ג'ק רוברט גייג' (באנגלית: Jack Robert Gage; 13 בינואר 1899 – 14 במרץ 1970) היה איש חינוך ופוליטיקאי אמריקאי מוויומינג, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמזכיר המדינה ה-15 של ויומינג בשנים 1959–1961, ולאחר מכן ועד 1963 כמושל ויומינג ה-25.
ראשית חייו
ג'ק גייג' נולד בעיר מקקוק שבנברסקה כבנם של ויל ורנון ולווהון גייג'. ב-1905 עברה המשפחה לעיר וורלנד שבוויומינג, שם הוא גדל. ב-1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוא שירת בחיל התותחנים עד לשחרורו ב-1919. ב-1924 קיבל גייג' תואר בוגר אוניברסיטה בחקלאות מאוניברסיטת ויומינג.[1] ב-1922 הוא נשא לאישה את ליאונה סוויצר, ויחד נולדו להם שני בנים. בשנים 1924–1925 שימש גייג' כמורה מקצועי לחקלאות, ובשנים 1929–1934 כמורה לגאולוגיה ולביולוגיה.[2]
מפקח על החינוך הציבורי בוויומינג
ב-29 ביוני 1934 הציג גייג' את מועמדותו לבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית למשרת המפקח על החינוך הציבורי בוויומינג, ובבחירות שנערכו באוגוסט הביס חמישה מועמדים אחרים.[3][4] בבחירות הכלליות הוא ניצח בקלות את מועמדת המפלגה הרפובליקנית, קתרין א. מורטון.[5] ב-1936 הוא נסע לוושינגטון די. סי. כדי להיפגש עם משלחת ויומינג לקונגרס כדי לדחוף לשינוי החוק כך ששליש מתמלוגי הנפט יופנו ישירות למחוזות החינוך של המדינה.[6] ב-1937 הקליטו גייג' וחמישה פקידי ממשל נוספים במדינה את קולותיהם, וגייג' גם כתב מאמר, וכל אלו הוכנסו לקפסולת זמן שנפתחה ב-1987.[7][8] ב-16 במרץ 1938 הודיע גייג' על התמודדותו לתקופת כהונה נוספת לתפקיד, אך נוצח בהפרש קל בבחירות הכלליות על ידי מועמדת הרפובליקנים אסתר אנדרסון.[9][10]
קריירה עסקית
ב-1940 היה גייג' למנהל של תחנת רדיו בשרידן, השקיע בחברה לאספקת ציוד לבתי ספר, וכתב ספר לימוד לגאוגרפיה.[11][12][13] ב-22 במאי 1941 הוא מונה כחבר בסגל בית הספר התיכון של שרידן, וב-5 בנובמבר הוא החל לשמש כמנהל הדואר המקומי עד 1958.[14][15] ב-1954 הוא נבחר כנשיא סניף ויומינג של אגודת מנהלי הדואר הלאומית, תפקיד בו הוא שימש עד 1955.[16] ב-1956 הוא נבחר כמושל המחוזי של רוטרי בשרידן, והיה חבר במשלחת של 37 אנשים שביקרה בברלין המזרחית, בברלין המערבית ובמוסקבה.[17][18] ב-1957 הוענקה לגייג' מדליית ארד בנשף של אגודת מסע הצלב לחירות (Crusade for Freedom) לאחר שכתב את הספר "תוכנית לשלום" ודיבר על חוויותיו בברית המועצות.[19]
מזכיר המדינה ומושל ויומינג
ב-6 ביוני 1958 הודיע גייג' על כוונתו להתמודד בבחירות המקדימות של הדמוקרטים למשרת מזכיר המדינה של ויומינג, ובבחירות הכלליות הוא ניצח את מועמד הרפובליקנים אוורט קופנהאוור בהפרש של 1,112 קולות.[20][21]
ב-1 בדצמבר 1960 נפטר הסנאטור הנבחר קית' תומסון לאחר שנבחר וטרם השבעתו, ובכך התפנה תפקידו, שמושל ויומינג ג'ון היקי בחר למלא בעצמו, וב-22 בדצמבר הוא התפטר כדי לקבל על עצמו את המינוי.[22] על פי חוקת ויומינג, ירש גייג' את היקי כמושל. לפני שהחל לכהן בתפקיד, היה עליו למנות 40 בעלי תפקידים במועצות ובוועדות של המדינה, ולאחר מכן היה עליו למנות 30 נוספים, ובשל סוגיות העברת ממשל נוספות לא התאפשר לו להיות נוכח בטקס ההשבעה של ג'ון פיצג'רלד קנדי לנשיאות ארצות הברית.[23][24] במהלך תקופת כהונתו כמושל הוא תמך בצעדים להגדלת התשלום שניתן למדינות על ידי הממשל הפדרלי על זיכיונות הנפט, והתנגד לרוב העלאות המיסים.[25] במרץ 1962 הודיע מועמד הדמוקרטים למשרת המושל מ-1954, ויליאם ג'ק, על התמודדותו מול גייג' בבחירות המקדימות של המפלגה, וג'ייג ניצח אותו בהפרש של 4,176 קולות. בבחירות הכלליות הוא נוצח על ידי הרפובליקני קליפורד הנסן.[26]
שנותיו האחרונות
לאחר תבוסתו בבחירות וסיום כהונתו, יצא גייג' לחופשה של כמה חודשים באוסטרליה, שם הוא נסע לטיול של יותר מ-9,000 מילים (15,000 ק"מ), ומאוחר יותר כתב על כך בעיתון.[27][28] ב-1966 הוא הכריז על כך שיתמודד שוב למשרת המושל בבחירות המקדימות של הדמוקרטי, אך הובס בהן, ומאוחר יותר באותה שנה הוא פרסם ספר בשם "ויומינג ברגל ועל גב הסוס" (Wyoming Afoot and Horseback).[29]
ביולי 1958, עבר גייג' ניתוח להסרת אחת מכליותיו.[30] ג'ק גייג' נפטר בביתו שבשאיין ב-14 במרץ 1970 בגיל 71, לאחר שסבל ממחלת הסרטן במשך כמה חודשים.[31] גופתו נשרפה, ועל פי בקשתו פוזר אפרו בהרי ביג הורן (אנ').
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
