ג'יימס גרובר ת'רבר (באנגלית: James Grover Thurber; 8 בדצמבר1894, קולומבוס, אוהיו – 2 בנובמבר1961, ניו יורק) היה סופרהומוריסטן, מחזאי, עיתונאי, מאייר וקריקטוריסטאמריקאי. נודע בעיקר הודות לקריקטורות ולסיפורים הקצרים שפרסם במגזין "ניו יורקר" (כמו "The Catbird Seat") ובעיתונים אחרים, שנקבצו בספרים רבים. היה אחד ההומוריסטנים המפורסמים של תקופתו ששיקף בסיפוריו את התסכולים והחריגויות המצחיקים של האנשים הרגילים. יחד עם עמיתו וידידו אליוט ניוג'נט הוא כתב את קומדיית הברודוויי "The Male Animal". קומדיה זו עובדה לסרט שבו כיכבו הנרי פונדה ואוליביה דה הבילנד. גם סיפורו הקצר "חייו הסודיים של וולטר מיטי" עובד פעמיים לסרט: ב-חייו הסודיים של וולטר מיטי ב-1947 וב-2013.
ביוגרפיה
ילדות ונעורים
ג'יימס ת'רבר בגיל 14
ת'רבר נולד בקולומבוס שבאוהיו בשנת 1894. אביו, צ'ארלס ליאנדר ת'רבר, היה פקיד שעבד לעיתים מזומנות וגם כפעיל פוליטי שהיו לו יומרות להיות עורך דין או שחקן תיאטרון. האם, מרי אגנס "מיימי", לבית פישר, הייתה אישה אקסצנטרית וחומדת לצון. לדברי הסופר היא הייתה "שחקנית קומדיה מלידה" ו"אחד הכישרונות הקומיים הטובים שהכיר אי פעם". היא אהבה מתיחות ונתנה השראה לסיפורי בנה. פעם העמידה פנים שהיא נכה מרותקת לכיסא גלגלים, פנתה למרפא אמוני ואחרי הטיפול קפצה על רגליה ו"הבריאה". ת'רבר בילה את ילדותו ואת נעוריו בבית הוריו בקולומבוס. היו לו שני אחים, ויליאם ורוברט. בשלב מסוים, כשעבד האב כמזכיר של חבר קונגרס, עברה המשפחה לגור בווירג'יניה. שם, בגיל 7 בזמן ששיחק עם אחיו את סיפורו של וילהלם טל איבד ת'רבר את עינו השמאלית עקב פגיעה של חץ. מאוחר יותר החמיר מצב ראייתו גם בעינו הימנית עד לעיוורון כמעט מוחלט.
ליקוי הראייה החמור מנע ממנו להשתלב בפעילויות ספורט ואחרות בילדות. עם זאת הוא גילה כישורים יצירתיים שמצאו ביטוי בכתיבתו.
מנקודת מבט רפואית שיער הנוירולוג וילאיאנור ס. רמצ'נדרן שסבל ת'רבר מסוג כלשהו של תסמונת שארל בונה שבה ליקוי הראייה גורם לנטייה להזיות חזותיות מורכבות וכי אלו יכלו להסביר משהו מדמיונו הפראי של הסופר כפי שבא לידי ביטוי בסיפורו "The Admiral on the Wheel" ("האדמירל על הגלגל")
אחרי שמעבידו של אביו הפסיד בבחירות, חזרה משפחת ת'רבר לביתה בקולומבוס. אחרי שלמד בבתי ספר ציבוריים וסיים ב-1913 בהצטיינות את התיכון, בשנים 1913–1917 למד ת'רבר באוניברסיטת המדינה של אוהיו. הוא עזב את הלימודים בשנת 1918 ללא תעודה מכיוון שעל רקע ליקוי הראייה שלו התקשה להשתתף בתוכנית קורס הקצינים במילואים שהייתה חובה. עם זאת הוא רכש בשנות לימודיו ידע ספרותי רחב. אחרי מותו, בשנת 1995 העניקה לו אוניברסיטת אוהיו כפיצוי מאוחר את התואר דוקטור לשם כבוד.
בתום לימודיו, בשנים 1920-1918 הוא עבד כמפענח מסרים טלגרפיים קודם במשרד החוץ בוושינגטון, ואחר כך בשנת 1918 נשלח לעבוד בשגרירות ארצות הברית בפריז ובהמשך היה כתב של אחד העיתונים משיקגו בבירת צרפת. בשובו לקולומבוס בשנים 1921–1924 היה כתב של העיתון "קולומבוס דיספץ'". בתוקף תפקיד זה הוא חיבר מאמרי רוויו על ספרים, סרטים ומחזות במדור שבועי שנקרא "Credos and Curios". שם שניתן לימים לאוסף מיצירותיו. ת'רבר חזר גם לפריז כדי לכתוב כתבות ל"שיקגו טריביון" ולעיתונים אחרים.
הוא שכר בתקופת לימודיו את הבית בשדרות ג'פרסון 77 בקולומבוס, שהפך ל"ת'רבר האוס" בשנת 1984.
המעבר לניו יורק
בשנת 1925 עבר ת'רבר לגור בגריניץ' וילג' בניו יורק, כשהועסק ככתב של "ניו יורק איבנינג פוסט". ב-1927, בעזרת ידידו אלוין ברוקס וייט הוא הצטרף בין השנים 1927–1933 כעורך לצוות המגזין "ניו יורקר" ותרם להצלחתו. אחרי שבשנת 1930 גילה וייט כמה מציוריו של ת'רבר בתוך פח אשפה ופרסם אותם, התחיל ת'רבר לתרום למגזין גם כסופר וגם כקריקטוריסט. וייט מילא כמה מרישומיו של ת'רבר בדיו כדי להתאים אותם לדפוס אך מאוחר יותר הצטער על כך. ת'רבר כתב וצייר ב"ניו יורקר" עד שנות ה-1950, אולם אחרי 1933 כ"פרי לנסר" ונסע יותר לחו"ל. סיפוריו הקצרים, מאמריו, המשלים וההומורסקות וגם איוריו והקריקטורות שצייר הטביעו את חותמם על תדמיתו של המגזין.
בהמשך פנה לכתיבה ספרותית, אישית מאוד, שסגנונה קשה להגדרה, ומתקרב לזה של הסופרים הצרפתים אלכסנדר ויאלאט ובוריס ויאן.
בשנת 1932 הופיע ספרו "The Seal in the Bedroom" ובעקבותיו ב-1933 My Life and Hard Times. ב-1935 הוצא לאורThe Middle-aged Man on the Flying Trapeze וב-1937 Let Your Mind Alone! שקטף הצלחה רבה. בתחילת שנות ה-1940 בגלל החמרה מצב ראייתו נאלץ להכתיב את מאמריו ב"ניו יורקר" דבר שהכעיס אותו מאוד והפך אותו למריר נפש ובספריו באו לפעמים יותר לידי ביטוי רגשות מיזנתרופיים ועוינות לנשים.
ב-1939 פרסם את Last Flower ושיתף פעולה עם וייט בכתיבת מחזה - The Male Animal שהפך ללהיט ב-1940. באותה שנה נאלץ לעבור סדרת ניתוחים בעין בגין ירוד וטרכומה. ב-1951 התעוור לחלוטין וצייר את ציורו האחרון.
גם אחרי שהתעוור כליל נשאר פעיל כסופר ונכח תכופות בהצגות תיאטרון.
נישואיו ומשפחתו
ביתו של ת'רבר בקולומבוס, אוהיו
בשנת 1922 התחתן ת'רבר עם אלתיאה אדמס אך כפי שכתב מאוחר יותר לידיד, נישואים אלה הפכו ל"קשר מקסים, מצוין ופוגע". בני הזוג חיו במחוז פרפילד, קונטיקט, יחד עם בתם רוזמרי שנולדה בשנת 1931, והתגרשו במאי 1935. ביוני 1935 נשא ת'רבר לאישה את הלן ויזמר (1986-1902)
שנותיו האחרונות
על אף נכותו עשרים שנותיו האחרונות היו לא פחות עטורות הצלחה מקצועית וחומרית. הוא פרסם לפחות 14 ספרים נוספים., בין היתר- The Thurber Carnival (1945), Thurber Country (1953) וספרו של העבודה ב"ניו יורקר" המוקדש לעורך המגזין, הרולד רוס - The Years with Ross (1959)" Thurber's life were filled with material and professional success in spite of his handicap. He published at least 14 more books, שהיה למאוד פופולרי.
סיפורים שלו, כמו The Secret Life of Walter Mitty" "חייו הסודיים של וולטר מיטי" (1947) הפכו בסיס לסרטי קולנוע,
מותו
בשנת 1961 הפכה התנהגותו למשונה ובלתי צפויה. אחרי מסיבה אצל נואל קאוורד נשלח בחזרה למלון אלגונקין בשש לקראת בוקר. וב-4 באוקטובר אובחן עם קריש דם במוח ועבר ניתוח חירום, עם שינויים תכופים בהכרתו.
הניתוח נראה תחילה מוצלח אולם כעבור שבועות אחדים, ב-2 בנובמבר1961 הוא נפטר עקב סיבוכים של דלקת ריאות. רופאיו גילו בנתיחה שלאחר המוות כי סבל מהסתיידות עורקים מוחית עם כמה אוטמים קטנים. דבריו האחרונים, פרט למילה "אלהים", היו לפי עדות אשתו "יברך האל.."ולעזאזל "
ת'רבר הובא לקבורה בבית הקברות גרין לון בקולומבוס.
הפעילות הספרותית
רבים מסיפוריו הקצרים הם זיכרונות הומוריסטיים מעורבבים בדמיונות מחייו עצמו, אך הוא כתב גם חומר אפל יותר, כמו סיפור הרצח והטירוף "The Whip-Poor-Will".
סיפוריו הקצרים הידועים ביותר הם "The Dog That Bit People" ו-"The Night the Bed Fell" שנכללו בקובץ My Life and Hard Times שציין פריצת דרך בדרכו הספרותית. עם ספריו הקלאסיים נמנים גם 'The Secret Life of Walter Mitty, The Catbird Seat, A Couple of Hamburgers, The Greatest Man in the World, If Grant Had Been Drinking at Appomattox Court House '
הקובץ The Middle-Aged Man on the Flying Trapeze כולל סיפורים קצרים הושפעו על ידי משבר גרושיו ופורסם בשנת גירושיו ונישואיו מחדש.
סיפורו You Could Look It Up משנת 1941 מספר על אדם מבוגר שקומתו הייתה 90 ס"מ שהובא לשחק במשחק בייסבול. סיפור זה, אמרו שהסיפור נתן השראה ליוזמתו של ביל ויק, הבעלים האקסצנטרי של קבוצת הבייסבולסנט לואיס ברואנס שהכניס בשנת 1951 את אדי גדל, ננס שגובהו היה מטר, למשחק בייסבול של הקבוצה. ויק סיפר שלא משם בא הרעיון אבל הוא כן הכיר את סיפורו של ת'רבר.
ת'רבר כתב גם 75 משלים, שחלקם פורסמו ב"ניו יורקר" (1939) ונאספו בקבצים המאוירים Fables for Our Time & Famous Poems Illustrated
(1940) ו-Further Fables for Our Time (1956). משלים אלה היו סיפורים קצרים שגיבוריהם בעלי חיים אנתרופומורפיים . (למשל -
The Little Girl and the Wolf, גרסה שלו ל"כיפה אדומה") ושהסתיימו במוסר השכל קצר. יוצא מן הכלל היה המשל The Unicorn in the Garden
משלו המפורסם ביותר, שכל גיבוריו היו בני אדם וחד-קרן אחד שלא דיבר. משליו של ת'רבר הם סאטיריים ומוסרי השכל שלו היו אמרות כנף ועצות לקורא, הם הסבירו את "מורכבות החיים על ידי תיאור העולם כמקום לא בטוח, שמעט הוראות שימוש מהימנות הולמות אותו".
[1]
ת'רבר חיבר גם כמה ספרי אגדות כמו The White Deer (1945) The 13 Clocks (1950)
(The Wonderful O (1957. האחרון אויר על ידי מרק סיימונט.
ת'רבר כתב גם מסות הומוריסטיות רבות. אחד הנושאים שהעסיקו אותו במיוחד לקראת סוף חייו היה השפה האנגלית. כך למשל במסות ""The Spreading 'You Know', שביכה את שימוש היתר בצמד מילים אלה בשיחות, "The New Vocabularianism", "What Do You Mean It Was Brillig?
ורבים אחרים.
את סיפוריו הקצרים ואת מסותיו היה נהוג ב"ניו יורקר" וגם בפי המחבר לסווג כ- "casuals"
[2]
ת'רבר כתב גם ספר ביוגרפיה על עורך ניו יורקר, הרולד רוס, תחת הכותרת "My Years with Ross" (1958).
בשנים 1947–1948 כתב סדרת מאמרים על תופעת "אופרת הסבון", שהתייחסו לכל היבט שלה, לרבות התסריטאים, המפיקים, הספונסורים, השחקנים והקהל. הוא פרסם אותה מחדש בכותרת Soapland "סופלנד" באנתולוגיית The Beast in Me and Other Animals (1948),
היה אחד המחקרים המעמיקים הראשונים על תופעת התרבות הפופולרית הטלוויזיונית.
לגבי האמונה בדתית פיתח ת'רבר גיזה אגנוסטית
.[3]
ציוריו
ת'רבר נודע לא רק בכתיבתו אלא גם בציוריו הסוריאליסטיים הפשוטים ובקריקטורות שצייר. עודד אותו התחום הזה חברו א.ב. וייט, שהתרשם מהסטנדרד הגבוה על אמנותו. ת'רבר צייר שש עטיפות ואיורים רבים של "ניו יורקר" שהפכו ל"קלאסיקה".
החל מ-1931 הקריקטורות של תר'בר מצאו את מקומם בדפי המגזין "ניו יורקר". דמויות מסוגננות של בעלי חיים מוזרים- לווייתנים, אריות ים, טיגריסים, וגם של גברים מודאגים, נשים נחושות, וציורי כלבים למיניהם אכלסו רבים מספריו.
קשיי הראייה שהלכו וגברו דרשו ממנו לשנות את הרגלי הציור. התחיל להשתמש בדפי נייר גדולים מאוד, בעפרון שחור עבה או בגיר לבן על גבי נייר שחור (אז הציורים צולמו ועברו הפיכת צבע בפרסום).האופי המיוחד של ציוריו שיקף את השקפתו המיוחדת על החיים. הוא סיפר פעם שאמרו לו שהם נראים כאילו צוירו מתחת למים. דורותי פארקר, שהייתה ידידה שלו, טענה שנראים כמו "עוגות שלא נאפו היטב". ציורו האחרון שפורסם ב-9 ביולי 1951 היה דיוקן עצמי שצויר בעפרון צהוב על נייר שחור. הוא הופיע על עטיפת המגזין "טיים". הוא שימש בעטיפת ה"Thurber Album" בשנת 1952.
פרסים ואותות הוקרה
1960 - פרס טוני מיוחד על עיבוד ספרו Thurber's Carnival
1995 -(אחרי מותו) דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת המדינה של אוהיו
הנצחה
1997 הוקם פרס ת'רבר להומור אמריקאי
2008 -סיפורו, "A Sort of Genius" (שפורסם ב"ניו יורקר") נבחר על ידי ההוצאה לאור The Library of America באנתולוגיית הסיפורים החשובים ביותר ב-200 שנה של הספרות הבלשית האמריקאית
שניים מהבתים בהם התגורר -"בתי ת'רבר" - בית ילדותו באוהיו וביתו בסנפורד-קרטיס במחוז פרפילד, קונטיקט, הוכרו כבניינים היסטוריים.
כתביו
1929 - Is Sex Necessary? or, Why You Feel The Way You Do, יחד עם א.ב. ווייט
The Owl in the Attic and Other Perplexities, 1931
The Seal in the Bedroom and Other Predicaments, 1932
My Life and Hard Times, 1933
The Middle-Aged Man on the Flying Trapeze, 1935
The Gentleman is Cold," "Everything is Wild," "Mr industrial sprays and atomization Preble Gets Rid of His Wife," "Hell Only Breaks Loose Once," "If Grant Had Been Drinking at Appomattox
Let Your Mind Alone! and Other More Or Less Inspirational Pieces, 1937
The Last Flower, 1939, מהדורה חדשה ב-2007
Fables for Our Time and Famous Poems Illustrated, 1940 (משלים לתקופתנו ושירים ידועים מאוירים)
My World and Welcome to It, 1942
The Catbird Seat, 1942
Many Moons, 1943 -(המון ירחים) איורים מאת לואיס סלובודקין
Men, Women, and Dogs, 1943
The Great Quillow, 1944
1945 The Thurber Carnival (אנתולוגיה)
The White Deer, 1945
The Beast in Me and Other Animals, 1948
The 13 Clocks, 1950 13 שעונים - איורים מאת מרק סימונט
The Thurber Album, 1952
Thurber Country, 1953
Thurber's Dogs, 1955
Further Fables For Our Time, 1956
The Wonderful O, 1957 ( O המופלא - איורים מאת מרק סימונט
1957 Alarms and Diversions (אנתולוגיה), 1957
The Years With Ross, 1959 - ספר ביוגרפי על העורך של "ניו יורקר", הרולד רוס
1960 - A Thurber Carnival (מחזה), 1960
Lanterns and Lances, 1961 (פנסים וכידונים)
פרסומים אחרי מותו
Credos and Curios, 1962
Thurber & Company, 1966 (בהוצאת Helen W. Thurber)
Selected Letters of James Thurber, 1981 (הוצאה לאור על ידי Helen W. Thurber & Edward Weeks)
Collecting Himself: James Thurber on Writing and Writers, Humor and Himself, 1989 (ההוצאה לאור מייקל ג'. רוזן )
Thurber On Crime, 1991 (ההוצאה לאור Robert Lopresti)
People Have More Fun Than Anybody: A Centennial Celebration of Drawings and Writings by James Thurber, 1994 (ההוצאה לאור Michael J. Rosen)
James Thurber: Writings and Drawings, 1996, (הוצא לאור על ידי Garrison Keillor, Library of America,
The Dog Department: James Thurber on Hounds, Scotties, and Talking Poodles, 2001 (הוצאה לאור Michael J. Rosen)
The Thurber Letters, 2002 (ההוצאה לאור Harrison Kinney, ידח עם רוזמרי תרבר Rosemary A. Thurber)
דוגמאות של סיפורים:
The dog that bit people
The night the ghost got in
1939 - The little girl and the wolf
1941 - You can look it up
מחזות
1939 - The Male Animal 1940 (נכתב עם השחקן אליוט ניוג'נט, חבר ילדות) -הפך ללהיט בברודוויי
A Thurber Carnival 1960 קרנבל ת'רבר - גרסה בימתית של ספרו משנת 1945 "The Thurber Carnival" - מבוסס על מבחר סיפורים קצרים וכיתובי ציורים,. ת'רבר הגשים אז חלום ארוך ימים לשחק על במה מקצועית והופיע במערכון "File and Forget" - על העיבוד זכה ת'רבר בפרס טוני מיוחד
1947 -The Secret Life of Walter Mitty (חייו הסודיים של וולטר מיטי) - גרסה קולנועית של הבמאי נורמן מקלאוד לפי סיפורו הקצר של ת'רבר, בכיכובו של דני קיי בתפקיד הראשי
1975 - עיבוד לסרט מצויר בשם "חייו הסודיים של ואלדו קיטי"
1951 - פרויקט UPA של סרט מצויר בשם Men, Women and Dogs (גברים, נשים וכלבים) מבוסס על יצירותיו - בסופו של דבר יצא לפועל רק הסרט המצויר The Unicorn in the Garden (1953)
1961 - The Secret Life of James Thurber" תוכנית טלוויזיה במסגרת The Dupont Show with June Alyson ' - עם אדולף מנז'ו בתפקיד של פיץ', אורסון בין בתפקיד של ג'ון וסו רנדל כאלן מונרו.
1970-1969 -My World and Welcome to It סדרת טלוויזיה, מבוססת על כתבי ת'רבר וחייו. שיחק בו ויליאם וינדום בתפקיד של ג'יימס ת'רבר עצמו. הסדרה כללה גם קטעי סרטים מצוירים לצד שחקנים בשר ודם. היא זכתה בפרס אמי כסדרה הקומית הטובה ביותר. גם וינדום זכה בפרס אמי משלו. הוא המשיך אחר כך לשחק בחומר לקוח ביצירותיו וחייו של ת'רבר גם במופע מונולוג.
1972 -The War Between Men and Women עיבוד קולנועי, עם השחקן ג'ק למון, המסתיים בגרסה מצוירת שליצירתו האנטי-מלחמתית הקלאסית של ת'רבר The Last Flower
עוד במדיה הטלוויזיונית והאינטרנטית
בסיום שידורי יום השישי של התוכנית Countdown with Keith Obermann קרא המנחה קיית' אוברמן, קטעים מסיפוריו של ת'רבר והוא קרא לשידורים אלה "Fridays with Thurber" (ימי שישי עם ת'רבר)
פודקסט וידאו של נורם מקדונלד כלל פרק שבו השחקן לארי מילר סיפר שאמנותו הקומית הושפעה הכי הרבה על ידי יצירותיו של ת'רבר
