דוד יפית

דוד יפית
דוד יפית (1986)
דוד יפית (1986)
דוד יפית (1986)
לידה 13 בספטמבר 1913
ריגה, האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית האימפריה הרוסית
פטירה 6 בנובמבר 2000 (בגיל 87)
אזור, ישראלישראל ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון
ידוע בשל קצין בית"ר בלטביה
אסיר ציון
יו"ר המועצה הציבורית למען עולי ברית המועצות
מ"מ יו"ר התאחדות עולי ברית המועצות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דוד יפית (מימין בחליפה הבהירה) כפי שצולם במאי 1986 באירוע לכבודו של נתן שרנסקי. משמאל שמעון פרס ולצידו נתן שרנסקי

דוד יפית (13 בספטמבר 1913, ריגה, האימפריה הרוסית - 1 בנובמבר 2000, אזור, ישראל) היה מקציני בית"ר בלטביה ואסיר ציון במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20. לאחר עלייתו לישראל כיהן כיו"ר המועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות וכמ"מ יו"ר התאחדות עולי ברית המועצות.

ביוגרפיה

דוד יפית נולד בריגה, שאז הייתה שייכת לאימפריה הרוסית כדוד יוּפִיס ובמהלך שנות ה-30 למד בבית הספר היהודי בעירו. בהמשך, רכש השכלה כמהנדס. יפית היה חבר בתנועת בית"ר ובין 1933 ל-1934 כיהן כקצין ומפקד תא בית"ר בריגה. במסגרת תפקידו טיפל יפית במתן סרטיפיקטים לארץ ישראל. לפי חלק מהמקורות, בהמשך, ועד לכיבוש הסובייטי של לטביה כיהן כסגנו של נציב בית"ר בלטביה דוד ורהפטיג.[1]

לאחר כיבוש לטביה בידי הצבא האדום הפך יפית למבוקש על ידי הנ.ק.ו.ד. על רקע פעילותו הציונית. ב-1941 לאחר כיבוש האזור על ידי הנאצים, נמלט דוד יפית לאוזבקיסטן וב-1946 שב לריגה. ב-1951 נעצר יפית על ידי הק.ג.ב. בחשד לפעילות ציונית ולימוד השפה העברית. הוא נשפט ונדון ל-10 שנות מאסר בגולאג סמוך לעיר וורקוטה אשר מצויה בימינו בשטח רפובליקת קומי, אך ב-1954 זכה לחנינה ושוחרר.[1]

לאחר שחרורו המשיך בפעילות ציונית חשאית. בנו, דב יפית שבת שביתת שבת מול בניין הסובייט העליון במחאה על אי מתן היתרי העלייה. ב-1971 קיבל דוד יפית היתר יציאה ובאפריל עלה לישראל.[2] ובהמשך השתתף בוועידת בריסל ממנה יצא קול קורא למנהיגי ברית המועצות להתיר את העלייה לישראל.[3] ב-1974 נבחר לסגן יושב ראש התאחדות עולי ברית המועצות.[4] בהמשך, כיהן כממלא מקום ההתאחדות והיווה אופוזיציה ליושב הראש יוסף תקוע איש מפלגת העבודה.[5] עוד פעל במסגרת המועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות לתמיכה ביוזמת תיקון ג'קסון-ואניק במטרה ללחוץ על ברית המועצות לאשר יציאת יהודים מתחומה.[6]

הוא נחשב אחד מפעילי העלייה הבולטים ומתח לא פעם ביקורת על תהליך קליטתם של עולי ברית המועצות בישראל והיחס אליהם.[7][8] במהלך שנות ה-70 וה-80 כיהן גם כיושב ראש המועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות.[9]

דוד יפית ניהל תוכניות לימוד מקצועיות במכון לחינוך טכנולוגי בחולון והמשיך בפעילות ציבורית למען אסירי ציון בברית המועצות. הוא הלך לעולמו באזור ב-2000 והוא בן 87 שנים.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד יפית בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 דוד יפית באתר angelfire.com (באנגלית). יצוין כי ב"ספר בית"ר קורות ומקורות" של בן ירוחם לא מאוזכר שמו של יפית. השם אכן מופיע באחד התיקים של בית"ר לטביה שנמצאים בארכיוני בית"ר, ברשימה של קציני בית"ר, אך אין אזכור שם להיותו סגן נציב בית"ר בלטביה. מקור: ארכיון מכון ז'בוטינסקי.
  2. ^ הגיעו עולים מברה"מ, דבר, 19 באפריל 1971.
  3. ^ אורלי אילני, ועידת בריסל, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 2007.
  4. ^ הסופר יצחק מראס יו"ר התאחדות עולי ברה"מ, מעריב, 10 ביולי 1974.
  5. ^ רוני אשל, "תקוע תקע סכין בגב העלייה מברית המועצות", מעריב, 4 בספטמבר 1980.
  6. ^ ישראל לנדרס, תמיכה בתיקון ג'קסון ובמאמצי ניקסון, דבר, 17 במאי 1973.
  7. ^ אברהם תירוש, "יהודים שקיבלו היתרי יציאה מברה"מ נשארו שם ולא עלו-בגלל מכתבים מישראל", מעריב, 5 במרץ 1974.
  8. ^ אברהם תירוש, עשרות משפחות של עולים מברה"מ יורדות-בגלל בעיות חברתיות, מעריב, 1 בפברואר 1974.
  9. ^ ישעיהו אביעם, ת"א הפכה למוסקווה, לוד לאודסה ורמלה לריגה, מעריב, 4 ביוני 1986.