גרט שראם (בגרמנית: Gert Schramm; 28 בנובמבר 1928 - 18 באפריל 2016) היה ניצול מחנה הריכוז בוכנוולד, הצעיר מבין שישה אסירים שחורים שנכלאו במחנה. [1] הוא היה בן לאישה גרמנייה ואב אפרו-אמריקאי ונעצר תוך הפרה של חוקי חוקי טוהר הגזע הנאצי .
ביוגרפיה
שראם נולד למריאן שרם וג'ק ברנקסון, מהנדס מחברת פלדה אמריקאית ששהה בתורינגיה לצורך עבודתו.[2] שראם גדל בוויטרדה ובאד לנגנסאלצה. לאחר שסיים את לימודיו בבית ספר העממי, הוא עבד כעוזר במוסך. על פי חוקי נירנברג, נשללה ממנו הזכות להכשרה מקצועית כלשהי. הוא גם היה עדות חיה ל"גילוי עריות" בין-גזעי בלתי חוקי שגרר עונש מוות על אביו ועל עצמו.[2]
ברנקסון ערך מספר ביקורים בתורינגיה לאחר סיום חוזהו. במהלך ביקור אחד בשנת 1941, הוא נעצר בגין הפרת חוקי הגזע הנאצי ונשלח לאושוויץ, שם ככל הנראה מת.[2]
מעצר בגיל 15
במאי 1944, בגיל 15, נעצר שראם על ידי הגסטפו תחת חוקי ההפלייה נגד ראסנשאנדה, כינוי גנאי שהיה בשימוש בגרמניה הנאצית לצורך ציון נישואי תערובת בין בני הגזע הארי לבין מי שאינם ארים, בהם יהודים. המונח שימש כבסיס למדיניות הגזע של המשטר הנאצי בגרמניה. מדיניות זו יושמה בחקיקה, שבמסגרתה נדרשו ארים לשאת אישור ארי (אנ'). לאחר מכן, ב-1935, עם חקיקת חוקי נירנברג, נאסר על ארים ולא ארים, בהם יהודים, לקיים יחסי מין וקשרי נישואין אלה עם אלה. הוא הוחזק ב"מעצר מגן " במספר בתי כלא של הגסטפו. הוא נחקר מספר פעמים, תוך מניעת אוכל ושתייה וחבלה בפניו. ב-20 ביולי 1944 גורש למחנה הריכוז בוכנוולד, שם קועקע המספר 49489 על זרועו השמאלית. עונשו לא נקצב, אך נקבע ללא פחות מחמש עשרה שנים.
שראם הוכנס עם האסירים הפוליטיים, החלטה שהתבררה כמצילה חיים. הוא נאלץ לעבוד במחצבת אבן שבה שיעור ההישרדות של האסירים היה נמוך מאוד. מדי יום מתו עשרה עד חמישה עשר גברים. הוא הועבר לעבודה קלה יותר על ידי הקאפו הקומוניסטי וילי בלייכר ואסיר קומוניסטי אחר, אוטו גרוס, ארגן אחרים להקיף אותו במהלך המסדר היומי, כאשר נספרו האסירים. האסירים הלא בריאים ואלה שבלטו הסתכנו בשליחתם למחנה השמדה או בהרג במקום. שראם ראה פעם אסיר, צעיר יהודי מלייפציג בשם וולפגנג קון, נדרס למוות על ידי שומר אס-אס, כיוון שזז במהלך המסדר. כאסיר השחור היחיד, הוא כבר בלט ואחרי שבועות במחצבת האבן, הוא היה במצב מוחלש. בכך שהקיפו אותו והעבירו אותו לעבודה קלה יותר, הוא היה מוגן.[2]
שחרורו מהמחנה
שראם היה אחד מהאסירים שנותרו במחנה, עם סיכוי טוב יותר לשרוד מאלה שנאלצו לעזוב בצעדות המוות. הוא היה שם כשאלף אזרחים מווימאר נאלצו לבקר בבוכנוולד כדי לראות מה התרחש שם. [3]
לאחר המלחמה
לאחר שחרור בוכנוולד ותום מלחמת העולם השנייה חזר שראם לאמו בבאד לנגנסאלצה. לאחר מכן עבד במכרה האורניום ויסמוט באזור הכיבוש הסובייטי. בשנים 1956 עד 1964 עבד באסן במכרה פחם, ולאחר מכן בחר לעבור למזרח גרמניה, שלוש שנים לאחר בניית חומת ברלין . שם עבד בחברת האוטובוסים ברנימר (Barnim Busgesellschaft). באברסוולדה, ברנדנבורג, חידש את לימודיו, והפך למכונאי מוסמך.
הוא הפך למנהל עבודה בחנות וראש מחלקה, התקבל לעבודה בחברת קומבינה, חברה להנדסה אזרחית, שם התקדם לראש מחלקה של צי הרכב של אברסוואלדה. בעזרתו של אסיר בוכנוולד אחר לשעבר, הרמן אקסן, שהיה אחד מקבוצת אסירים קומוניסטים שהגנו על שראם, הוא הקים עסק משלו ב-1985, "שראמס רייזן", חברת מוניות המנוהלת כיום על ידי בנו.
שראם, אלמן, גר ליד בני משפחה. הוא ביקר בבתי ספר כדי לדבר על בוכנוולד והיה חבר בקרן הזיכרון לבוכנוולד.[2] הוא נפטר בארפורט ב-18 באפריל 2016 לאחר מחלה ממושכת. [4]
לקריאה נוספת
סרטים
הערות שוליים
