ז'ולט נולד במשפחה יהודית. אביו איגנאץ שטיינר, היה עורך דין ואחר כך מנהל בנק, אמו הייתה אילונה הירשלר. לאחר מותו המוקדם של אביו בשנת 1903 אמו התחתנה בשנית. בלה למד בקומארנו ובהמשך למד בבודפשט למורה להונגרית - לטינית, אך קטע את לימודיו בגלל מלחמת העולם הראשונה והתגייס לצבא. הוא נשלח לחזית הרוסית, שם נפצע מספר פעמים ובסופו של דבר חזר הבייתה. שיריו, שנכתבו תוך הבראתו בבית החולים הצבאי באורדיאה, פורסמו בעיתונים המקומיים. כרך השירים הראשון שלו פורסם בשנת 1916, ובסיום המלחמה, בשנת 1918, הפך לעיתונאי. הוא היה עורך עיתון "יומן אורדיאה" ועוד עיתונים.
בשנת 1920 עבר לבודפשט, שם גילה בו שאנדור ברודי את העיתונאי האמיתי, כך הפך ז'ולט לאחד מעורכי העת הספרותי "אביב" (Tavasz). משנת 1921 הוא היה חבר במערכת בכתב העת "עולם" (Világ). כתביו היו לוחמניים, אך אלה הפוליטיים שיקפו התפכחות מהאידיאלים האזרחיים שלו שקרסו, ולא התאימו לאלה של תקופת הורטי (הונגריה בין שתי מלחמות העולם). בגלל ביקורתו על המערכת, לא היה חביב על השלטון, אך בחוגי הספרות זכה להכרה ולהערכה. באותה תקופה הוא נסחף פוליטית שמאלה והפך למאמין בסוציאליזם. בשנת 1925 עבד בעיתון "יומן הונגריה" (Magyar Hírlap), בין 1929 לבין 1938 בעיתון ספרותי רדיקלי. הוא היה גם עורך כתב העת הספרותי הקיצוני "העט" (A Toll). ב־27 בדצמבר1927 התחתן עם השחקנית היהודייה אילונה הולוש (שוורץ),[2] והתגרש ממנה בשנת 1936.[3] אשתו השנייה הייתה רוקחת בשם אגנש ראץ, אמה של אווה היימן.
בשנת 1934 הוא הכיר את תנועת הבונים החופשיים והצטרף לתא "לאבורה וירטוס", שנוסד בווינה. יחד עם רוסטם ואמברי בנו של ארמין ואמברי פעלו לביטול עונש המוות. בבחירות 1935 התמודד ז'ולט כמועמד משותף למפלגה הרדיקלית הלאומית, מפלגת העצמאות 1848 ומפלגת קושוט, אך לא זכה. בסוף שנות השלושים הוא שהה לעיתים קרובות בפריז; הידיעה על פרוץ מלחמת העולם השנייה תפסה אותו שם. תחילה חשב להגר, אך בסופו של דבר חזר לביתו. משנת 1939 הוא לא יכול היה להמשיך בקריירה העיתונאית שלו בגלל החוקים האנטי יהודיים (החוק היהודי הראשון ובעיקר השני והשלישי), אך המשיך לפרסם; בשנת 1942 פרסם את אוסף מאמריו באורדיאה שבינתיים סופחה בחזרה להונגריה. עד שנת 1943 פרסם בלה ז'ולט אחד-עשר רומנים, שלושה כרכים של סיפורים קצרים וחמישה מחזות.
בשל מוצאו היהודי הוא גויס לשרות העבודה לעבודות כפייה שהיה מיועד ליהודים במסגרת הצבא ההונגרי ב־16 ביולי1942. תחילה לוואץ, אחר כך לאוקראינה שהייתה כבושה על ידי הוורמכט. הוא נשלח תחילה עם פלוגתו לסרדינה-בודה ואחר כך לקייב. ב־30 באוקטובר1943 הועבר לפלוגת שירות העבודה של נדיקאטה שהייתה ידועה לשמצה בשל יחסה האכזרי ליהודים. על אף שהצליח לשרוד, הוא נעצר והורשע זמן קצר לאחר מכן עקב התערבותו האישית של שר ההגנה, לאיוש צ'אטאי, באשמת הסתה והפצת טרור. הוא נמצא אשם ונפסקו לו ארבעה חודשי מאסר בכלא בשדרות מרגיט בבודפשט. הוא שוחרר בינואר 1944. לאחר הכיבוש הגרמני של הונגריה, הוא ואשתו חיפשו מקלט בגטו אורדיאה. ביולי 1944 עזב את הונגריה ברכבת קסטנר לברגן-בלזן ואחר כך לשווייץ. בתוך כך, כל משפחת אשתו נרצחה יחד עם בתו מנישואיו הקודמים.
בתום מלחמת העולם השנייה ב־1945 חזר ז'ולט חולה להונגריה. באוגוסט הוא הצטרף שוב למפלגה הרדיקלית ההונגרית שהוקמה מחדש. מצד אחד הועיל למפלגה עם המוניטין שלו כסופר, אך מצד שני, אופיו התזזיתי, השנאה שלו, שפתו חסרת המעצורים והפוגענית הזיקה לה.[4] ב־17 בנובמבר הוא נבחר ליו"ר משותף של המפלגה הרדיקלית ההונגרית לצד אימרה צ'צ'י. בשנת 1946 כתב את הרומן האחרון שלו, "תשע מזוודות", בו תיאר את חיי הגטו באורדיאה דרך חייו שלו, ובשנת 1947 את מחזהו "בית המרקחת הלאומי". בשלב זה הוא כבר היה חולה מאוד, ורוב כתביו, מאמריו ויצירותיו מ -1947 נכתבו כבר בסנטוריום, שם טופל. בשנת 1948 הפך לנשיא היחיד של מפלגתו. בסתיו 1948 חלה שוב ונסע לשווייץ לטיפול רפואי. בגלל האידאולוגיה הסוציאליסטית שלו המפלגה הקומוניסטית ההונגרית ראתה בו תומך עקרוני ב-1949. כמה ימים לאחר הבחירות באותה שנה (שניתן היה להצביע רק עבור רשימת החזית העממית), הוא נפטר והובא למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה. בתה של אשתו השנייה הייתה אווה היימן שנרצחה בשואה.
כתביו העיקריים
Zsolt Béla verseskönyve; Nagel Ottó, Bp., 1915
Lohengrin bukása. Regény; Pallas, Bp., 1918
Forgószél (színmű, 1919)
Hiába minden; Sonnenfeld Ny., Nagyvárad, 1921
Igaz könyv; Genius, Bp., 1924
Házassággal végződik (regény, 1926)
Erzsébetváros (színmű, 1928)
Versek; Genius, Bp., 1929
Gerson és neje (regény, 1930)
Bellegarde (regény, 1931)
A királynő családja. Regény; Pantheon, Bp., 1932
Oktogon (színmű, 1933)
A párizsi vonat (színmű, 1934)
Kínos ügy (regény, 1935)
A dunaparti nő. Arthur; Nova, Bp., 1936
A Wesselényi-utcai összeesküvés (regény, 1937)
Az időszerű újságírásról; Kner Ny., Gyoma, 1937
Villámcsapás. Schwarz András önéletrajza; 1937
Kőért kenyér. Vezércikkek 1921-1939; 1939
Kakasviadal (regény, 1939)
Tanulságok és reménységek (cikkek, 1942)
Napraforgó (regény, 1943)
Fehér könyv. Írta Bródy Sándor, folytatja Zsolt Béla; 1945
Kilenc koffer (regény, 1946)
Nemzeti drogéria (színmű, 1947);
Kínos ügy. Regény; Szépirodalmi, Bp., 1970
Kilenc koffer; Magvető, Bp., 1980
A végzetes toll. Publicisztikai írások; Bp., 1992
Az igazi szerelem. Válogatott novellák; Noran, Bp., 2000
Duna-parti nő; Ulpius-ház, Bp., 2007
Házassággal végződik; Ulpius-ház, Bp., 2007
Zsolt Béla ifjúkori írásai a Komáromi Újságban, 1916-1917
Még egyszer és utoljára
ספר השירה של בלה ז'ולט ; Otel Nagel, Bp., 1915
נפילת לוהנגרין.רומן ; Pallas, Bp., 1918
מערבולת רוח (תיאטרון, 1919)
הכל לשווא ; זוננפלד ניו. אורדיאה, 1921
ספר אמיתי ; גאון, ב ', 1924
מסתיים בנישואין (רומן, 1926)
בודפשט רובע 7 (מחזה, 1928)
שירים ; גניאוס, ב ', 1929
גרשון ואשתו (רומן, 1930)
בלהגארדה (רומן, 1931)
משפחת המלכה.רומן ; פנתאון, עמ ', 1932
אוקטוגון (תיאטרון, 1933)
הרכבת לפריז (תיאטרון, 1934)
מקרה מביך (רומן, 1935)
האישה על שפת הדנובה.ארתור ; נובה, ב., 1936
קנוניה של רחוב וושלני (רומן, 1937)
על עיתונאות בת זמננו ; קנר ני., גיומה, 1937
הביבליוגרפיה של אנדראש שוורץ ; פנתאון, ב., 1937
לחם תמורת אבנים.מאמרי עריכה 1921-1939 . Ny., Bp., 1939
קרב תרנגולים (רומן, 1939)
שיעורים ותקוות (מאמרים, 1942)
חמניות (רומן, 1943)
נייר לבן. נכתב על ידי שאנדור ברודי, המשיך אותו בלה ז'ולט ; 1945
תשע מזוודות (רומן, 1946)
בית המרקחת הלאומי (מחזה, 1947);
זו פרשה מביכה.רומן בדיוני, עמ ', 1970
תשע מזוודות ; עריכת הערות פרנץ קשג; Seeder, Bp., 1980
הנוצה הקטלנית.כתבים פובליציסטים ב ', 1992
אהבה אמיתית.סיפורים קצרים שנבחרו ; 2000 (Foghorses)
אישה על שפת הדנובה ; בית Ulpius, Bp., 2007 (Ulpius anno)
זה נגמר בנישואין ; בית Ulpius, Bp., 2007 (Ulpius anno)
במפגשים עם הגורל.כתבי בלה ז'ולט בנערותו; Komárom, 2009
.jpg)
