שורשיה של הקהילה היהודית בסלוניקי (בפי היהודים שאלוניקי או שלוניקא) מצויים בתקופה ההלניסטית.
קהילת יהודי סלוניקי התרחבה בסוף המאה ה-15, בעקבות גירוש ספרד, ויחד עמה הצורך בהתרחבות בית העלמין היהודי העתיק של העיר. במהלך קיומה של הקהילה הובאו לקבורה בבית העלמין יותר מארבע מאות אלף איש ואשה. בית העלמין היה קדוש לקהילה כבתי הכנסת שלה.
מיקומו של בית הקברות ושווי אדמתו קרצו לתושבים לא יהודים בסלוניקי, שחפצו להשתמש בשטחו למטרותיהם. בשלהי המאה ה-19 הוקמה לידו גימנסיה טורקית. לימים היא הייתה לאוניברסיטת אריסטוטלס של סלוניקי. בשנות השלושים הודיעה עיריית סלוניקי לקהילה היהודית על כוונתה להפקיע את בית הקברות על מנת להקים עליו מבנים עבור האוניברסיטה. ההפקעה לא התרחשה לבסוף. עם זאת הניע האיום את הקהילה היהודית למסור לידי האוניברסיטה חלק משטחו הפנוי של בית העלמין.
בית העלמין בימי השואה
מצבה יהודית בסלוניקי, ככל הנראה שריד מבית העלמין העתיק
בשנת 1941 נכבשה יוון על ידי גרמניה הנאצית וחולקה לאזורי כיבוש בין גרמניה, איטליה ובולגריה. העיר סלוניקי על רבבות יהודיה נכללה באזור הכיבוש הגרמני. רדיפת היהודים החלה מיד, עד לשילוחם להשמדה.
עוד קודם לחיסולה של הקהילה הקיץ הקץ על בית העלמין העתיק. תחילה מסרה הקהילה חלק משטחו לעירייה במסגרת ניסיון לשלם כופר כספי עצום שתבע שלטון הכיבוש הגרמני מן הקהילה תמורת שחרור צעירי הקהילה מעבודת כפייה שאליה גויסו, כופר שלקהילה לא היו אמצעים לממנו. לאחר מכן, בדצמבר 1942, הבהירה העירייה לראשי הקהילה כי בית העלמין יופקע וכי המעוניינים בכך נדרשים לפנות מהאתר את שרידי קרוביהם הקבורים בו. הדבר נעשה בהסכמת ותמיכת שלטון הכיבוש הגרמני ובתורת טובת הנאה שהעניק לתושבים הלא-יהודים של סלוניקי.
ב-6 בדצמבר 1942 החלה הריסת בית העלמין. העירייה הביאה למקום במהירות 3,000 פועלים. אלו הפילו וניתצו את המצבות, פתחו את הקברים וערמו את עצמות המתים במספר ערימות גדולות, ללא הותרת אפשרות להפריד ביניהן. העצמות נקברו בהמשך בקברי אחים בשטח שהקצתה העירייה.
המצבות המחוללות הועברו מבית העלמין לשימוש כמרצפות וכחומר בנייה. בין השאר הן שימשו לתיקון כנסיות שנפגעו במלחמה ולשם הקמת בריכת שחייה לחיילי הצבא הגרמני בעיר.
חודשים מעטים לאחר החרבת בית העלמין העתיק שולחו 46 אלף מיהודי העיר להשמדה במחנה אושוויץ.
לאחר השואה
אנדרטה ליהודי סלוניקי שנספו בשואה בבית העלמין היהודי החדש בעיר
לאחר תום מלחמת העולם השנייה שבו לסלוניקי ניצולים מן הקהילה. הם ביקשו לנסות להציל את מה שנותר מבית העלמין ולתעד את המצבות שנותרו ממנו, שהעידו על ההיסטוריה של הקהילה שחרבה. הניצולים הפיקו אלבומים פשוטים אחדים ובהם כ-25 צילומים בשחור-לבן של שרידי בית העלמין. אלו נשלחו אל מנהיגים יהודים בעולם ואל הרבנים הראשיים בארץ ישראל בצירוף בקשה לעזרה. פניות שהופנו מחוץ ליוון אל ממשלתה לא הועילו, והחרבת בית העלמין העתיק הייתה לעובדה מוגמרת. שטחו שימש להרחבת קמפוס האוניברסיטה על שם אריסטו.
בית עלמין חדש הוקם בסלוניקי לשירות הקהילה היהודית הקטנה שנותרה בו. כיום ניצבת בו אנדרטה לזכר הנספים בשואה מקהילת העיר.
הרב מיכאל מולכו, ניצול שואה מיהודי סלוניקי, מסר את אלבום התמונות של שרידי בית העלמין לספריה הלאומית בשנת 1949. הוא הקים בישראל את המכון לחקר יהדות סלוניקי. בשנת 1974, לאחר מותו, פרסם המכון ספר שחיבר מולכו אודות מצבות בית העלמין שאבד.
בשנת 2012 התגלה בסלוניקי בור שבו היו קבורות 688 מצבות מבית העלמין העתיק. נמצא כי הן נשאו תאריכים ממחצית המאה ה-18 ועד לימי מלחמת העולם השנייה.[1]
ב-9 בנובמבר 2014 נחנכה בקמפוס האוניברסיטה על שם אריסטו אנדרטה לבית העלמין העתיק. הטקס נערך במעמד נציג ממשלת יוון, ראש העירייה, רקטור האוניברסיטה, נציגי קהילות יהודי סלוניקי ויוון ושגרירתישראל ביוון.
לקריאה נוספת
מיכאל מולכו, מצבות בית העלמין של יהודי שאלוניקי, תל אביב : מכון לחקר יהדות שאלוניקי, תשל"ה
