PROFILPELAJAR.COM

האי סן פול
Île Saint-Paul
נתונים גאוגרפיים
מיקום	האוקיינוס ההודי
קואורדינטות	38°43′48″S 77°31′20″E / 38.73°S 77.522222222222°E
שטח	8.4 קילומטר רבוע
אורך	5.0 קילומטר
רוחב	2.5 קילומטר
גובה מרבי	Crête de la Novara
נתונים מדיניים
מדינה	צרפת
אוכלוסייה	0
תאריך גילוי	1559
	(למפת האוקיינוס ההודי רגילה) האי סן פול

האי סן פול (בצרפתית: Île Saint-Paul) מהווה חלק מהארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת (Terres australes et antarctiques françaises, TAAF) באוקיינוס ההודי, בשטח של כ-8 קמ"ר. האי נמצא כ-85 ק"מ דרומית-מערבית לאי אמסטרדם הגדול יותר, 55 קמ"ר, 1,300 ק"מ צפונית-מזרחית לאיי קרגלן, ו-3,000 ק"מ דרומית-מזרחית לראוניון. האי הוא מושבת קינון חשובה לעופות ים. צריף למחקר מדעי על האי משמש למבצעי מחקר קצרים, מדעיים או אקולוגיים, אבל אין תושבי קבע. על האי חלה סמכותו של מנהלן בכיר על ראוניון.

תיאור

לאי סן פול צורת משולש, ואורכו אינו עולה על 5 ק"מ. הוא מהווה את פסגתו של הר געש פעיל, שהתפרץ לאחרונה בשנת 1793 (מצלעו הדרום-מערבית), ובצדו המזרחי טרשים וצוקים תלולים. משטח הסלע הדק שחסם בעבר את המכתש התמוטט ב-1780, ואפשר למי הים לחדור מבעד לתעלה בת 100 מטרים; עומק המים בכניסה אינו עולה על מטרים ספורים, ומכאן שרק ספינות קטנות מאוד או סירות יכולות להיכנס למכתש. האגן הפנימי, ברוחב ק"מ אחד ובעומק 50 מ', מוקף קירות תלולים בגובה של עד 270 מ'. במקום יש מעיינות חמים פעילים.

היסטוריה

תצפיות מוקדמות

האי סן פול התגלה לראשונה בשנת 1559 על ידי הפורטוגזים. האי מופה, תואר בפרוטרוט וצויר על ידי אנשים מצוות הקאראק "סאו פאולו", בהם הכומר מנואל אלוורז והכימאי הנריקה דיאס. אלוורז ודיאס חישבו נכון את קו הרוחב כ-38° דרום. על הספינה פיקד רואי מלו דה קאמארה והיא הייתה חלק מצי הודו הפורטוגזי בפיקודו של חורחה דה סוסה. הספינה "סאו פאולו", שנשאה גם נשים והפליגה מאירופה לברזיל, תהיה גיבורת סיפור הישרדות דרמטי ומרגש, אחרי ששקעה דרומית לסומטרה.

התצפית המאושרת הבאה הייתה של ההולנדי הארוויק קלז דה הילגום ב-19 באפריל 1618.^[1] במהלך המאה ה-17 נצפה האי בעוד הזדמנויות. אחד התיאורים המפורטים הראשונים שלו, ואולי הנחיתה הראשונה, נעשו בדצמבר 1696 על ידי וילם דה פלמינך.^[2]

במאה ה-19

בימי ספינות המפרש, נהגו לעיתים רבי חובלים להשתמש באי לבחון את הניווט שלהם לפני שפנו צפונה. במאות ה-18 ו19 ביקרו מדי פעם בסן פול חוקרי ארצות, דייגים וציידי כלבי-ים, בהם ספינת ציידי כלבי הים האמריקאית "גנרל גייטס", שביקרה שם באפריל 1819. ג'ורג' ויליאם רובינזון, צייד כלבי-ים אמריקאי, הושאר על האי לצוד כלבי-ים ונשאר שם למשך 23 חודשים עד ש"גנרל גייטס" חזרה לקחתו במרץ 1821. רובינזון חזר בהמשך לסן פול ב-1826 לאסוף עורות כלבי-ים. הוא הפליג מהובארט על ספינתו הוא, הדו-תורנית "האנטר".

תקופת צייד כלבי הים נמשכה מ-1789 עד 1876. במהלך תקופה זו מתועדים ביקורים של ציידי כלבי ים ב-60 ספינות, שארבע מהם נטרפו בים. בין השרידים מתקופה זו חורבות צריפים וכתובות.

צרפת תבעה חזקה על האי בשנת 1843, כשקבוצת דייגים מראוניון, שהייתה מעוניינת להקים בסיס דייג על סן פול, לחצה על מושל ראוניון לתבוע בעלות על סן פול ועל אמסטרדם. הדבר התבצע באמצעות צו רשמי מתאריך 8 ביוני 1843. ב-1 ביולי נחת מרטין דופיירה, שפיקד על הספינה "ל'אולימפ" על האי אמסטרדם ואחר, ב-3 ביולי, על סן פול, והניף על שניהם את דגל הטריקולור. הראיה היחידה ששרדה למימוש התביעה במועד זה היא כתובת חרותה על סלע בשולי האגם שבמכתש סן פול: "Pellefournier Emile Mazarin de Noyarez, Grenoble, Canton de Sassenage, Département de l'Isère, 1844". כל פעילות הדייג נזנחה, מכל מקום, בשנת 1853, כשממשלת צרפת ויתרה על חזקתה על שני האיים.

מפה טובה של האי שורטטה לראשונה רק ב-1857, כשהפריגטה האוסטרית "נובארה" הנחיתה צוות, שחקר את הצמחייה, בעלי החיים והגאולוגיה מנובמבר עד דצמבר.

בשנת 1871 נטרפה אוניית הצי הבריטי "מגרה", שהובילה חיילים, על חופי האי. רוב 400 האנשים שהיו על סיפונה נאלצו להישאר שם יותר משלושה חודשים לפני פינויים. תיאור קצר, אימפרסיוניסטי של הפגישה בין צוות האונייה לבין שני תושבי האי הצרפתים מופיע בעמ' 54 של "אטלס האיים הנידחים" מאת ג'ודית שאלאנסקי בהוצאת פנגווין, 2010, isbn=978-0-14-311820-6.

בספטמבר 1874 עשתה משלחת אסטרונומית צרפתית, שהגיעה על ספינת המפרשים "לה דיוו", קצת יותר משלושה חודשים על סן פול, לצפייה במעבר נוגה על פני השמש; הגאולוג שארל ויליין ניצל את ההזדמנות לעריכת סקר גאולוגי חשוב של האי.

ב-1889 נאלץ צ'ארלס לייטולר, שהתפרסם לאחר זמן כקצין השני של הטיטאניק, לשהות על האי שמונה ימים כשהארבה שלו, |"הולט היל", עלתה על שרטון. הוא מתאר את העלייה על השרטון ואת האי באוטוביוגרפיה שלו, "טיטאניק וספינות אחרות". לייטולר העלה את האפשרות, ששודדי ים השתמשו באי וייתכן שאוצרותיהם טמונים במערותיו.^[3]

ב-1892 חזר ותבע צוות ספינת המפרש "בורדונה", ואחריו, ב-1893, צוות הספינה "ל'אר", חזקה על סן פול ועל האי אמסטרדם בשם ממשלת צרפת.

המאה ה-20

ב-1928, גייסה Compagnie Générale des Íles Kerguelen את רנה בוזייר וכמה ברטונים וילידי מדגסקר להקמת מפעל לשימורי סרטנים על סן פול, "La Langouste Française". במרץ 1930, בסיום העונה השנייה, עזבו רוב העובדים את המפעל, אבל שבעה מהם נשארו על האי לשמור על המתקנים, כמשוער לחודשים אחדים בלבד. אבל החילוץ איחר מאוד להגיע. כשהספינה המובטחת הגיעה לבסוף, בדצמבר 1930, נמצא שחמישה מן האנשים מתו, בעיקר ממחסור במזון ומצפדינה: פול ברונו (תינוקת שנולדה על האי מתה חודשיים אחרי הולדתה), עמנואל פולוך, פרנסואה רמאונצי, ויקטור ברונו ופייר קיליוויק. רק שלושה שרדו וניצלו. אירוע זה נודע בהמשך בשם "הנשכחים מסן פול" (Les Oubliés de Saint-Paul).^[4]

כעבור כמה שנים, ב-1938, נתקע צוותה של סירת דייגים צרפתית על האי. קריאות לעזרה ששלח הצוות ברדיו בגלים קצרים נקלטו בדרך מזל במרחק 17,600 ק"מ משם, בארצות הברית. ההודעה הועברה לצי ולקונסול צרפת בסן פרנסיסקו, וניל טיילור, חובב רדיו בן 12, בקליפורניה, יצר קשר עם הצוות על האי והרגיע אותם, שהעזרה בדרך אליהם.^[5]

תיאור בדיוני של האי מופיע בספרו של רוברט סטון Outerbridge Reach משנת 1998.

סביבה

באי קיים אקלים אוקיאני קריר ומדרונות הר הגעש מכוסים עשב. זהו אתר רבייה לדוב ים תת-אנטארקטי, לפיל ים דרומי ולפינגווין הסלעים. זה היה גם אתר קינון לברווז נטול כוח מעוף, מין שהיה ייחודי לאי, ולכמה סוגים של יסעור לפני שהובאו אל האי טורפים ואוכלי-עשב אקזוטיים, לרבות חולדה שחורה, עכבר הבית, ארנבון מצוי, חזירים ועזים במהלך המאה ה-19 או לפניה. החזירים והעזים נעלמו מאז או הושמדו. חולדות שחורות חוסלו בינואר 1997 בהצנחה מן האוויר של 13.5 טונות פתיונות רעל מעל האי.

אזור עופות חשוב

האי, יחד עם האיון השכן קוויל רוק, מוכר על ידי ארגון BirdLife International כאזור עופות חשוב (אנ') (IBA) משום שהוא מספק מקום קינון לכמה עופות ים. הודות למיקומו הסובטרופי יש בו אוכלוסיית עופות ייחודית, הנבדלת מזו של איים תת-אנטארקטיים ומכילה מינים מקננים אחדים נדירים בחבל ארץ זה. עופות הים של סן פול קיננו בעיקר על קוויל רוק עד שחיסול החולדות איפשר לכמה מינים, בייחוד יסעורוני מקגיליבארי קטנים (תת-סוג של יסעורוני סאלבין) ויסעור ענק, לחזור וליישב את האי הראשי. מינים אחרים כוללים מושבה של כ-9000 זוגות פינגווין סלעים צפוני, כ-20 זוגות של אלבטרוס עשון ואחרים. ייתכן שהיה פעם באי מין של ברווז, הנראה בציור משנת 1793, אך לא ברור אם הוא זהה לברווז אמסטרדם ("אנאס מרקולה") או שהוא מין שונה. שום ברווז כזה לא נמצא באי עד כה, כך שאי אפשר להוכיח את קיומו.