בני יהודה (יישוב לשעבר)

שרידי המושבה בני יהודה, המבנה עבר שחזור
תאריך ייסוד	1891[1]
תאריך נטישה	1920
קואורדינטות	32°48′04″N 35°39′47″E / 32.801106°N 35.663113°E / 32.801106; 35.663113
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת הגליל העליון מוגדלת)   בני יהודה (למפת הגליל העליון רגילה)   בני יהודה (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום בני יהודה (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום בני יהודה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

בני יהודה הייתה מושבה בדרום רמת הגולן שהתקיימה בשנים 1886‏-1920. השרידים שוכנים בתחום שמורת טבע סוסיתא.

בשנת 1886 הוקמה "אגודת בית יהודה" שבה היו חברים בני היישוב הישן מצפת שמטרתם הייתה שינוי אורח חייהם, מהתבססות על כספי החלוקה לפרנסה מעבודת אדמה^[2]. הם התארגנו זמן קצר לאחר כישלון ההתיישבות הראשון בראש פינה, אספו כספים ובסיועו של לורנס אוליפנט רכשו חלקת אדמה בדרום הגולן^[3]. אולם מספר אנשים ערערו על הרכישה בפני השלטון עות'מאני בטענה לבעלות על הקרקע והרכישה בוטלה. בחורף תרמ"ח (1888) הצליחה האגודה לבסוף לרכוש מתושבי הכפר ביר א-שכום 3,500 דונם ולקבל אישור מהשלטונות להתיישב במקום^[3]. הם פנו לנציגו של אוליפנט, בעקבות הבטחה שיעזור להם בהקמת היישוב, אולם אוליפנט חלה בדלקת ריאות ונפטר בלונדון בדצמבר 1888. במקום אוליפנט פנו בבקשת סיוע לנדבנים יהודים בגולה^[3].

בשנת 1891 עלו לבסוף על הקרקע באמצעות כספים שגייסו בעצמם^[1]. מוכתר הכפר היה חיים ברנשטיין - סוחר בדים בצפת, שנשא לאשה את פרומה – בת למשפחה חרדית גם היא מצפת. באחד משלבי הרחבת שטח היישוב, עמדו אנשי היישוב בתחרות מול רוכשים בהאיים אשר החזיקו בשטחים נוספים באזור. תושבי בני יהודה זכו בקדימות לרכישת 1390 הדונם, הסמוכים לגבול היישוב, מיידי הבעלים הערבי, ע"פ עיקרון משפטי בשם חוק המיצרין, לפיו קונה אשר אדמתו גובלת בחלקת השדה העומדת למכירה, זכאי לקדימות בקנייתה. חוק עות'מאני זה מקורו כבר בתלמוד (בר מצרא), ומשם אומץ^[4]. באותה תקופה הקימו אנשי היישוב הישן בארץ ישראל גם את המושבות ראש פינה, מוצא ופתח תקווה, אולם בני יהודה הייתה שונה מהן בכך שהייתה רחוקה הרבה יותר מערים קיימות. במהלך שנות קיומה קיבלה המושבה תמיכה מוגבלת מאוד מהברון רוטשילד, ומאוחר יותר גם מחברת יק"א, תנועת חובבי ציון הלונדונית (עד 1902), וחברת עזרה הגרמנית (החל מ-1902).

לאורך שנות קיומה סבלו מתיישבי בני-יהודה מתנאים קשים במקום: תנאי מזג האוויר, ריחוק מיישובים יהודיים, קשיי תחבורה, אדמה מסולעת בחלק גדול משדות היישוב שאינה ראויה לעיבוד והעדר מוסדות חינוך הילדים. לאחר ההתיישבות הראשונה במקום פרצה מגפה בחבל החורן ואף על בני היישוב הוטל הסגר, בנוסף לא נותר להם מספיק כסף לרכוש ציוד חקלאי, על כן נטשו את המושבה^[5].

ב-1898 ניסו עשר משפחות לשוב למושבה^[6]. בין המשפחות הייתה גם משפחת ברנשטיין. בנם השני משה, נולד בסמוך ללידת חסן אבו שג'ר - בנו של המוכתר הערבי. היולדת נפטרה בלידתה, ופרומה ברנשטיין נטלה את התינוק והניקה אותו עם בנה. באותה שנה סבל האזור ממכת ארבה אשר כילתה את מרבית היבול. ארבע מהמשפחות נטשו תוך זמן קצר, וחמש משפחות נוספות, קבוצת רווקים וכן אבות מבעלי המשפחות שנשלחו חזרה לצפת, נותרו במקום עד 1913. אברהם משה לונץ מתאר את היישוב בתחילת המאה ה-20 כמונה 33 נפשות, ולהם רפת, 20 שוורים, 6 פרות, 16 כבשים ועיזים, 8 חמורים ו-3 סוסים.^[7] עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 נשארו במושבה רק שלוש משפחות.

בשנת 1908 נטשה משפחת פינשטיין ממייסדי היישוב את המקום, לאחר 13 שנים, בעקבות מותו של אחד מילדי המשפחה^[8].

בשנת 1920 נשארה במושבה רק משפחת ברנשטיין. אבי המשפחה נהרג ב-1916 באחת הנסיעות שלו לדמשק, בנם משה נהרג ב-1917 במסחה בתאונת שדה, בן נוסף ושלוש בנות עזבו את המושבה, אך פרומה – אם המשפחה נשארה במושבה יחד עם שני בניה אברהם ושרגא.

במאורעות תר"פ, ב-5 באפריל 1920 פרץ לבית משפחת ברנשטיין, בן המוכתר, שכנם עלי חסן אבו שג'ר ורצח ביריות את פרומא שהייתה המינקת שלו ואת בנה אברהם. בעקבות כך עזב הבן שנותר שרגא את בני יהודה^[9], והמקום ננטש.

בשנת 1972 הוקם יישוב קהילתי כשני קילומטרים מזרחה ממקום המושבה ההיסטורית, ונקרא בשם בני יהודה המנציח את שמה.

• אליעזר ליבנה, 'אהרון אהרונסון – האיש וזמנו', מוסד ביאליק, ירושלים 1969, עמ' 51–54.
• דניאל פיינשטיין, 'בני יהודה (עבר הירדן)', קונטרס, כ"ב, ג' שבט תר"ף, עמ' 27.
• מרדכי ניישטט, 'התיישבות יהודית בגולן ובחורן', בתוך "הגולן", הוצאת מערכות, 1969, עמ' 125–160.
• מרדכי ניישטט, "בני יהודה - אכרים מצפת בדרום הגולן", בתוך: זאב ענר (עורך), סיפורי מושבות: סיפורן של חמישים ושתיים המושבות בא"י, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1996 (הספר בקטלוג ULI).
• רן אהרונסון, לכו ונלכה,, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 2004.
• וויטהם יהודית, לסול המסילה – התיישבות יהודים בגולן בתקופת העלייה הראשונה, 1997.

מדיה וקבצים בנושא בני יהודה בוויקישיתוף

• דניאלה שאול, המושבה בני יהודה, אתר "שישי בגולן"
• דניאלה שאול, ביר א-שגום, אתר "שישי בגולן", 17 בנובמבר 2008
• ספי בן יוסף, המסתערבים החרדים מבני יהודה, באתר ynet, 18 בדצמבר 2003
• רשימת מאמרים על המושבה "בני יהודה" באתר רמב"י
• סיפור המושבה "בני יהודה" ברמת הגולן, באתר של מנו ברגר
• סיפורי ארץ ישראל מצבות מדברות, האלמנה ברנשטיין פרומה ואברהם בנה – נרצחו בביתם, באתר של עודד ישראלי
• טוראי פרומה ברנשטיין, יזכור – אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל