנר משאיות גז להשמדת נשים וילדים יהודים, בעיקר באזור בלגרד. הוא דיווח בפירוט על מעשי הרצח למפקדת האס. אס, ובאוגוסט 1942 אף התרברב שבלגרד היא העיר היחידה וסרביה היא המדינה היחידה שהפכה ל"יודנפריי".[3][4]
בראשית 1944 הועבר למספר תפקידי מטה בברלין ובהמשך בבאד טלץ. ב-1945 נפל בשבי כוחות הצבא הבריטי ובהמשך הוסגר ליוגוסלביה והועמד לדין על פשעי מלחמה. ב-22 בדצמבר 1946 נגזר דינו למוות, וב-9 במרץ 1947 הוא הוצא להורג בבלגרד בתלייה[5].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 Comprehending the Holocaust : historical and literary research, 1988, page 161-162
- ^ Zimmerman, Michael, The Wehrmacht and the National Socialist persecution of the Gypsies, Romani Studies. Dec 2001, Vol. 11 Issue 2, p111. 25p. DOI: 10.3828/rs.2001.6
- ^ מנחם שלח (עורך), תולדות השואה - יוגוסלביה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1990, עמודים 47–51, 86, 117-115.
- ^ ג'ני לבל, עד הפתרון הסופי, היהודים בבלגראד 1541–1942, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמוד 335-333.
- ^ טלגרמות בקיצור, הַבֹּקֶר, 10 במרץ 1947
11 Death Sentences in Yougoslavia, פלסטיין פוסט, 10 במרץ 1947
