גוֹמֶא הירקון הוא זן של זרע אנדמי לחלקים מדרום אמריקה, אפריקה, המזרח התיכון ומערב אסיה.[1]
המין תואר לראשונה על ידי הבוטנאי כריסטן פריס רוטבול בשנת 1772.[1] גומא הירקון הוא עשב רב-שנתי גבוה. גומא הירקון פורח ממאי עד ספטמבר. גומא הירקון גדל בגדות-נחלים ובביצות במישור החוף ובצפון בקעת הירדן. תפוצתו העולמית היא בעיקר טרופית.
תיאור המין
גומא הירקון הוא גומא רב-שנתי שגבעוליו זקופים, מתנשאים לגובה של 100–180 ס"מ.[2]
הצמח גדל בגוש רחב בבסיסו (זהו קנה-שורש מורחב) הנושא 10–20 קנים בלתי מתפצלים וחסרי עלים. הקנה עגול בבסיסו ומשולש בחלקו העליון.
העלים יוצאים מבסיס הצמח והם דמויי סרגל, שטוחים וצרים מ-10 מ"מ. התפרחת סוכך רפה בראש הקנה, ולו 4–12 קרנות ארוכות (עד 10–22 ס"מ), בלתי שוות. עלי המעטפת העוטרים את הסוכך קצרים מהסוכך במידה ניכרת. רוחבם 5 מ"מ וצורתם סרגלית.
בראש כל קרן-סוכך יש צבר של שיבוליות ארוכות, שטוחות, וצרות. רוחב כל שיבולית 3–5 מ"מ ואורכה 13–28 מ"מ.
השם העברי של הצמח מטעה במקצת. אמנם הוא נמצא לראשונה בירקון, אך מאז הוא נכחד שם ועיקר תפוצתו בישראל כיום היא בעמק החוּלה.
שימושים
השורש של הצמח משמש ליצירת חומר מרפא מעודד הקאות (Contraceptive), וכן מכינים ממנו קמח למאכל.[2]
תפוצה בישראל
גומא הירקון גדל בעבר בשלוש גלילות ושורד כיום רק באחת: נכחד מנחל שורק, נכחד ממקורות הירקון בשרון.[2]
נאסף בעמק החוּלה בעין תאו ובביצת החוּלה עד שנות החמישים של המאה ה-20, ונכחד לאחר מכן. שרד רק במעיינות המזרחיים של הבקעה הבוקעים בבסיס המורדות של הגולן – עין דרדרה (נחל יַדְבִּיר) ועין נוֹטֵרָה (טינה). באתר האחרון גדלה אוכלוסייה יציבה הנצפית מאז 1979; ב-1990 נצפו במקום עשרה גושים של גומא הירקון וב-1998 רק שלושה.
הצמחים מראים חיוניות טובה ופורחים בשפע במשך כל הקיץ. בפלורה פלשתינה ניתן המין גם מבקעת כנרות, אולם לא הצליחו למצוא לכך סימוכין.[דרוש מקור]
בתי הגידול
שולי נחלים ופלגים היוצאים ממעיינות שמימיהם זכים.[2]
סיסטמטיקה וביוגאוגרפיה
גומא הוא סוג ענק הכולל 300 (יש החושבים 600) מיני צמחים, הנפוצים על פני כל יבשות העולם, בעיקר באזורים טרופיים וסוב-טרופיים. ככל שעולים צפונה במעלות הרוחב מתמעט מספר מיני הגומא ומתרבה מספר מיני הכריך, שהוא בעיקרו סוג צפוני. בישראל 21 מיני גומא ובכל אירופה רק 27 מינים.[2]
רוב מיני הגומא הם צמחי מים עשבוניים עם קני-שורש מעובים. במינים אחדים משמש קנה-השורש מקור לפחמימות או לחומרי מרפא. הידועים ביותר מבין מיני הגומא הם גומא הפפירוס וגומא הפקעים, הנחשב לעיתים כעשב הרע המזיק ביותר בעולם.
ייתכן שהאוכלוסיות של גומא הירקון בישראל שייכות לתת-מין מיוחד; מומחה לגומאיים אשר בדק את הצמחים בישראל מצא שאורך קרנות התפרחת באוכלוסיות הירקון ובאוכלוסיות עין נוטרה ארוך בהרבה מהגודל הטיפוסי.
מבחינת החזות הוא שייך לקבוצת גמאים עם קנים זקופים וחסרי עלים, המתנשאים לגובה של מעל 1 מטר. הוא דומה מאוד לגומא הפרקים, אולם אין לו פרקים בקנה. הוא נבדל ממינים דומים גם בכך שגבעולו משולש בחלק הקנה העליון, ושבבסיס סוכך התפרחת ישנם עלי מעטפת ברורים. מגומא הפפירוס הוא נבדל בסוכך פשוט ובשיבוליות ארוכות מאוד.
שימור המין בישראל
- שרדו רק שני אתרים מתוך שישה. הצמח נכחד ממישור החוף. בית-גידול פגיע ביותר עקב שאיבת מים והרס הפלגים אשר הוא גדל לאורכם.[2]
- רק אתר אחד (עין נוטרה) כלול בשמורה.
תפוצה עולמית
גדל בתחום רחב של האזור הטרופי באסיה ובאפריקה. במזרח התיכון גדל רק בחלק החם והביצתי של דרום עיראק. באסיה גדל בהודו, מדינות הודו-סין ובסין, ומגיע בתפוצתו עד יפן. גדל גם בארצות אפריקה ודרום-אמריקה המַשְוֶוניות.[2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
