ברית הפועלים (אבנגרד) היה שמו של פלג טרוצקיסטי-למברטיסטי שפרש ממצפן בספטמבר 1970.

"אבנגרד" הייתה קבוצה שהיוותה שלוחה ישראלית של ארגון בינלאומי שפרש מן האינטרנציונל הרביעי במחאה על השפעתם ההולכת וגוברת של קבוצת ה"פאבליסטים" באינטרנציונל. ה"פאבליסטים" היו הטרוצקיסטים שנהו אחר התאוריה של מישל פאבלו, אחד ממנהיגי האינטרנציונל הרביעי באותה תקופה, שגרס שמשימתם של הטרוצקיסטים היא "לחדור לעומק" המפלגות הסטליניסטיות והסוציאל-דמוקרטיות ברחבי העולם במטרה לדחוף אותן לכיוון טרוצקיסטי מהפכני (בתהליך שכונה "אנטריזם"), זאת כאשר החדירה נעשתה על ידי הפעילים מבלי שהם יודו בהיותם טרוצקיסטים. מנגד קמה קבוצה בראשותו של הטרוצקיסט הצרפתי - פייר למבר (שכונו מכאן "למברטיסטים"), שטענה שה"פאבליסטים" הם למעשה סטליניסטים שנטשו את עקרונות הטרוצקיזם. הקבוצה הלמברטיסטית הקימה את הארגון הבינלאומי אליו השתייכה "אבנגרד", שנקרא "הועד הבינלאומי לשיקום האינטרנציונל הרביעי" .

הארגון הישראלי נוסד בשם "ברית הפועלים" ונודע גם על שם ביטאונו - "אבנגרד". את הארגון הקימו מספר חברים שיצאו ממצפן כמו מנחם כרמי, דניאלה כרמי, סילבן ציפל ויהודה קופפרמן וכמה אנשים שלא היו חברי מצפן קודם לכן כמו יגאל שוורץ ומיכל שוורץ.

הפורשים הלמברטיסטים טענו כנגד "מצפן" קודם כל, שקמה בתוכה סיעה "פאבליסטית" (שהייתה עתידה לפרוש ממצפן ב-1972 ולהקים את הליגה הקומוניסטית המהפכנית (מצפן מרכסיסטי). שאר חברי מצפן הואשמו בכך שהם מושפעים מעמדות "השמאל החדש", הארגון הואשם בהיותו ארגון אופורטוניסטי המורכב מאנשי הזעיר-בורגנות ומקיים פעילויות מחאה ולא מאבק מהפכני ממשי.

בגילוי הדעת הראשון שלהם שפורסם בביטאון "מצפן" תחת הכותרת "מרדיקליזם זעיר-בורגני לבניית המפלגה המהפכנית של מעמד הפועלים"^[1] - נטען כי ההטרוגניות הרעיונית בתוך מצפן והיעדר פרוגרמה פוליטית ברורה מבטאים את סירובה של מצפן להכיר "בנחיצות של מפלגה עולמית של הפרולטריון, האינטרנציונל". עוד נטען על ידם, כי זיקתה של מצפן לארגונים ולזרמים "לא פרולטריים" "בעולם כולו ובמזרח התיכון" כמו זיקתם למאבקי גרילה באמריקה הלטינית (ובמיוחד לצ'ה גווארה), למאבקי סטודנטים ול"אנטי-אימפריאליזם" לא מעמדי, לברטרנד ראסל ולז'אן-פול סארטר, ולתנועת העולם הזה - כוח חדש - מעידים על סטייתה של מצפן מרעיון המהפכה הפרולטרית העולמית ומ"עקרונות המרקסיזם המהפכני". בנוסף, נשללה בגילוי הדעת התאוריה של אנשי "מצפן" בדבר המיוחדות של האידאולוגיה הציונית ושל המצב בארץ. הקבוצה קבעה שמדינת ישראל הציונית היא מדינה בורגנית ושמעמד הפועלים הישראלי חייב להיאבק כנגדה בתור שכזו.

בביקורת נוספת ומורחבת יותר של "ברית הפועלים" על "מצפן", שפורסמה בגיליון מס' 1 של "אבנגרד" תחת הכותרת "ביקורת על הארגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן")" - הותקפו עקיבא אור ומשה מחובר על כך שלא היו מעורים בפעילות בקרב הפועלים, לא באנגליה (בה ישבו) ולא בישראל. כחלק מדבקותה בתפיסת "המהפכה המתמדת" של לאון טרוצקי, שללה הקבוצה את "תורת השלבים" (אותה ייחסה למצפן ולמאבק), תאוריה שבמסגרתה נטען כי תהליך "דה-ציוניזציה" של ישראל הכרחי לפני שתוכל להתממש מהפכה סוציאליסטית של המזרח התיכון כולו. מכאן נבעה גם התנגדותה לרעיון "המהפכה הפאן-ערבית" שהייתה אמורה, על פי גישה שיוחסה על ידם ל"מצפן" ול"מאבק", להתפתח בהכרח לכיוון של מהפכה סוציאליסטית. הקבוצה טענה כי בארצות ערב יבצע מעמד הפועלים מהפכה דמוקרטית משולבת במהפכה סוציאליסטית, ויכונן מיד את הדיקטטורה של הפרולטריון. לטענתם, מעמד הפועלים בארצות ערב תחת הנהגה מרקסיסטית מהפכנית הוא זה שייאבק להחזרת השטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים ולהחזרת זכויותיהם של הפלסטינים. על פי התאוריה - מאבק זה ינוהל על ידי כלל מעמד הפועלים על כל ארגוניו ומפלגותיו, כולל המפלגות הסטליניסטיות. מהפכה פרולטרית זו תבצע איחוד לאומי ערבי ותעניק זכות הגדרה עצמית עד להיפרדות למיעוטים לאומיים ובסופה תוקם פדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון שבה תיכלל גם "הרפובליקה הסובייטית הישראלית". בישראל תתממש המהפכה כחלק מהמהפכה הכללית במזרח התיכון ואז ישראל תתנתק מהאימפריאליזם, תכיר בזכויות הפלסטינים ותעבור תהליך של דה-ציוניזציה. הקבוצה לא הייתה מוכנה לקבל את עמדת "מצפן" כאילו מעמד הפועלים בישראל מהווה "מעמד פריבילגיוני" בהשוואה למעמד הפועלים הערבי בארץ ולמעמד הפועלים הפלסטיני בשטחים, הקבוצה טענה שהפרולטריון הישראלי עני ומנוצל ובשל כך ימלא את תפקידו במסגרת המהפכה.

"אבנגרד" ראתה את עיקר מטרתה בחינוך מעמד הפועלים הישראלי לאינטרנציונליזם פועלי ובארגון מעמד הפועלים הישראלי לתוך איגודים מקצועיים ומפלגה מהפכנית.

ביולי 1972 קיימו ארגוני "הועד הבינלאומי לשיקום האינטרנציונל הרביעי" כנס בפריז, במסגרתו העמדה שהתקבלה הייתה כי יש צורך להקים אספה מכוננת בפלסטין המאוחדת. פעילי "אבנגרד" קיבלו עמדה זו, אך טענו כי בתוך האומה הפלסטינית קיימים שני עמים: יהודי וערבי. בנובמבר 1974 קבע הוועד שכל מי שמכיר ב"אומה ישראלית" הוא ציוני מוסווה, וכי הדרך למהפכה סוציאליסטית במזרח התיכון עוברת דרך הרס מדינת ישראל. עוד הודיע הוועד כי מפלגת פועלים בפלסטין לא יכולה להיות אלא מפלגה פלסטינית, המאגדת עובדים ממוצא ערבי ויהודי על בסיס השלילה הפוליטית של קיום מדינת ישראל. אבנגרד לא הסכימה לקבל עמדה זו, וכתוצאה מכך סולקה מן הוועד הבינלאומי בדצמבר 1975.

חבר הנהגת "ברית הפועלים (אבנגרד)", יגאל שוורץ - שגרס כי היהודים-הישראלים אינם קבוצה לאומית, פרש מ"אבנגרד" בסוף 1976 והקים יחד עם אשתו מיכל שוורץ ועם אסף אדיב את "הפרקציה הקומוניסטית הפלסטינית" תוך מטרה מוצהרת להצטרף מחדש אל הוועד הבינלאומי ממנו סולקה "אבנגרד". פרקציה זו הפכה ב-1977 לארגון טרוצקיסטי חדש ששמו היה "דרך הניצוץ".

אחד מפעילי אוונגרד, אליהו קאופמן, שאחר כך חזר בתשובה והיה לרב חרדי, טען בראיון עם יוסי מלמן לעיתון הארץ כי היה למעשה סוכן שב"כ שבין המשימות שקיבל היה לעורר סיכוכים פנימיים ופיצול בארגון, כפי שאכן קרה עם "דרך הניצוץ"^[2].

"אבנגרד" עצמה המשיכה לפעול עד לשנת 1979.

מצפן האשימה את "ברית הפועלים (אוונגרד)" בנטיות סטליניסטיות, בדוגמטיות, בפלגנות ובאי-רצון לשתף פעולה עם שאר הזרמים של השמאל המהפכני. בגיליון מס' 57 של "מצפן" תחת הכותרת "דברי תשובה ללאמברטיסטים" נכתב כי "הוועד למען האינטרנציונל הרביעי" שאליו מסונפת קבוצת "אבנגרד" מהווה מכשול בדרך להקמתו של אינטרנציונל אמיתי, עוד נכתב כי סוציאליסט אמיתי אינו פוסל מאבקי גבורה אחרים ש"אינם פרולטריים" (בהתייחס לביקורת על זיקתה של מצפן לצ'ה גווארה). עוד נאמר כי בארצות "העולם השלישי" קיים מצב מיוחד מבחינת סיכויי התממשות המהפכה הפרולטרית, בכלל זה גם בישראל קיים מצב מיוחד זה - ומצפן ביקרה את אנשי "אבנגרד" על כך שאינם מוכנים להביא בחשבון את המצב המיוחד הזה.