בית המשפט העליון מורכב מנשיא ולפחות 15 שופטים נוספים, כאשר כיום מכהנים בו 18 שופטים, הדנים בדרך כלל בהרכבים של חמישה שופטים. תפקידו העיקרי של בית המשפט העליון הוא להכריע בסוגיות משפטיות חשובות בתיקים בעלי משמעות למערכת המשפט כולה, ובכך להנחות את עשיית הצדק בתיקים עתידיים. ניתן לערער על החלטות בתי המשפט לערעורים (בפינית: hovioikeudet, בשוודית: hovrätter), וכן על החלטות מסוימות של בית הדין לביטוח, בפני בית המשפט העליון, בכפוף לקבלת רשות ערעור. במקרים פליליים נדירים בהם בית המשפט לערעורים משמש כערכאה ראשונה, אין צורך ברשות ערעור.[4][1]
בית המשפט העליון רשאי לבטל החלטות סופיות של בתי משפט על בסיס העילות המפורטות בפרק 31 לחוק סדר הדין. בית המשפט גם מטפל בתלונות הנוגעות לפגמים בהליך. במקרים מסוימים, בית המשפט רשאי להחזיר את זכות הערעור לאחר שחלפה תקופת הזמן המוגדרת.
בית המשפט העליון מייעץ לנשיא המדינה בנושאי חנינה, ולמשרד המשפטים בענייני הסגרה. הוא רשאי לתת חוות דעת משפטיות על הצעות חוק ממשלתיות בשלבים שונים של ההליך החקיקתי, והנשיא רשאי להתייעץ עמו בנוגע להצעות חוק שאושרו בפרלמנט טרם אישורן על ידי הנשיא. בית המשפט העליון רשאי גם לפנות לנשיא ביוזמתו, ולהציע חקיקת חוק פרלמנט חדש או תיקון לחוק קיים.[1]
בית המשפט העליון מסתמך בעיקר על ראיות בכתב בהכרעותיו. עם זאת, בית המשפט רשאי לקיים דיונים בעל-פה בהם נשמעים הצדדים, העדים והמומחים באופן אישי. הדיונים בעל-פה פתוחים לציבור.
תקדימים
תקדימים משפטיים נוצרים בדרך כלל במקרים שבהם חוקי הפרלמנט וצווים החלים אינם מספקים פתרון ברור לשאלה משפטית, או במקרים שבהם יש מקום לפרשנות. מדי שנה נקבעים כ-150 תקדימים כאלה.
במערכת המשפט הפינית, תקדים משפטי אינו מחייב. בתי המשפט לערעורים ואפילו בתי משפט מחוזיים רשאים לסטות מהחלטות קודמות של בית המשפט העליון, למשל כאשר הנסיבות החברתיות השתנו באופן משמעותי. עם זאת, בפועל, תקדימי בית המשפט העליון מיושמים במקרים שעולים לאחר יצירת התקדים ושמעלים נקודה משפטית דומה. בית המשפט העליון רשאי גם בעצמו לסטות מתקדימיו הקודמים, בתנאי שהמקרה נידון בפני הרכב מורחב (11 חברים) או במליאה (כלל השופטים).
תקדימי בית המשפט העליון מתפרסמים מדי שישה חודשים. בנוסף, הם זמינים במאגר המידע פינלקס (Finlex). הרכב השופטים שמכריע בתקדימים מקבל גם את ההחלטות הנוגעות לפרסומם.
כותרת פסק הדין מציגה בקצרה את הנקודה המשפטית שאליה התייחס התקדים ואשר מהווה את הסיבה לפרסומו. במקרים הכוללים תקדימים, בית המשפט העליון נדרש גם לנקוט עמדה בשאלות נוספות מעבר לאלו המתוארות בכותרת. עם זאת, עמדות אלה הן ככל פסקי הדין האחרים של בית המשפט, שאינם יוצרים תקדימים. תקדים תורם להתפתחות המשפט הלאומי על ידי יצירת עקביות בפסיקה. המטרה היא שבתי משפט בכל רחבי המדינה יפרשו את החוק באופן אחיד ויישמו עקרונות משפטיים באמצעות הערכה ושיקול דעת עקביים. תקדימים משמשים גם במחקר, לצורך ניתוח תוכנם של החוקים הקיימים.
הליכים
אולם ישיבות המליאה של בית המשפט
בתיקים בבית המשפט העליון שבהם נדרשת תחילה רשות ערעור בטרם יותר ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר, ההליכים בפני בית המשפט מתנהלים בשני שלבים: החלטה על קבילות והחלטה לגופו של עניין. ההחלטה בדבר קבילות התיק, כלומר מתן רשות הערעור, חייבת להתקבל על ידי שני חברי בית המשפט לאחר הצגת העניין על ידי רפרנט משפטי. משמעות הדבר היא ששני החברים מקבלים את ההחלטה על בסיס עבודת ההכנה וחוות הדעת של הרפרנט. בנסיבות מסוימות, ההחלטה על קבילות עשויה להתקבל על ידי שלושה חברי בית המשפט במקום שניים. במקרה שבקשת רשות הערעור נדחית, התיק ייסגר ופסק הדין של בית המשפט לערעורים יישאר סופי.
אם ניתנת רשות ערעור, מהות התיק, כלומר הטענות המוצגות בכתב הערעור, נדונה על ידי חמישה חברי בית המשפט. גם ההחלטה לגופו של עניין מתקבלת לאחר הצגה על ידי רפרנט, כלומר הרפרנט מכין את התיק ונושא באחריות חלקית לתוצאת התיק. מלבד ראיות תיעודיות וחקיקה רלוונטית, מקורות המשפט שעליהם יכולה להתבסס החלטת בית המשפט העליון כוללים פסיקה, היסטוריה חקיקתית של חוקי הפרלמנט, ספרות משפטית ואמנות בינלאומיות.
אם שאלה משפטית שיש להכריע בה כרוכה בעקרונות משמעותיים או אם בית המשפט העליון מעוניין לסטות מתקדים קודם, התיק יידון בפני הרכב מורחב (11 חברים) או במליאה (כל החברים). עניינים מנהליים, כולל מינוי שופטים, יידונו במליאה.
רפרנטים של בית המשפט העליון מכינים תיקים עבור בית המשפט ומציגים אותם בדיון. הרפרנטים אחראים גם בעיקר ליצירת קשר עם הצדדים לתיק ולעבודה המנהלית הקשורה לדיונים, וכן למשלוח מסמכי בית המשפט לצדדים. הרפרנטים מתמחים במידה מסוימת בתחומי משפט שונים.
בית המשפט העליון מסתמך בעיקר על ראיות בכתב בעת קבלת החלטה בתיק. עם זאת, בית המשפט רשאי לקיים דיונים בעל פה שבהם נשמעים הצדדים, עדים ומומחים באופן אישי. הדיונים בעל פה פתוחים לציבור. בית המשפט העליון רשאי גם להחליט לערוך ביקור במקום, למשל, באתר שהוא נושא ההליך המשפטי.
.svg)
