ביילסקו-ביאלה היא תוצאה של איחוד הערים ביילסקו וביאלה, השוכנות משני צדי נהר ביאלה. ביילסקו נוסדה ב-1312, וביאלה ב-1723; איחודן נערך נערך רשמית ב-1 בינואר 1951.
היסטוריה
בין השנים 1933–1938 מצאה קבוצת ארכאולוגים שרידים של יישוב מבוצר באזור העיר, שהוא חלק מרובע "ביילסקו העתיקה" של העיר. היישוב מתוארך למאות ה-12 עד ה-14. תושבי המקום עסקו בייצור ברזל מעפרה והתמקצעו בעיקר בתחום הנפחות.
על פי ההערכות, מרכז העיר הנוכחי נוסד בראשית המאה ה-13. באותה תקופה נבנתה על הגבעהטירה, ששרידיה נמצאים שם עד היום. במחצית השנייה של המאה ה-13 הזמינו הדוכסים משושלת פיאסט של אופולה מתיישבים גרמנים לעבור לשטח הממוקם בין שלזיה לפולין קטן כדי ליישב את ההרים בחבל שלזיה.
יהודים ראשונים התיישבו בביאלה ובביילסקו במחצית השנייה של המאה ה-17, אך הקהילה בערים אלה נותרה מצומצמת בשל איסור על ישיבת יהודים שאינם בני חסות בשלזיה.
במחצית הראשונה של המאה ה-19 הוקם בביאלה בית כנסת וקודש בה בית עלמין יהודי. היישוב היהודי בערים גדל במחצית השנייה של המאה ה-19 עם ביטול המגבלות על מגורי יהודים באזור. בתקופה זו נטלו היהודים חלק משמעותי בפיתוח תעשיית הטקסטיל שהתפתחה במקום. בשנת 1861 נעשתה הקהילה בביאלה לעצמאית, תוך היפרדות מקהילת צ'שין. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 רבים מיהודי ביילסקו-ביאלה פנו למקצועות חופשיים, ונעשו חילוניים.
בין מלחמות העולם הורע מצבם הכלכלי של יהודי העיר, והם סבלו מגילויי אנטישמיות, ובהם הצבת משמרות חרם ליד חנויותיהם, פיטורי עובדים יהודים, ניפוץ שמשות בבתי תפילה ובמוסדות יהודיים, ותקיפת עוברי אורח יהודים. בסוף שנות ה-30 הגיעו לעיר פליטים יהודים רבים מגרמניה ומצ'כוסלובקיה. טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-7,500 יהודים, כשישית מסך תושביה.
רבה האחרון של ביילסקו היה הרב משה שמואל שטרן (נספה בשואה). בנו, הרב יצחק יהודה, כיהן כרב הצעיר, ולאחר המלחמה חזר לעיר, וכיהן בה ברבנות. בהמשך היגר לארצות הברית, ולאחר מכן עלה לישראל, ופתח בית כנסת בבני ברק בשם ביליץ, וכונה גאב"ד ביליץ. כיום מכהן בו בנו, הרב פנחס, חתנו של רבי מאיר הלברשטאם מטשאקאווא.
בשואה
בשל קרבתה של ביילסקו-ביאלה לגבול גרמניה, בשבוע שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטו ממנה מרבית תושביה היהודים. עם כיבושה בידי הגרמנים, נבזזו חנויות היהודים בעיר בידי הוורמכט, ופוצצו בתי הכנסת ומבני הציבור היהודיים בה. בנוסף, הוטל על יהודי העיר תשלום כופר גבוה, ודירות וחנויות היהודים שנמלטו מהעיר הוחרמו. בהמשך נחטפו יהודים מהעיר לעבודות כפייה, ועשרות מהם נלקחו למחנה האיסוף והמעבר ניסקו.
בסוף 1939 הוקם בעיר יודנרט, בראשו מונה יוסף רוטר, אשר נצטווה לספק לגרמנים יהודים לעבודות כפייה, ולהעביר רכוש וכספים. בתחילת שנת 1940 רוכזו יהודי העיר בשטח מצומצם ליד תחנת הרכבת, אשר הפך תוך כמה חודשים לגטו, בו התפתחו תנאי רעב ומגפות. ב-20 ביוני1942 גורשו מאות יושבי הגטו למחנה ההשמדהאושוויץ.
