PROFILPELAJAR.COM

דניאל (דני) בוקשטיין
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	2 ביוני 1921; כ"ה באייר ה'תרפ"א; מוסקבה, רוסיה הסובייטית
נהרג	10 במאי 1948 (בגיל 26); א' באייר ה'תש"ח; דיר עמר, , פלשתינה (א"י)
השתייכות	ההגנה; חיל האוויר המלכותי
תקופת הפעילות	1937–1948 (כ־11 שנים)
דרגה	סגן (לאחר מותו)
תפקידים בשירות
	טייס קרב; מפקד טייסת הגליל של שירות האוויר;
פעולות ומבצעים
	המרד הערבי הגדול ; מלחמת העולם השנייה ; מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
	יועץ טכני לתעשייה; טייס
הנצחה
	ראו להלן

דניאל (דני) בוקשטיין (כ"ה באייר ה'תרפ"א, 2 ביוני 1921 - א' באייר ה'תש"ח, 10 במאי 1948) היה טייס עברי, שרת כטייס תובלה בחיל האוויר המלכותי במלחמת העולם השנייה וכמפקד טייסת הגליל בשירות האוויר של ההגנה. התרסק עם מטוסו סמוך לדיר עמר במהלך מבצע מכבי במלחמת העצמאות.

תולדות חייו

נולד במוסקבה לרבקה ויעקב בוקשטיין. בהיותו כבן שנתיים וחצי עלה עם הוריו ארצה, וגדל בתל אביב. למד בבית הספר אחד העם ובגימנסיה הרצליה. לאחר גמר לימודיו, החל לעבוד כיועץ טכני לתעשייה, בין השאר בחברת "טכניקה י. בוקשטיין ובניו" שייסד אביו. התגייס להגנה בגיל 16, ושרת כקשר. בין השאר, השתתף בהגנה על כפר יעבץ בהתקפות הערבים בזמן מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט. עבר קורס מ"כים ונשלח לחניתה. היה מראשוני תלמידי הטיסה של חברת אווירון.

בשנת 1942 התנדב לצבא הבריטי וסיים קורס-טיס. הוא השתתף כטייס תובלה במלחמת העולם השנייה, וצבר 500 שעות טיסה. אחרי גמר המלחמה שהה בשליחות באנגליה לשם רכישת מכונות וציוד טכני בשביל התעשייה העברית בארץ.

ב"שירות האוויר" של ההגנה

כשהוקם שירות האוויר של ההגנה, היה מעשרת הראשונים שהתנדבו לשרת בו. הוא התקדם מהר, וב-21 באפריל 1948 התמנה למפקד טייסת הצפון. בתפקיד זה, לקח חלק פעיל בהגנה על יישובי הצפון במלחמת העצמאות^[1]. בין השאר, התקיף מהאוויר והניס את משורייני צבא ההצלה שתקפו את רמות נפתלי, וכן הצניח תחמושת, כאשר הקרב היה נראה אבוד בעיני מגיני המקום^[1]. ב-27 במרץ 1948, ליווה מהאוויר את שיירת נבי דניאל לגוש עציון, ואף התריע לפיקוד ההגנה על התארגנות של ערבים לתקיפת השיירה^[2]. כמו כן, העביר ציוד, מזון ותרופות לנקודות יהודיות מבודדות נוספות, בהן יחיעם, סדום ואף ירושלים.

מותו

ערך מורחב – התרסקות מטוס הנורסמן (1948)

במהלך מבצע מכבי לפריצת הדרך לירושלים, הוטל על הגדוד הרביעי של חטיבת הראל לכבוש את הכפר בית מחסיר (כיום, מושב בית מאיר), שלקח חלק פעיל בהתקפות על השיירות לירושלים. לאחר כמה ניסיונות כושלים להגיע אל הכפר, הותקפו אנשי הגדוד באש עזה, ומפקד החטיבה יצחק רבין ביקש לקבל סיוע אווירי. המטה הכללי אישר את הפעולה, וצוות של חמישה לוחמים, הטייס יריב שינבוים ואנשי צוות האוויר שלמה רוטשטיין, שלמה כהן, צבי שוסטרמן ויצחק שקלנביץ התארגן להמראה על מטוס "נורסמן" קנדי משדה דב. רגעים ספורים לפני ההמראה, הצטרף בוקשטיין מיוזמתו לפעולה. המטוס הגיע ליעדו, ואף הודיע במערכת הקשר "מצאנו את המטרה", אולם מספר רגעים אחר כך התרסק בסביבות הכפר "חרבת אל ג'בעה"^[3] (במקום שבו שוכן כיום מושב גבעת יערים) בנסיבות שנותרו עלומות עד היום^[4]. גופותיהם נתגלו על ידי ערבים תושבי חרבת אל ג'בעה, והם נקברו במערה סמוכה. לאחר שהמקום נכבש על ידי צה"ל, גילה אחמד ח'אלידי, מנהל בית היתומים בדיר עמר (כיום, בית החולים איתנים) את מקום קבורתם לכוחות צה"ל^[3], והם נקברו בקבר אחים בית הקברות הצבאי בקריית ענבים. שרידי המטוס נמצאים באנדרטה בהר הטייסים, שנקרא על שמם. לאחר מותו הועלה בוקשטיין לדרגת סגן (הוא לא היה קצין לפני כן).

היה נשוי לברוריה לבית זלטניק^[5](נפטרה ב-2017). חמישה חודשים לאחר מותו נולדה בתו שנקראה על שמו, דניאלה, לימים עיתונאית ב"דבר" וב"מעריב", אשתו של ורדי בן יעקב.

הנצחה

שמו של דניאל בוקשטיין הונצח באנדרטאות שונות, הידועות שבהן הן האנדרטה לחללי חיל האוויר בהר הטייסים, שם נמצאים גם שרידי המטוס שבו נהרג, ו"גן הטייסים" במושב גבעת יערים, סמוך למקום שבו נהרג.

לזכרו של בוקשטיין יצא הספר מול שערי ירושלים: פרשת חייו של דניאל בוקשטין בשנת 1949.

מיד לאחר המלחמה הוחל בהקמת ספריה תעופתית על שמו במועדון התעופה שפעל בבית שברחוב הירקון 67^[6].

משפחתו יזמה ומימנה פרס לעידוד התעופה על שמו^[7], וכן שורת פרסים נוספים: פרס לשחקן צעיר מבטיח בתיאטרון הבימה, פרס לזמר מבטיח באופרה הישראלית, פרס לתלמידי גימנסיה הרצליה על כתיבת חיבור בנושא צבאי-לאומי, פרס לסטודנטים לפיזיקה באוניברסיטה העברית. כמו כן, שמו הונצח בחדר ניתוח שנתרם לזכרו בבית החולים משגב לדך.

בית המשפחה ברחוב בן-יהודה 126 בתל אביב נקרא "בית דניאל בוקשטיין", ובשנת 1958 נתלה עליו שלט לזכרו.

לקריאה נוספת

יוסף אריכא (עורך), מול שערי ירושלים: סיפור חייו של דניאל בוקשטין ז"ל, בהוצאת המשפחה, 1949.
רות שפירא, בקולן: נשים בישראל בצל אובדן ומלחמות, ידיעות ספרים, 2019, עמ' 29 - 37.