בית המשפט החוקתי (בספרדית: Tribunal Constitucional) הוא הפרשן העליון של החוקה הספרדית, בעל הסמכות לקבוע את החוקתיות של פעולות וחוקים שנעשו על ידי כל גוף ציבורי, מרכזי, אזורי או מקומי בספרד. הוא מוגדר בחלק IX (סעיפים 159 עד 165) של חוקת ספרד,[1] ובנוסף נשלט על ידי Organic Laws (אנ') 2/1979 (חוק בית המשפט החוקתי מ-3 באוקטובר 1979), 8/1984, 4 /1985, 6/1988, 7/1999 ו-1/2000.[2] בית המשפט החוקתי הוא הפרשן העליון של החוקה, אך מכיוון שבית המשפט אינו חלק ממערכת המשפט הספרדית,[2]בית המשפט העליון הוא הערכאה הגבוהה ביותר לכל שאר העניינים השיפוטיים.[3]
סמכויות
בית המשפט החוקתי מוסמך לפסוק על חוקתיותם של חוקים, מעשים או תקנות שנקבעו על ידי הפרלמנט הלאומי או האזורי.[4] הוא גם רשאי להכריע על חוקתיותן של אמנות בינלאומיות לפני שהן מאושרות, אם תתבקש לעשות זאת על ידי הממשלה, קונגרס הנציגים או הסנאט. עוד מצהירה החוקה כי אזרחים בודדים רשאים לערער לבית המשפט החוקתי בבקשה להגנה מפני פעולות שלטוניות המפרות את "זכויותיהם או חירויות היסוד". רק אנשים שנפגעו ישירות יכולים להגיש ערעור זה, הנקרא recurso de amparo, והם יכולים לעשות זאת רק לאחר מיצוי ערעורים שיפוטיים. פקידי ציבור, במיוחד "נשיא הממשלה, מגן העם, חמישים חברי קונגרס, חמישים סנאטורים, הגוף המבצע של קהילה אוטונומית, ובמקרה רלוונטי, האספה שלה", רשאים גם לבקש מבית המשפט לקבוע את חוקתיותו של חוק. חוק הבחירות הכללי מיוני 1985 מאפשר בנוסף ערעור לבית משפט זה במקרים בהם ועדות הבחירות מוציאות מועמדים מהקלפי.
בנוסף, לבית משפט זה יש סמכות לבחון מראש את החוקתיות של טקסטים המתארים חוקים של אוטונומיה ולהכריע בסכסוכי סמכות שיפוט בין הממשלות המרכזיות והממשלות בקהילה האוטונומית, או בין ממשלות של שתי קהילות אוטונומיות או יותר. מכיוון שרבות מההוראות החוקתיות הנוגעות לשאלות אוטונומיה הן מעורפלות ולעיתים סותרות, בית משפט זה יכול למלא תפקיד קריטי בהתפתחות הפוליטית והחברתית של ספרד. על החלטות בית המשפט לחוקה לא ניתן לערער על ידי איש.
הרכב
בית המשפט מורכב משנים עשר שופטים המכהנים תשע שנים. ארבעה מהם נבחרים על ידי קונגרס הנציגים, ארבעה על ידי הסנאט (אנ'), שניים על ידי הממשלה, ושניים על ידי מועצת השפיטה הכללית (אנ'); כולם ממונים רשמית על ידי המלך. החוקה קובעת סטנדרט מינימלי של חמש עשרה שנות ניסיון בתחומים הקשורים לפסיקה, לרבות "שופטים ותובעים, פרופסורים באוניברסיטאות, פקידי ציבור ועורכי דין," ואסור להחזיק בו זמנית בתפקיד שעלולים לגרוע מעצמאותם, כגון תפקיד במפלגה פוליטית או תפקיד ייצוגי.
מקרב שופטי בית המשפט ועל ידי שופטי בית המשפט, נבחר נשיא לכהונה של שלוש שנים, הנעזר בסגן נשיא, שהוא גם שופט, ומזכיר כללי, זה האחראי לפקח על צוות בית המשפט.
הליך הבחירה
בכל 3 שנים מתחלפים 4 שופטים (בכל רגע מכהנים 12 שופטים, כאמור לעיל), וכל שופט מכהן 9 שנים.[1][5] הסנאט ובית הנבחרים ממנים 4 נציגים כל אחד, כאשר כל מינוי דורש רוב של 60% מכלל חברי הבית. הממשלה ממנה 2 נציגים, ומועצת השפיטה הכללית ממנה 2 נציגים.[1][6] נשיא בית המשפט נבחר על ידי שופטי בית המשפט.[1][7]
מועצת הפיטה הכללית
מועצת השפיטה הכללית כוללת את נשיא בית המשפט העליון, ועשרים חברים נוספים. הסנאט והקונגרס ממנים 4 נציגים כל אחד, כאשר כל מינוי חייב להיות ברוב של 60% מכלל חברי הבית, ולכל נציג תנאי כשירות של עורך דין או משפטן עם וותק מקצועי של 15 שנים. 12 נציגים נוספים מתמנים מקרב שופטים בבתי המשפט בספרד.[8]
שופטים נוכחיים
בית המשפט לחוקה מורכב מנשיא - כיום Cándido Conde-Pumpido (אנ'), סגן הנשיא - כיום Inmaculada Montalbán Huertas, ועשרה שופטים.
בשנת 2005, הוצג בפני בית המשפט אתגר שגינה את חוק הנישואים החד-מיניים משנת 2005 בטענה שהחוקה אומרת ש"לגברים ולנשים יש זכות להתחתן בשוויון משפטי מלא", וזה לא התיר נישואים חד-מיניים. בשנת 2012, לאחר שבע שנות לימוד, בית המשפט קובע כי החוקה מתירה נישואים חד-מיניים כיוון שהמושג החברתי של נישואין התפתח ולכן יש לפרש את החוקה בהתאם לערכי התרבות הנוכחיים.[11]
פסק דין שנוי במחלוקת בשנת 2010, אשר הכריז כי מספר סעיפים בחוקת האוטונומיה של קטלוניה (אנ') אינם חוקתיים, היה מקור למחלוקות רבות ועימותים מאז, כאשר חלק טוענים שהפסיקה הייתה בלתי לגיטימית בשל סילוק שופט ואחרים שהסתיימה כהונתם של שלושה שופטים נוספים.[11]
בשנת 2017, בית המשפט הורה לאחראים למשאל העם ב-9 בנובמבר 2014 לשלם 5 מיליון יורו.[12] בנוסף, סוכנים חברתיים מספרד דרשו לבחון את חלוקת כספי הציבור בעיתונות הקטלאנית.[13]
בשנת 2022, בית המשפט חסם טיוטת חקיקה שהייתה עורכת שינויים במועצת השפיטה הכללית (אנ').[14] ראש הממשלה פדרו סאנצ'ז גינה את המהלך, ואמר שישתמש "בכל האמצעים הדרושים" כדי לפתור את המשבר.[15]
^Browning Seeley, Jo Ann (1990). "The Judiciary". In Solsten, Eric; Meditz, Sandra W. (eds.). Spain: a country study. Washington, D.C.: Federal Research Division (אנ'), Library of Congress (אנ'). p. 221. OCLC44200005.
^"בית המשפט החוקתי של ספרד קבע שבתי המשפט שלו רשאים לדון במקרים של רצח עם גם אם לא מעורבים בהם אזרחים ספרדים, וקבע שעקרון סמכות השיפוט האוניברסלית מקבל עדיפות על פני אינטרסים לאומיים לכאורה", International Law Update. 11 (10). אוקטובר 2005
