PROFILPELAJAR.COM

בית הדואר המרכזי
מידע כללי
סוג	בניין
כתובת	רחוב יפו 23
מיקום	ירושלים
מדינה	ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – העשור של 1930
תאריך פתיחה רשמי	שנות ה־30 של המאה ה־20
אדריכל	אוסטן סיינט בארב הריסון
קואורדינטות	31°46′49″N 35°13′20″E / 31.780268°N 35.222286°E
	(למפת ירושלים רגילה) בית הדואר המרכזי

בית הדואר המרכזי של ירושלים הוא מבנה בעל חשיבות אדריכלית המצוי ברחוב יפו 23, בקרבת קריית עיריית ירושלים.

היסטוריה

המבנה הוקם בתקופת המנדט הבריטי כחלק מארבעה בנייני ממשל ייצוגיים שנבנו באזור זה (יחד עם בניין עיריית ירושלים ההיסטורי, בניין בנק אנגלו-פלשתינה ובניין ג'נרלי). משא ומתן על רכישת המגרש נמשך במשך זמן מה במהלך שנות ה-20^[1]. הבית נבנה בשנת 1938-1934 בתכנונו של האדריכל הראשי של מחלקת העבודות הציבוריות של המנדט הבריטי, אוסטן סיינט בארב הריסון, המהנדס יהודה שפירא והאדריכל הממשלתי הבריטי פרסי ה. וינטר (Winter). החברה הקבלנית שהקימה את הבניין הייתה אלבינה, דוניה וקטינקא^[2], טקס חנוכת הבניין התקיים ביום 18 ביוני 1938, בנוכחות הנציב העליון הרולד מקמייקל ומאות מוזמנים. עם הקמת בווינגרד נכלל הבניין באזור המוגן ושירותי הדואר נתנו לקהל בבניין אחר^[3].

בשנת 1972 נוסף לפנים המבנה ציור הקיר של אברהם אופק.

המבנה שופץ בשנת 1983 בהתאם לתוכניותיו של האדריכל יורם פרידמן.

בבניין פעלה מרכזת הטלפונים האוטומטית הראשונה של העיר ירושלים שפעלה בטכנולוגיה שפיתח אלמון סטראוג'ר. הבניין שימש בעבר גם את חברת בזק ופעלו בו מרכזת ספרתית ומוקד מודיעין 144. בשנות האלפיים, חלקים מהבניין משמשים משרדים של משרד התקשורת.

ב-2015 הוסבה הקומה העליונה של הבניין לאכסניה למטיילים ולתרמילאים, הפועלת במקום בניהול פרטי תחת השם The Post.

המבנה והאדריכלות

הבית בנוי בסגנון מנדטורי אופייני, המשתמש בשפה הצורנית של הסגנון הבינלאומי מחד, ובאלמנטים האופייניים לבנייה הירושלמית המסורתית מאידך. המבנה הוא גוש מלבני, בעל אגף אמצעי ושני אגפי צד. בחזית הקדמית ניכרים רק שלושה גושים אלו, ובחזית האחורית מפורקת מסת המבנה למספר גדול יותר של גושים, צורניות האופיינית לסגנון הבינלאומי. בחזית המבנה שבע קשתות, אשר שתי הקשתות הקיצוניות מהוות את דלתות הכניסה למבנה, וחמש הקשתות האחרות מהוות חלונות תאורה למבנה. בחלון המרכזי היה מצוי שעון, בהתאם למקובל באירופה במבני ציבור. בתוך חמש הקשתות המרכזיות מצויים אשנבים, עליהם מופיעות כתובות באנגלית, ערבית ועברית (השפות הרשמיות בתקופת המנדט) המספרות על מכירת בולים ("תווי דואר" בשפת העת ההיא).

הכניסה הראשית למבנה מובילה אל אולם הדואר המרכזי, בו היה הסניף הראשי של הדואר בירושלים בתקופת המנדט. שתי הקומות העליונות של המבנה שימשו את משרדי ההנהלה של הדואר. המתכנן ניצל את הפרשי הגבהים בין רחוב יפו לרחוב כורש, וברחוב כורש מצויה קומה נוספת למבנה (קומת מרתף) אשר שימשה את שירותי חלוקת הדואר.

חזית הבית בנויה בסגנון ייצוגי שקט. אף שהמבנה מצופה אבן מסותתת (כמתחייב על פי חוקי התכנון והבנייה המנדטוריים), החזית בנויה בסגנון הבינלאומי (למעט הקשתות שהן מאפיין מסורתי ירושלמי). צבע חזית האבן לבן, למעט חמשת הנדבכים הראשונים של המבנה המצופים אבן בזלת שחורה שהובאה מרמת הגולן. בחלקו האחורי של המבנה ציפוי האבן הוא לסירוגין אבן לבנה ואבן שחורה, כרמז לאבלק של הסגנון האדריכלי הממלוכי האופייני לירושלים.

בית הדואר המרכזי בירושלים מזכיר במעט את בית הדואר המרכזי של העיר יפו, שאף הוא נבנה באותן השנים בתכנונו של הריסון.

האולם המרכזי של הבניין מעוטר בציור אקריליק של הצייר אברהם אופק משנת 1972. אורכו של הציור 27 מטרים, והוא מתאר את החלוצים שעלו לארץ בראשית המאה ה-20, ואת התפתחות העיר ירושלים.

תמונות

חזית המבנה
שער הכניסה הייצוגי
חלקו האחורי של המבנה - תיבת דואר מנדטורית, ושילוב צבעים בסגנון ממלוכי
חייל בריטי שומר בכניסה לבית הדואר בשנת 1936
הבניין בעת בנייתו, 1936
האולם הפנימי ביום חנוכת הבניין, 1938
האולם המרכזי וציור האקריליק של אברהם אופק

לקריאה נוספת

דוד קרויאנקר, רחוב יפו ירושלים, ביוגרפיה של רחוב - סיפורה של עיר - הוצאת כתר, 2005.
דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים - הבנייה בתקופת המנדט הבריטי - הוצאת כתר, 1991.