דבורה גריסקום פאסמור (באנגלית: Deborah Griscom Passmore: 1840 – 1911) הייתה מאיירת בוטנית של משרד החקלאות האמריקאי שהתמחתה בציורי פירות. עבודתה נשמרת באוסף צבעי המים של משרד החקלאות, והיא כונתה הטובה ביותר מבין אמני USDA המוקדמים.[1] היא הפכה לפורייה ביותר בקבוצת האמנים, ותרמה חמישית מ-7500 הציורים באוסף צבעי המים הפומולוגיים.
ביוגרפיה
ראשית חייה
דבורה גריסקום פאסמור נולדה במחוז דלאוור, פנסילבניה, ב-17 ביולי 1840, ביתם החמישית של אוורט גריסקום פאסמור (1787–1868), חוואי, ואליזבת ק. נייט (בערך 1800–1845), מורה.
דבורה פאסמור קיבלה את שמותיה משם סבתה מצד אביה. אמה נפטרה כשהייתה עדיין ילדה, ופאסמור התחנכה בפנימייה הסמוכה שבה לימדה אמה לפני נישואיה. היא עברה הכשרה כאמנית בבית הספר לעיצוב לנשים ובאקדמיה לאמנויות בפילדלפיה.[2][3] בת דודתה הראשונה[4] דבורה פסמור גילינגהם (1820–1877) הייתה גם אמנית בוטנית, אם כי חובבת שעבודתה לא פורסמה כמעט.[4]
לימודיה
פאסמור השלימה את הכשרת האמנות שלה בפילדלפיה עם שנה של לימוד אמנות באירופה. שם, מצאה השראה באיורים הבוטניים של מריאן נורת' בגני קיו, אנגליה, וכשחזרה לארצות הברית, היא החלה לצייר את פרחי הבר של אמריקה וכן חבצלות ופרחים אחרים. היא קיוותה לפרסם את ציורי צבעי המים האלה תחת הכותרת "פרחי הבר של אמריקה", אבל מעולם לא הצליחה לעשות זאת וכתב היד נמצא באוספים המיוחדים של משרד החקלאות. פאסמור התגאתה בכך שהיא תיארה את הנושאים שלה בדיוק רב. הבוטנאי הנודע אדוארד לי גרין היה מעריץ גדול של ציורי הפרחים של פאסמור.[2]
פאסמור גם ציירה קקטוסים, וכמה מצבעי מים שלה הודפסו בעבודה משנת 1919 בשם "הקקטוסים", שיצאה לאור על ידי מכון קרנגי.
קריירה
פאסמור עבדה בפילדלפיה כמורה במשך מספר שנים לפני שהחליטה לעבור לוושינגטון הבירה בהצעתו של ויליאם וילסון קורקורן, מייסד הגלריה לאמנות קורקורן, שהתרשם מאוד מעבודתה. [5] קורקורן נפטר לפני שפאסמור הצליחה להשיג עבודה דרך הקשר הזה, ובמקום זאת היא קיבלה עבודה ב-1892 כמאיירת במשרד החקלאות האמריקאי. זו הייתה תקופה שבה אזורי גידול הפירות העיקריים בארצות הברית רק החלו להתפתח, כאשר חקלאים עבדו עם משרד החקלאות להקמת פרדסים להרחבת השווקים. הצילום עדיין לא היה בשימוש נרחב כמדיום דוקומנטרי, ולכן הממשלה הסתמכה על אמנים כמו פאסמור, אמנדה ניוטון, מרי דייזי ארנולד, אלזי לואר פומרוי, אלן אישאם שאט, ג'יימס מריון שול ורויאל צ'ארלס סטדמן כדי לייצר רישומים מדויקים מבחינה טכנית עבור הפרסומים המקצועיים.
פאסמור הייתה אחת מיותר מ-50 מאיירים בוטניים שנשכרו בתקופה מוקדמת זו, והיא קודמה במהירות, כשמונתה למנהיגת צוות האמנים באגף הפומולוגיה באותה שנה שבה התקבלה לעבודה. אחת המשימות הראשונות שלה הייתה לצייר לתערוכת הקולומבינית העולמית של 1893 בשיקגו.[6]
בסופו של דבר היא תעבוד עבור משרד החקלאות במשך תשע-עשרה שנים.
יצירות האמנות של פאסמור עבור משרד החקלאות כיסו מגוון רחב של פירות כולל תפוחים, אגסים, שזיפים, אפרסקים, תפוזים, אפרסמונים, תותים ודומדמניות, כמו גם שסק הפחות נפוץ, קומקווט ודובדבן סורינאם. היא הייתה פורייה ביותר, הפיקה יותר מ-1500 צבעי מים ורישומים מוגמרים. יותר ממחציתם נוצרו בין 1895 ל-1902. רבים מהם ניתן למצוא בדוחות הטכניים ובפרסומים של הסוכנות. כמו כן, בין השנים 1901–1911 פורסם בשנתון המחלקה מבחר מיצירותיה, בליווי דו"ח שנתי על פירות חדשים.
פאסמור גם לימדה אמנות באופן פרטי בוושינגטון הבירה, שם היא קיימה סטודיו משלה.
היא מתה בבית מהתקף לב ב-3 בינואר 1911.
חלק גדול מעבודותיה של פאסמור מוחזק באוסף צבעי המים הפומולוגיים של משרד החקלאות, בתוך האוספים המיוחדים של הספרייה החקלאית הלאומית. מספר הדפסים מעבודותיה מוצגים בתערוכה קבועה בחדר הקריאה המרכזי של הספרייה. כמה מצבעי המים של הקקטוסים שלה נמצאים באוסף המחלקה לבוטניקה של המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע.
^Fusonie, Alan E. "The Heritage of Original Art and Photo Imaging in USDA: Past, Present, and Future." Agricultural History 64:2 (Spring 1990).
^ 12Passmore, Deborah G. Flowers in Water Color. 1911. Preface to unpublished manuscript, United States Department of Agriculture, National Agricultural Library, Special Collections.
^White, James J., and Erik A. Neumann. "The Collection of Pomological Watercolors at the U.S. National Arboretum". Huntia: A Journal of Botanical History 4:2 (January 1982), pp. 106–107
.jpg)
