בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין (נקראת גם "בחינת לשכת עורכי הדין" או "בחינת הלשכה") היא בחינה פנימית מטעם לשכת עורכי הדין בישראל שייעודה הוא לבחון את הידע של בוגרי לימודי משפטים לאחר ההתמחות שמבקשים להיות מוסמכים כעורכי דין, דבר שיאפשר להם לקבל רישיון לעסוק בעריכת דין בישראל.
הבחינה נערכת בשני מועדים מדי שנה, בדרך כלל בחודשים דצמבר ויוני. הבחינה נערכת בהתאם להוראות סעיפים 38–40 של חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961,[1] ובהתאם לתקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל, באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין זרים ובבחינת ההסמכה לעריכת דין), התשכ"ג-1962.[2]
אחוזי המעבר של הבחינה מצויים בירידה חדה בשנים האחרונות. במועד מאי 2013 עברו את הבחינה 77% מהניגשים, במועד אוקטובר 2015 שיעורי המעבר ירדו ל-59.7%, במועד אפריל 2017 השיעור כבר היה 44%, ואילו במועד דצמבר 2017 השיעור עמד על 34% (במועד יוני 2018 עברו את הבחינה 32% מהנבחנים). מנגד, לאחר שינוי ציון המעבר הדרוש ושינוי מבנה הבחינה, במועד דצמבר 2022 שיעור המעבר היה 62% וכשנה לאחר מכן, שיעור המעבר היה 55%.
בהתאם לתיקון מס' 38 לחוק לשכת עורכי הדין,[3] הוצאה מידי לשכת עורכי הדין המעורבות בחיבור הבחינות. חיבור הבחינות הוטל על "ועדה בוחנת" שממונה על ידי שר המשפטים. ועדה כזו מונתה לראשונה ב-16 במאי 2017, על ידי שרת המשפטיםאיילת שקד[4] (עד אותו מועד, מעולם לא מונתה ועדה בוחנת כחוק, דבר שמטיל ספק בחוקיות בחינות הלשכה שנערכו עד אז).
ב-16 בינואר2019 הודיעה שרת המשפטים איילת שקד, כי בסיכום עם יו"ר ועדת הכנסת ח"כ מיקי זוהר, ח"כ אסנת מארק ונציגי לשכת עורכי הדין הוחלט להעמיד את ציון המעבר בבחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין על 60 במקום 65.[5]
נבחן שנכשל בבחינה יכול לגשת לבחינה במועדים הבאים, ללא הגבלת מספר המועדים.
מבנה הבחינה
בעקבות רפורמה בחוק לשכת עורכי הדין, החליטה שרת המשפטים איילת שקד על שינוי מתכונת בחינת ההסמכה ללשכת עורכי הדין, החל ממועד נובמבר 2017.[6] מטרת השינויים היא לטייב את הליך הבחינות ולוודא כי מתמחים הניגשים לבחינה אכן ישלטו בדין המהותי לצד הדין הפרוצדורלי. זאת, כדי להבטיח שלמקצוע עריכת הדין יוסמכו בעלי הכישורים המתאימים לשמש כעורכי דין.
עד למועד מאי 2017, הבחינה הורכבה משני חלקים, החלק הראשון הוא החלק העיוני, ולאחר שנבחן עבר בהצלחה את החלק העיוני, הוא נבחן בחלק השני שהורכב מבחינה בעל-פה. בתיקון לתקנות מיוני 2017 בוטלה הבחינה בעל-פה.[7]
ממועד דצמבר 2017 הבחינה בנויה משלושה חלקים:
ניסוח משפטי - במסגרתו על הנבחנים לבחור אחת מבין שתי מטלות כתיבה ולנסח מסמך משפטי מהסוג הנדרש במטלה, כגון בקשה, עתירה או חוות דעת. משקלו של פרק זה 20% מהציון הסופי ומוקצות לו 45 דקות.
פרק רב-ברירה על הדין הדיוני - הפרק מונה 40 שאלות בפורמט של מבחן אמריקאי בנושאי הדין הדיוני, כגון מערכת בתי המשפט, סדר הדין האזרחי, סדר הדין הפלילי, דיני ראיות, הוצאה לפועל וחדלות פירעון. משקלו של פרק זה 40% מהציון ומוקצות לו כיום 100 דקות (עד למועד דצמבר 2018 הוקצו לפרק זה 90 דקות).
פרק רב-ברירה על הדין המהותי - הפרק השלישי והאחרון הוא מבחן אמריקאי גם כן, המונה 40 שאלות, אשר בוחן את הבקיאות בדין המהותי, כגון דיני עונשין, דיני תאגידים, דיני נזיקין, דיני חוזים ודיני קניין. בפרק זה מחולקת לנבחנים חקיקה, שמהווה את הבסיס להשבה על מירב השאלות. משקלו של פרק זה 40% מהציון ומוקצות לו כיום 160 דקות (עד למועד דצמבר 2018 הוקצו לפרק זה 135 דקות).
כדי לעבור את הבחינה על הנבחן לעבור את רף ה-60 נקודות (עד למועד יוני 2018 היה על הנבחן לעבור רף של 65 נקודות וגם לקבל ציון העולה על שליש מסך הנקודות המקסימלי, בכל אחד מחלקי הבחינה).[8]
מבנה הבחינה העיונית בעבר (עד למאי 2017)
בעבר, בחינת ההסמכה הייתה מבחן רב-ברירתי ונחלקה לחמישה פרקים כאשר בכל פרק יש כ-20 שאלות ובסך הכל בבחינה יש כ-100 שאלות שכל אחת מהן שווה נקודה אחת.
פרקי הבחינה הם:
ניסוח חוזים ומסמכים משפטיים (חלק זה בוצע קודם המבחן האמריקני ולא ניתן עליו ציון. יחד עם זאת בבחינה בעל פה היה סיכוי שהנבחן נשאל על המטלה)
החלק השישי נוסף לבחינה החל ממועד מאי 2015. משך הזמן המוקצב לבחינה עמד על כשלוש שעות וחצי, וכדי לקבל ציון עובר, על הנבחן לענות נכונה על לפחות 65 שאלות, או לענות נכונה על 12 שאלות לפחות בכל פרק.
הבחינה בעל-פה (בוטלה)
הבחינה בעל-פה הייתה נערכת בדרך כלל כשבועיים עד שלושה שבועות לאחר הבחינה העיונית, במתכונת עד מועד דצמבר 2017. הבחינות בעל-פה נערכו במשך כשבוע בפני בוחנים שונים ומועדי הבחינה בעל-פה היו מתפזרים בין ימות השבוע. הוועדה הבוחנת לבחינה בעל-פה מורכבת משופט ושני עורכי דין - האחד מהמגזר הציבורי והאחר מהמגזר הפרטי. בדרך כלל הבחינה בעל-פה הייתה בנושא שהנבחן התמחה בו בהתמחות, אולם הנבחן נשאל לעיתים גם על ידע משפטי שלא מתחום התמחותו. משך הבחינה היה נע בין 5 דקות ל-30 דקות.
בשנת 2000 החלה לשכת עורכי הדין בתיעוד ממוחשב של מעבר הנבחנים. בבחינות שנערכו בנובמבר 2011 נכשלו כ-44% מהנבחנים. בבחינות שנערכו בנובמבר 2015 נכשלו כ-40% מהנבחנים ובבחינות שנערכו במאי 2016 נכשלו 46% מהנבחנים. שלושת המועדים הנ"ל מחזיקים בכמות הנכשלים הגדולה ביותר של בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין, כאשר בחינת נובמבר 2016 מחזיקה בשיא במספר הנכשלים בכל היסטורית הבחינות של לשכת עורכי הדין, שבה נכשלו יותר מ-70%.[10] אחרי קבלת עתירות, עלה אחוז העוברים בבחינת נובמבר 2016 מ-30% ל-37%.[11]
שיעור הנכשלים הגבוה בבחינות הלשכה הוביל פעמים רבות להגשת עתירות לבית המשפט, שכללו השגות על סדרי הבחינה[14] ודרישה לפסול שאלות שלטענת העותרים היו לא תקינות.[15] בדיון אחת מעתירות אלה בשנת 2018 העיר שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית: "בריטואל החוזר על עצמו מדי כחצי שנה, נדרש בית משפט זה לערעורים שעניינם ביקורת שיפוטית על בחינות לשכת עורכי הדין."[16]
הביקורת העיקרית על בחינה זו היא שהבחינה מתמקדת בנושאים שוליים ולמעברה נדרש בעיקר שינון החומר בעל-פה,[17] וכן שהשאלות מנוסחות בצורה בלתי-מובנת. במהלך השנים עלו קריאות רבות מגורמים שונים לשינוי מתכונת הבחינה, אך עד ל־2016 לא שונה מבנה הבחינה. ביקורת אחרת מפי הנבחנים היא שהבחינה משמשת בפועל כאמצעי סינון למניעת הצפת השוק בעורכי דין חדשים, דבר המוביל לעלייה ברמת הקושי שבה משיקולים שאינם עניינים[18].
עו"ד יעקב נאמן ציין בשנת 2005: "ראיתי את הבחינות של לשכת עורכי הדין כיום. אני בטוח שלא הייתי עובר אותן, ואני לא בטוח ששופטי בית המשפט העליון היו עוברים אותן."[19]
שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, ציין בעניין חלק מהטענות שהועלו בפניו: "אסיר כבר כעת מעל השולחן את שלל הטענות והרמזים להטיות ולאג'נדה מכוונת, הטעיות, תיקונים הגובלים בזיוף, קנוניות ותרמיות למיניהם, אי שקיפות לגבי זהות הבוחנים, חשיפה מכוונת של שמות הנבחנים ועוד. כפי שהודגש בפתח הדברים, ועדת הבחינות היא גוף עצמאי ובלתי תלוי, ויש להצר על עצם העלאת הטענות."[16] עם זאת, הוא מתח ביקורת על מאפייני הבחינה, ובין השאר כתב: "הנבחן נדרש אפוא לענות על שאלות קשות, לעיתים איזוטריות, כמעט בכל תחומי המשפט. ספק אם עורכי הדין הטובים המנוסים והבקיאים ביותר במדינה, אלה שכוחם רב להם בכל תחומי המשפט, הן אזרחי הן פלילי, היו עוברים את הבחינה מבלי להתכונן לקראתה. אם כך, מדוע יש לצפות מנבחן, שזה עתה סיים את תקופת ההתמחות שלו, שיעמוד ברף מקצועי גבוה יותר מעורכי הדין הטובים ביותר במדינה?"[16] עוד העיר כי "דומה כי יש מקום לחשיבה של ממש אם אין מקום לתוספת זמן כדי לפתור את הבחינה. לדוגמה, אם וככל שיתברר כי תוספת של חצי דקה-דקה לכל שאלה בפרק הדיוני, מעלה באופן מהותי את אחוז העוברים את הבחינה מבלי להוריד את רף הידע המקצועי הנדרש, ייתכן שיש מקום לחשיבה מחודשת על פרק הזמן הקצוב שיש לנבחן לענות על כל שאלה, ועל הקשר בין רף הידע המקצועי הנדרש לבין הזמן הקצר שיש לנבחן לענות על כל שאלה."[16]
ישנן כמה חברות שמציעות קורסי הכנה לבחינת ההסמכה, בדומה לקורסים המוצעים בהכנה לפסיכומטרי.
