PROFILPELAJAR.COM

ג'רלד בול
Gerald Vincent Bull
	אין תמונה חופשית
לידה	9 במרץ 1928; אונטריו, קנדה
נהרג	22 במרץ 1990 (בגיל 62); אוקלה, בלגיה
שם לידה	Gerald Vincent Bull
ענף מדעי	בליסטיקה
מקום לימודים	אוניברסיטת טורונטו; Regiopolis-Notre Dame Catholic Secondary School ;
מוסדות	אוניברסיטת מקגיל

ג'רלד וינסנט בול (באנגלית: Gerald Vincent Bull;‏ 9 במרץ 1928 – 22 במרץ 1990) היה מהנדס קנדי שהתמחה בארטילריה ארוכת טווח. פרויקט חייו היה ניסיון לשיגור לוויין לחלל באמצעות שימוש בתותח-על (כמו בסיפורו של ז'ול ורן, מהארץ לירח). לשם ביצוע פרויקט זה חבר לשליט עיראק סדאם חוסיין ותכנן בעבור המשטר העיראקי תותחי על במסגרת "פרויקט בבל". בול נהרג מכדורי מתנקשים מחוץ לביתו בבריסל. לפי פרסומים שונים הוא נהרג על ידי המוסד^[1].

שנים ראשונות וראשית הקריירה

בול נולד באונטריו למשפחה מבוססת, אך התרוששות המשפחה כתוצאה מהמשבר הכלכלי הגדול, מות אמו במהלך לידה והתדרדרותו של אביו כתוצאה מכך לאלכוהוליזם גרמו לכך שיישלח ללימודים במוסד ישועי. לאחר שבגר למד בקולג' שליד אוניברסיטת קווינס ובאוניברסיטת טורונטו, באחד המחזורים הראשונים של המחלקה להנדסת אווירונאוטיקה. לתזת המוסמך שלו הקים מנהרת רוח, במימון חיל האוויר הקנדי.

לאחר שסיים לימודים לתואר דוקטור, ב-1951 (בן 23 בלבד), צורף ל-CARDE (ראשי תיבות של "Canadian Armament and Research Development Establishment, מוסד קנדי לחימוש ומחקר), מוסד שנוסד יחד עם ממשלת בריטניה בתקופת מלחמת העולם השנייה כדי לפתח טכנולוגיה ארטילרית הרחק מאירופה. הוא לא נשאר ב-CARDE זמן רב והשקיע את זמנו בפיתוח שיטות איסוף נתוני ירי של כלי נשק לצורכי מחקר.

ב-1954 קיבל משרה באוניברסיטת לאוול בקוויבק וערך מחקרים במנהרת רוח יחד עם צוות של סטודנטים. במהלך אותה תקופה ניסה ה-DRB (ראשי תיבות של Defence Research Board, מועצת מחקר ההגנה) לפתח טיל נגד טילים ובול הציע להשתמש בפגזי ארטילריה לצורך זה. אולם הכלי שתכנן בול לא היה מהיר מספיק. המימון של DRB קוצץ בעקבות ירידת המתח העולמי והיבחרה של ממשלה ליברלית בקנדה (קיצוץ שביטל גם את פיתוח המטוס העל-קולי אוורו קנדה CF-105 ארו, שהיה אמור להיות פרויקט הדגל של התעשייה האווירית הקנדית) ובול חזר ל-CARDE, שם פיתח אמצעי זיהוי מטרות על ידי מכ"ם ואינפרה-אדום, כאשר בחלק מהניסויים השתמש לדימוי המטרות בפגזים שנורו אל מנהרת רוח.

עם השיגור לחלל של הספוטניק על ידי ברית המועצות ב-1957 התעורר עניין עולמי במרוץ לחלל. בול הדליף לעיתונות סיפור, שלא היה לו כל ביסוס מציאותי, לפיו קנדה תעלה לוויין למסלול תוך שימוש בתותח שיותקן בחרטום טיל רדסטון אמריקאי. ב-22 באפריל 1958 התפרסם הסיפור בהד תקשורתי גדול והביך את ראש ממשלת קנדה ג'ון דיפנבייקר. אחת מתוצאות ההדלפה שהפתיעו את בול הייתה חשיפתה לציבור של עבודתו ב-CARDE בזיהוי מטרות על ידי שידור של רשות השידור הקנדית^[2].

בהמשך הסתכסך בול עם מנהליו ועזב את CARDE.

פרויקט HARP

ערך מורחב – HARP

לוטננט גנרל ארתור טרודו (Arthur Trudeau) מצבא ארצות הברית, אשר הוביל פרויקט ארטילרי ניסויי דומה לרעיונותיו של בול בנוגע להעלאת לוויין למסלול על ידי ירי מתותח, התלהב מרעיונותיו של בול והחליט להעביר אותם לפסים מבצעיים. לצד בול גייס את המומחה האמריקאי צ'ארלס מרפי (Charles Murphy) ושכנע את הצי האמריקני לספק מימון ותמיכה לפרויקט. פרויקט HARP (ראשי תיבות של High Altitude Research Program - תוכנית מחקר גובה רב) יצא לדרך בניהולו של דונלד מורדל (Donald Mordell).

ב-1961 החלו ניסויי ירי באוקיינוס האטלנטי בתותח בקוטר 130 מ"מ, בהתאם לתכנוניהם של בול ושל מרפי. הצוות הצליח לירות פגזי ניסוי לגובה 130,000 רגל (כ-39,000 מטר). הצוות חיפש בסיס הפעלה נוח ומצא אותו בברבדוס, שם נבנה תותח ייעודי והחלה סדרת ניסויים מוצלחת ביותר. בנובמבר 1962 נורה פגז במשקל 150 ק"ג לגובה של 66,000 מטר במהירות לוע של כ-3,000 מטר לשנייה.

בשנת 1964 שכנע מורדל את ממשלת קנדה, ש-HARP היא שיטה בטוחה וזולה שיכולה להצעיד את קנדה לעידן החלל ולהצבת לוויין מתוצרתה ותחת דגלה במסלול סביב כדור הארץ. ממשלת קנדה הבטיחה תקצוב של 2.5 מיליון דולר למשך שלוש השנים הבאות, ממשלת ארצות הברית התחייבה לסכום של חצי מיליון דולר נוספים בשנה. בול מונה באותה שנה לראש מרכז חקר החלל באוניברסיטת מקגיל.

שנת 1965 יועדה לבניית תותח-על בקוטר 44 ס"מ, עם אורך קנה של כ-5 מטרים, שהועמד כמעט במאונך. שנת 1966 יוחדה לניסויים אינטנסיביים בכלי. ב-18 בנובמבר 1966 נורה פגז-מדמה-לוויין במשקל 180 ק"ג לגובה 180 ק"מ. זהו שיא שלא נשבר עד היום^[3].

בשנת 1967 תכנן בול את ה-GLO-1A (ראשי תיבות של Gun-launched Orbiter, Version 1A - לוויין משוגר-תותח גרסה 1A) אך המימון לפרויקט הופסק הן מן הצד הקנדי והן מן השותפים האמריקאים.

SRC - תאגיד חקר החלל

תותח הוביצר GC-45 עיראקי, תכנון: ג'רלד בול

עם פירוק פרויקט HARP חזר בול לאחוזתו בגבול קוויבק וורמונט והקים את SRC (ראשי תיבות של Space Research Corporation - תאגיד חקר החלל). החברה ייצרה תותחים ופגזים, הלקוח הגדול הראשון של החברה הייתה מדינת ישראל אשר רכשה בעיקר פגזים לתותחים אמריקאים מ-1973 ואילך.

במסגרת החברה פיתח בול במחצית הראשונה של שנות השבעים את תותח ההוביצר GC-45 בעל קליבר של 155 מ"מ המסוגל לירות לטווח יעיל של כ-30 ק"מ בדיוק מטרה של 10 מטרים ולטווח של כ-40 ק"מ תוך איבוד מסוים של דיוק. ביחס לגודלו הסביר של התותח הוא הציע טווח ירי דמיוני. לשם ייצור התותח פנה בול לחברה בדרום אפריקה תוך הפרת האמברגו הבינלאומי שהוחל על מדינה זו. הוא נתפס ב-1980, הואשם, נידון לשנת מאסר והשתחרר לאחר שישה חודשים. לאחר שחרורו עזב את קנדה והשתקע בבריסל.

בדרום אפריקה הושלם פיתוח התותח והוא שימש לראשונה באופן מבצעי נגד כוחות קובה שהשתתפו במלחמת האזרחים באנגולה. עם פרוץ מלחמת איראן–עיראק מצא בול לקוח גדול וחשוב לתותח, שליט עיראק סדאם חוסיין. בין בול לחוסיין נוצר קשר שהתבסס על התלהבותו של חוסיין מחלומו של בול על הצבת לוויין בחלל ומהסכמתו לספק לו את כל האמצעים הדרושים כדי ליישם חלום זה.

פרויקט בבל

ערך מורחב – פרויקט בבל

לאחר ביטולו של פרויקט HARP, עליו ג'רלד בול עמל קשות והגיע להישגים גדולים, היה בול מתוסכל ומושפל מאוד. הוא היה נחוש לעשות הכל כדי להגשים את חזונו וחלומו ולבנות תותח על שיגיע לחלל. בשנת 1970 הוא בנה את התותח GC-45, תותח הוביצר בעל טווח של 40 ק"מ, שהיה נחשב לטוב מסוגו. הוא מכר תותחים כאלו לכל מי שהיה מוכן לקנותם. הוא מכר תותחים לדרום אפריקה, שהייתה תחת אמברגו נשק של האו"ם. לאחר מכן, מכר לעיראק, שהייתה שקועה במלחמת איראן–עיראק כ-200 תותחים מסוג זה שהיו מוצלחים מאוד.

זמן מה לאחר מכן, בול וסדאם חוסיין נפגשו. סדאם היה מתוסכל מהעובדה כי ישראל עומדת לשגר לוויין לחלל, ובול ראה בכך הזדמנות להגשים את חלומו. הוא הבטיח לסדאם חוסיין תותח-על ענק, שיוכל לשגר לוויינים לחלל, ופגזים למרחק של מעל ל-1,000 ק"מ. מבחינת בול, זו הייתה הזדמנות להגשמת חלומו וחזונו. ואילו סדאם חוסיין, ראה בתותח כלי שבעזרתו יוכל לפגוע בלב מדינת ישראל. בול קרא לתוכניתו פרויקט בבל וסיפר לחוסיין על ממדיו המתוכננים: התותח יהיה באורך של 156 מטרים לפחות, בקוטר של מטר ובמשקל עצום של 2,100 טון.

לפני שהחל בבניית תותח הענק, החליט בול לבנות אב טיפוס "מוקטן", אורכו היה 45 מטרים, והוא היה מוצלח ללא דופי. בול קיבל שטח ניסויים ענק בעיראק, והחל להרכיב את התותח ממתכות שיוצרו במדינות אירופה, והוסוו בחלקים לצינורות נפט, זאת כדי לעקוף את האיסור על מכירת נשק לאזורי מלחמה. נטען, כי הממשלות שסיפקו את המתכות, ובראשם סקוטלנד, ידעו כי מדובר בחלקי תותחים והחליטו להעלים עין, בשל הרווח הכלכלי.

בזמן שהרכבת התותח הייתה בעיצומה, בול תכנן עבור העיראקים שני תותחים מתנייעים שנחשבו לטובים מסוגם: "אל מג'נון" ו"אל פאו", הראשון, הוכנס מיידית לשירות בצבא העיראקי. בול אף ערך שינויים בטילי הסקאד העיראקים, והגדיל טווחם, על חשבון ראש הקרב והדיוק, טילים שלימים יפגעו בישראל במלחמת המפרץ. לפי בנו של בול, ישראל ראתה בדבר חציית גבול וסוכנים ישראלים הזהירו אותו לחדול ממעשיו, בול התעלם מהם. לאחר שהמשיך בעבודתו עבור סדאם חוסיין, החליטו להזהיר אותו פעם נוספת, סוכנים ישראלים הפכו את ביתו והשאירו סימנים ברורים, במטרה להזהיר אותו, אולם בול החליט להתעלם פעם נוספת. בשנת 1990, נהרג בול בהתנקשות בבריסל, בפעולה שיוחסה למוסד. ההתנקשות בבול שמה קץ לתוכנית השאפתנית^[4].

מותו

ב-22 במרץ 1990 נורה בול חמש פעמים, פעמיים בראשו ושלוש פעמים בגבו מטווח קצר על ידי מתנקשים מקצועיים^[5]. ההנחה בעולם הייתה שבול נהרג על ידי המוסד. העיתונאי יוסי מלמן, שחיבר כמה ספרים על המוסד, סיפר ב-2012:

סיפור על יחידת "כידון" שלא ידוע, הוא חיסולו בבריסל של ד"ר ג'רלד בול, מדען קנדי אובססיבי, הוגה רעיון 'תותח העל', שהציע אותו לקנדה, ארצות הברית, אוסטריה, דרום אפריקה ואפילו ל'תעשייה הצבאית' בישראל. בסוף פנה לסדאם חוסיין, שמימן את הפרויקט. אנשי "כידון" הגיעו לבריסל, שכרו דירה בבניין שבו התגורר (הדירה הייתה על שם חברתו הבלגית). הם הציגו עצמם כמרוקאים. בול הוזהר בטלפון על ידי אלמונים לחדול מהעבודה בפרויקט של סדאם, אך כשלא שעה לאזהרות הגיעו אנשי 'החוליה', המתינו לו בחדר המדרגות והרגו אותו.

— מאיר דורון, ספר חדש מגולל את עלילות יחידת החיסול "כידון" של המוסד, באתר Israeli Life USA

לקריאה נוספת

ויליאם לאותר, תותח על - תעלומת חייו ומותו המסתורי של ג'רלד בול, הוצאת מעריב, 1991
מיכאל בר-זוהר וניסים משעל, המוסד, ידיעות ספרים, 2010, עמודים 220 - 225

Murphy CH, Bull GV, Gun-launched probes over Barbados in Bulletin of the American Meteorological Society, 1968; vol.49(6): 640-
William Lowther, Iraq and the Supergun: Gerald Bull: the true story of Saddam Hussein's Dr Doom (Macmillan, London 1991) (Pan paperback, London 1992) ISBN 0-330-32119-6

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'רלד בול בוויקישיתוף

A supersonic scientist שידור רשות השידור הקנדית מ-1958 שחשף לראשונה את עבודתו של ג'רלד בול (באנגלית)
פרויקט HARP (באנגלית)
Who killed Gerald Bull? שידור רשות השידור הקנדית מ-1990 שמנסה לברר מי ירה בג'ראלד בול (באנגלית)
The Man Who Made the Supergun תמליל תוכנית פרופיל של PBS עם אנשים שהכירו ועבדו עם בול בעבר (באנגלית)