PROFILPELAJAR.COM

בידיא
**بديا**
טריטוריה	הרשות הפלסטינית
נפה	סלפית
שטח	13,428 דונם
גובה	344 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	9,784 (2016)
קואורדינטות	32°06′51″N 35°04′39″E / 32.114166666667°N 35.0775°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת צפון השומרון רגילה) בידיא

בידיא (בערבית: بديا) היא עיירה פלסטינית בנפת סלפית שבשומרון, הנמצאת במרחק 32 ק"מ מדרום-מערב לשכם וכ-16 ק"מ מסלפית. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בבידיא היו 9,784 תושבים בשנת 2016^[1].

במועצה המקומית אחד עשר חברים אשר מייצגים את כל המשפחות הבולטות בבידיא, והם בוחרים את ראש העיירה. בידיא ממוקמת על רכס הרים הנמצא במערב רכס ההרים המרכזי, שעובר מצפון לדרום ביהודה ושומרון. היא שוכנת בגובה 320 מטר מעל פני הים. הכביש ההיסטורי שכם–ירושלים נמצא בקרבתה.

היסטוריה

במפקד 1922 שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, הייתה אוכלוסיית הכפר 792 מוסלמים^[2], ובמפקד 1931 היא גדלה ל-1,026 מוסלמים אשר שכנו ב-245 בתים^[3].

ב-1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 1,360 מוסלמים, ואילו שטח הקרקע הכולל של הכפר היה 13,466 דונם. מתוכם היו 5,088 דונם של מטעים ואדמות השקיה, 2,319 של גידולי דגנים, ואילו 47 דונם סווגו כשטח בנוי.

בעקבות מלחמת השחרור, ולאחר הסכמי שביתת הנשק של 1949, עברה בידיא משליטה בריטית לירדנית.

בשנת 1961, האוכלוסייה של בידיא הייתה 2,212 נפש^[4].

לאחר 1967

בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967, עברה בידיא משליטה ירדנית לישראלית. מדינת ישראל הפקיעה 950 דונמים של אדמה מבידיא, לצורך בניית ההתנחלויות ברקן, קריית נטפים, לסלילת כביש חוצה שומרון ולגדר ההפרדה^[5]^[6]^[7].

פרשת אלקנה ד'

בשנת 1981, מוח'תאר הכפר, מוסטפא אבו בכר, ניצל את מעמדו כדי למכור לכאורה מאדמות הכפר ליזמים יהודים שביקשו להקים התנחלויות סמוך לכפר. אבו בכר, עבד עבור חברה בשם "אהליבה לימיטד בע"מ", חברה שנרשמה בליבריה כמקלט מס, והייתה רשומה גם באזור יהודה ושומרון, ועסקה ברכישת קרקעות באזור יהודה ושומרון ומכירתן למתיישבים^[8]^[9]. אבו בכר, יחד עם מוח'תאר אחר, סמי שתאת, מכרו קרקעות שלא היו שייכות להם, אחרי שזייפו מסמכים וחתימות של תושבי הכפר. תושבי הכפר פנו לעורכי-דין ובמשטרה נפתחו תיקים, שלתוכם נאספו גם חוות־דעת של גרפולוג, שקבע כי החתימות מזויפות^[10]. במאי 1983, החלו טרקטורים להכשיר שטח על קרקעות אלו, לטובת הקמת התנחלות שנקרא אז "אלקנה ד'". איבראהים אל־אכרע, בעל הקרקע ניסה לחסום בגופו את הטרקטור שעלה על אדמתו. חיילי משמר-הגבול שהיו במקום ירו בו למוות^[11]^[12]^[13]. ההתנחלות "אלקנה ד'", שוועדת השמות הממשלתית נתנה לה את השם "גבריאל", לבסוף לא הוקמה^[14]^[15]. בזמן האינתיפאדה הראשונה, באוקטובר 1988, התנקשו אלמונים בחייו של אבו בכר^[16], בתגובה הטיל צה"ל עוצר על הכפר במשך חמישה ימים, עצר 120 תושבים ופוצץ שישה בתים. כמו כן הכריזה מדינת ישראל שהיא מפקיעה את השטח שבמחלוקת, והסתמכה על סעיף מחוק העות'מאני המתיר לה להפקיע אדמה חקלאית שלא עובדה במשך עשר שנים^[10].

בהסכם אוסלו ב' סווגו 15% מאדמות הכפר כשטח B ו-85% הנותרים כשטח C. עד הקמת גדר ההפרדה נהגו ישראלים רבים לבצע קניות בכפר, בעיקר של רהיטים וחומרי בניין^[17]^[18]. מתחם הקניות שהוקם לאורך כביש חוצה שומרון הישן קיבל את השם "שוק בידיא"^[19]. לאחר שהכביש נחסם לתנועה על ידי צה"ל סמוך לכפר, השוק נסגר^[20].

מערת בידיא

באוגוסט 1986 נערכה במערה, כקילומטר מצפון לבידיא, חפירה מטעם המכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם המרכז לחקר מערות בישראל. מערת בידיא היא מערת נטיפים מרהיבה ופעילה בשטח של 400 מ"ר ובאורך של 100 מטר, ובה מספר מחילות וחדרים. בחפירה נמצאו שרידי התיישבות החל מהתקופה הנאוליתית בארץ ישראל, האלף ה-6 לפנה"ס. בין הממצאים שנחשפו היו כלי חרס מהתרבות הירמוכית הצבועים אדום, חפצי לוואי למת מנחושת ומשנהב וכן טבעות זהב גדולות, אחד ממצאי הזהב הקדומים בעולם. מהתקופה הכלקוליתית בארץ ישראל נמצא במערה מכלול עשיר של כלי חרס, כלי בזלת, חפצי שנהב וכלי נחושת הדומים בצורתם למטמון נחל משמר. המערה ננטשה והכניסה אליה נחסמה במפולות באלף ה-3 לפנה"ס, ומאז לא דרכה בה רגל אדם^[21].