השם "בית תנורא" מקושר לתנורים החפורים באדמה שאפיינו את הכפר. יש מקורות בהם השם נכתב "בי תנורא". מרדכי סיידוף בן הכפר טוען כי השם צריך להיות "ביתא נורא", שמשמעו "בית האש".[1]
היסטוריה
היישוב היה מיושב ביהודים שטענו שאבותיהם ייסדו אותו לאחר שיבתם מבבל, ולפי טענה אחרת מהקווקז,[1] אם כי מסמכים רבים מראים שהכפר התקיים בתקופה הקדם-יהודית ככפר אשורי פאגאני. היהדות כנראה הפכה לדתו של הכפר במאות הראשונות לפני הספירה או לאחריה.
על פי אגדה שהייתה מוכרת בכפר, כאשר הגיעו ראשוני הכפר למקום נגלה אליהם אליהו הנביא ובדרכי נס הקים את בית הכנסת של הכפר. לאחר מכן עלה במרכבת אש השמימה.[1]
מבחינה כלכלית, הכפריים פרנסו את עצמם בעבודת כפיים ובחקלאות. ב-1893 נבזזה הקהילה בידי כורדים מן ההרים, אשר הרגו שני יהודים ופצעו אחרים. הנותרים ברחו לכפרים שכנים ולא העזו לחזור לבתיהם עד שהובטחה להם הגנתו של הואלי של מוסול, אותה שיריינו בעזרת מכתב ממשה הלוי, הרב הראשי של טורקיה.
האוכלוסייה של בית תנורא הידלדלה ואפילו במאה העשרים עדיין הייתה קטנה מזו שהייתה שם במאות קודמות, בשל מקרי טבח שהובילו הכורדים כנגד האוכלוסייה. אולם לאחר רצח העם האשורי גדלה אוכלוסיית הכפר, כאשר טיארי-אשורים מהרי הקארי צפונית לטורקיה התיישבו בכפר. האוכלוסייה האשורית הייתה כמעט שווה במספרה לאוכלוסייה היהודית, אולם האוכלוסייה היהודית נותרה הרוב, וגם רוב האדמות החקלאיות נותרו תחת בעלות יהודית. כך עד 1951, כאשר 17 המשפחות היהודיות שנותרו עזבו בעזיבה המונית לישראל. לאחר "יציאת מצריים" של יהודי עיראק הפך בית תנורא לכפר נוצרי עד מסע התעמולה של סדאם נגד הכורדים שהוביל להגירה של אשורים רבים החוצה משם. הצבא העיראקי הרס את הכפר ב-1971, והרס גם את הבתים העתיקים שנבנו ברובם על ידי האוכלוסייה היהודית המקורית.
הניב המקומי, שידוע בשם "הניב הנאו-ארמי היהודי של בית תנורא", או בתנוראית יהודית הוא בין הגרסאות הנדירות ביותר והנמצאות בסכנת ההכחדה החמורה ביותר של הארמית החדשה המדוברת של ימינו.
