דאון מהגוני (שם מדעי: Petaurus gracilis) הוא מין כיסאי מעופף גדול ונדיר בסוג דאון שאנדמי לצפון יבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1883 על ידי הזואולוג האנגלי צ'ארלס וולטר דה ויס (Charles Walter De Vis), והוא אחד המינים הגדולים בסוגו. מאז התיאור הראשון שלו, הדאון המהגוני לא נצפה שוב במשך 100 שנה ונחשב לנכחד עד שנתגלה מחדש בשנת 1989. במקור, הוא סווג כתת-מין של דאון הסנאי ורק בשנת 1993 קיבל מעמד של מין עצמאי. הדאון המהגוני הוא יונק נדיר שנמצא בסכנת הכחדה; הוא איבד 80% מטווח התפוצה ההיסטורי שלו בעקבות בירוא יערות עבור מטעי קנה סוכר ובננות וגידול בקר, והטווח הנותר שלו מפוצל ביותר. רשויות השימור האוסטרליות פועלות לשימור והגנה על היערות שבהם הוא חי.
אנטומיה ומראה
הדאון המהגוני הוא המין השני בגודלו בסוג לאחר דאון צהוב-בטן ואורכו הכולל מגיע ל-60 סנטימטרים; מבנה גופו ארוך וגוצי, ראשו רחב ומקושת וחרטומו קצר ומחודד. האוזניים שלו גדולות ומשולשות, העיניים גדולות ועגולות והאף קטן ומחורץ. הזנב ארוך, גלילי ועבה במיוחד, ודומה לזנבו של דאון הסנאי. יש לו חמש אצבעות ארוכות בידיים וברגליים, אך בעוד שביד הן מקבילות ובגודל זהה, ברגל שניים מהן קטנטנות וסינדקטיליות ואילו הבוהן מנוגדת.
לדאון מספר תכונות המשפרות את האחיזה שלו בעצמים: רפידות גדולות בכפות וטפרים דקיקים וחדים בקצה האצבעות. כיתר קרוביו, גם לדאון המהגוני יש קפל עור עבה בין אצבעות הרגל והיד, שנמתח בעת הקפיצה כמצנח ומאפשר לו לדאות למרחקים ניכרים. אורך הראש והגוף של הדאון המהגוני: 28-23 סנטימטרים לזכר ועד 27 סנטימטרים לנקבה; אורך הזנב זהה פחות או יותר אצל שני הזוויגים ונע בין 34 ל-41 סנטימטרים; עם זאת, למרות הגודל הדומה, הזכר כבד בצורה ניכרת מן הנקבה: משקלו 345–500 גרם (כחצי קילוגרם) לעומת משקל הנקבה שנע בין 310 ל-450 גרם.
הפרווה של הדאון המהגוני שעירה, עבה ורכה. צבעה הכללי אפור-כסוף, פלטינה או צפחה בדרך כלל, אך בניגוד לדאון הסנאי או לדאון הסוכר, היא מתכהה לעיתים קרובות גם לאפור-פחם, חום-אגוז או אפילו אוכרה. המין קיבל את שמו מהצבע החום-מהגוני של בטנו, מותניו וקרומי הדאייה שלו, אך הם עשויים להיות גם אפרפרים או צהבהבים. לדאון המהגוני יש שני פסים כהים בצבע שחור מבריק או חום כהה על הפרווה: פס עבה לאורך הגב שנמוג בהדרגה בפלג הגוף האחורי ופס דק בולט לאורך קרום הדאייה; לעומת זאת, השפה החיצונית של קרום הדאיה לבנה בוהקת. הכפות שחרחרות, חומות או צהובות. ראשו של הדאון המהגוני חיוור יותר משאר הגוף, ונע בין אפרפר חיוור ללבן בוהק או צהבהב. סימוני הפנים כוללים פס או כתם יהלום שחור לאורך המצח והחרטום, טבעות שחורות סביב העיניים וכתמים שחורים קטנים בבסיס האוזניים. האף, האוזניים, הידיים והרגליים קירחים וורודים. הזנב בצבע אפור בהיר או כהה, והוא משחיר בקצהו.
תפוצה
הדאון המהגוני אנדמי לקווינסלנד שבאוסטרליה. טווח התפוצה שלו מוגבל לרצועה צרה באורך 122 קילומטרים בקו החוף המזרחי של פלך הינצ'ינברוק, פלך קארדוול ופלך ג'ונסטון באזור הצפון הרחוק סמוך לחצי האי כף יורק, מקריסטל קריק וטולי בצפון עד אינגאם בדרום, והטווח מתרחב 40 קילומטרים בלבד לפנים הארץ. בית הגידול שלו שוכן בתוך הפארקים הטרופיים הגשומים של קווינסלנד, ומורכב בעיקר מיערות אקליפטוס פתוחים ודלילים בשפלה הבוצית לאורך החופים. הדאון נמצא בגבהים נמוכים שאינם עולים על 120 מטר מעל פני הים.
אקולוגיה
הדאון המהגוני הוא יונק פעיל לילה שיוצא לתור אחר מזון עם רדת החשיכה; את שעות היום הוא מבלה בשינה באחד מתוך תריסר הקינים שבנה לעצמו מזרדים ועלים בתוך סדקים של עצי אקליפטוס. הודות לזנבו ולכפותיו הדאון הוא טפסן מעולה, והוא מסוגל לדאות למרחק 30–60 מטר באמצעות קרומיי הדאייה שלו; במהלך הדאיה, הזנב העבה משמש להיגוי אחורי ולאיזון. הדאון המהגוני חי בטריטוריה קבועה שגודלה משתנה בין 10 דונם לנקבה ל-20 דונם לזכר והוא מגן על שטחו בקנאות מפני מסיגי גבול מאותו הזוויג. כל דאון מסייר לאורך שטחו מידי שניים או שלושה לילות לפני או אחרי שיחור המזון; סיור זה נועד לשמור על שלמות גבולות הטריטוריה באמצעות חידוש סימני ריח, וכן לאיתור עצים עם פירות או תפרחות.
הדאון המהגוני ניזון בעיקר מצוף, טל דבש, שרף ואבקנים שאותם הוא מלקט מעצים ושיחים, בייחוד מינים ממשפחת ההדסיים (הדס דבשי, בנקסיה, וקורימביה) ומיני אקליפטוס וקסנטוריאה. כאשר יש מחסור בתפרחות מהמזון המועדף, הדאון מסתפק גם בפרחים של מיני שיטה. הוא ניזון גם מחרקים וחסרי חוליות קטנים. התנועה של הדאון בתוך הטריטוריה ומחוצה לה מושפעת מזמינות המזון; בעונה הגשומה שמתאפיינת בשפע במזון, הדאון מרשה לעצמו לגמוע עד 1.5 קילומטרים מדי לילה, ולהוציא אנרגיה על התנועה והדאייה כדי לבקר בתפרחות מגוונות.
אורח החיים הבודד והטריטוריאלי, הופך את הדאון ליונק שקט למדי; התקשורת הקולית היחידה בין הדאונים היא באמצעות קול נהי שנשמע כ"נא-מתי", ולעיתים רחוקות עוד יותר דאון אחר יגיב בחזרה לקריאה זאת. גם במהלך ההגנה על הטריטוריה הדאון אינו הופך לקולני. התקשורת העיקרית מתבצעת באמצעות סימני הריח: הדאון מסמן את גבולות הטריטוריה באמצעות שתן או שפשוף בלוטות הריח שבחזית הראש ובחזה על ענפים. הדאון המהגוני הוא יונק סוליטרי שמעדיף לחיות לבדו בקן; אף על פי כן, הרבייה שלו מונוגמית והוא מתרבה עם בן זוג יחיד בדרך כלל; לפרקים, הזוג אף עשוי לחלוק קן במשותף. זוג דאונים מאפשר לצאצאיו מהשנה הקודמת לשהות בשטחו, אך דאונים בוגרים מגורשים ממנו. הנקבה היא המטפלת היחידה בצאצאים.
עונת הרבייה של הדאון המהגוני ארוכה במיוחד ונמשכת מאפריל עד אוקטובר. הדאונית ממליטה לרוב פעם אחת בשנה, אך במקרה שההמלטה התרחשה בתחילת העונה, עשויה להיות המלטה נוספת בהמשך. בתום תקופת היריון קצרה נולד גור אחד או תאומים ששוהים בכיס עד שנגמלים בגיל 4 או 5 חודשים. בזמן שהדאונית מטופלת בגורים, היא עשויה לגדל אותם ב-12 קינים שונים. לאחר הגמילה, הדאונים הצעירים שוהים בתוך הקן, ועוזבים בהדרגה את שטח האם ומתפזרים למקומות אחרים עד סוף השנה הראשונה לחייהם. הדאונים מגיעים לבגרות בגיל 12–18 חודשים אך הנקבות מתרבות בדרך כלל החל מגיל שנתיים.
תוחלת החיים של הדאון המהגוני אינה ידועה, אך ככל הנראה עומדת על כ-6 שנים. הטורפים העיקריים של המין הם פיתון השיחים, פיתון השטיחים, ינשוף נובח, ינשוף אדום ותנשמת.
מצב
דאון המהגוני מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה (EN), מאחר שטווח התפוצה שלו מקוטע קשות, קטן מ-5,000 קילומטרים רבועים, ויש ירידה מתמשכת בהיקף ובאיכות בית הגידול שלו. האיום העיקרי עליו נשקף מצד המרת היערות למטעים של קנה סוכר, בננה, אננס, אורן קריבי או שטחי מרעה שהובילו לצמצום דרסטי של התפוצה, לפיצול וליצירת אוכלוסיות מבודדות. הטווח הנוכחי של הדאון מהווה 20% בלבד מהטווח ההיסטורי, וגם הוא מקוטע מאוד. שינויים במשטרי אש, התפשטות צמחים פולשים, פגיעת ציקלונים ורעיית יתר של בקר וצאן משפיעים גם הם על הרסיסים הנותרים של בית הגידול. השפעות נוספות מעשי ידי אדם הם סלילת כבישים גדולים שגורמת לדריסה בעת החצייה, פריסת מסילות רכבת ועמודי חשמל שמשבשים את תנועת הדאונים מאזור לאזור וכן הסתבכות בגדרות תיל.
הדאון המהגוני נחשב ליונק מאוים בחוק האוסטרלי. 45% משרידי בית הגידול שלו נמצאים בתוך האזורים המוגנים הבאים: הפארק הלאומי אדמונד קנדי, הפארק הלאומי גיררינגון, הפארק הלאומי רכס פלומה, מקלט הדאון המהגוני, מקלט הטבע סאפארם, מקלט הטבע צ'אקורו, ומספר שמורות יער ויערות מדינה. חלקים גדולים מבית הגידול הנותר של הדאון מופו על ידי הסוכנות האוסטרלית להגנת הסביבה, ונאסרה בהם לחלוטין כריתת עצים בחקיקה מיוחדת של ממשלת קווינסלנד. רשויות השימור האוסטרליות יצרו תוכנית התאוששות עבור הדאון המהגוני, והיא כוללת מיפוי אזורים נוספים, מעקב, ניהול ושיקום של יערות גשם מסוימים, בקרה על שריפות וצמחים פולשים, קידום תוכנית גידור ידידותית לדאונים, מציאת פתרונות לחציית בטוחה של כבישים בדמות גשרים אקולוגים והגברת המודעות הציבורית למצבו של הדאון. יש מספר גרעיני רבייה בשבי לצורך השבה לטבע בעתיד.
אורח החיים החמקמק והלילי של הדאון המהגוני מקשה לאמוד את גודל האוכלוסייה ולקבוע את הגבולות הדרומיים, המערביים והצפוניים של התפוצה. ככל הנראה האוכלוסייה כוללת 2,000-1,500 דאונים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
_-_29363699442.jpg)
.jpg)
