הסגנון העיצובי אקלקטי, ומשלב בין סגנונות אדריכליים של התקופה לבין אלמנטים המאפיינים בנייה מזרחית. המעקות מפורזלים כמנורה, ואת החלונות מעטרים עמודים קורינתיים. על החזיתות משובצים אריחי קרמיקה צבעוניים תוצרת בצלאל, שעיצב זאב רבן וביצוע של יעקב אייזנברג, בהזמנה מיוחדת של לדרברג. האריחים מציגים, על פי מיטב האתוס הארצישראלי, נופים מארץ ישראל וסיפורים מן התנ"ך, הכוללים ציורי קרמיקה המתארים את "הזורעים בדמעה", "ברינה יקצורו" ורועה צאן. בחזית הפונה לאלנבי – ציור העיר ירושלים, וכן ציון שם בעלי הבית (ראו גם: קרמיקה ישראלית#הקרמיקה של בצלאל). בנוסף מעקה מרפסת בדוגמת מנורת קנים - מתוך רצון להעניק לבניין אופי עברי מקורי.
הסמלים הללו יונקים ממגוון מקורות תרבותיים, ללא היגיון פנימי. לסגנון הבנייה הזה, עתיר המניירות, אין אמירה מגובשת, והוא הביע רעיונות שונים - מזרחיים, עבריים ועוד. היה בכך הד לזהות תרבותית של חברה מתהווה. אי סגנון זה מכונה "סגנון אקלקטי", אך הרומנטיקנים מעדיפים לכנותו "בתי החלומות".
בזמן הבנייה, התעוררה שביתה של הפועלים נגד הקבלן, בטענה כי נוצלו יתר על המידה.[2]
בשנותיו הראשונות, שימש הבית כבית דירות להשכרה. המבנה היוקרתי והסגנון, הביאו למקום משפחות אמידות ובעלי מקצועות חופשיים, עורכי דין ורופאים. ביניהם ד"ר וולובלסקי, מומחה למחלות ריאה ושחפת, היה מהראשונים שפתח בבית קליניקה. משרד עורכי הדין של ד"ר גרשמן וד"ר אליהו כהן. ב-1927 הצטרף לבניין עורך הדין פרופ' צבי בלקובסקי, שהיה ממארגני הקונגרס הציוני הראשון. ב-1929 הבית נמכר לאורולוג, ד"ר יעקב ביקלס (ממייסדי בית הרופא, יו"ר ארגון רופאי קופת חולים ויו"ר ההסתדרות הרפואית בתל אביב). משנת 1933, במשך למעלה משלושה עשורים ניהל יעקב פוגל בית ספר לריקוד, לפי שיטה שהוא כינה "שיטת פוגל". בשנות ה-40, בהמשך לשינוי שחל ברחוב אלנבי, הפכה קומת הקרקע למסחרית, ובמקום שכן "קפה שדרות", מהתוססים בעיר.
כיום בקומת הקרקע ישנה "מסעדת בנדיקט" לארוחות בוקר הפתוחה בכל שעות היממה וביתר הקומות נמצא מוזיאון לאמנות "עדן".
בית לדרברג נכלל ברשימת הבתים לשימור של תל אביב, ומטפל בו משרדו של האדריכל אדרעי.
^”במקומות רבים היינו צריכים לקבוע סעיף מיוחד בחוזה עם הקבלן על מספר הפועלים הפשוטים שעליו להעמיד לעבודה על כל בנאי ובכל קומה וקומה. דרישה זו נתעוררה אצלנו ביחוד בשביתה אצל הקבלנים החלמאים בבנין לדרברג בחודש אב פ"ד. הקבלנים האלה השכילו יותר מאחרים לנצל את הפועלים באופן מיוחד.” (מתוך הדו"ח של ועד אגודת פועלי הבנין - תרפ"ו, דבר, 8 בנובמבר 1925)
.JPG)
