במקום בו שוכנת הבזיליקה ניצבה קודם לכן כנסייה כפרית המכונה בלטינית "פלביס" (Plebis) ובאיטלקית "פייווה" (Pieve)[1]. כנסייה זו שהוקדשה למרינוס הקדוש, ניצבה במקום כבר במאה ה-4, והעניקה את שמה לכיכר הקתדרלה המכונה "פיאצלה דומוס פלביס" (piazzale Domus Plebis - כיכר בית הכנסייה הכפרית"). הכנסייה נזכרה לראשונה במסמך משנת 530 ושוב ב-855; ואילו המסמך הראשון שעסק בה באופן ישיר הוא מ-31 ביולי1113[2].
הבזיליקה שוכנת בקצה הצפוני של העיר, על מורדותיו הצפון-מערביים של הר טיטאנו, וחולשת על העיר כולה ועל כיכר החירות (Piazza della Libertà) הסמוך לה. היא הוקמה בסגנון נאו קלאסי, וכנסיית פטרוס הקדוש (Chiesa di San Pietro) צמודה אליה ממזרח. מגדל הפעמונים שמימין הוקם במאה ה-17 בסגנון רומנסקי ושרד מהכנסייה הקודמת. בחזית המבנה ניצב פרונאוס שבו שמונה עמודים עם כותרות קורינתיות, ומעליהם ארכיטרב ואפריז הנושא את הכיתוב הלטיני:
"DIVO MARINO PATRONO ET LIBERTATIS AUCTORI SEN. P.Q"[4] "למרינו השמיימי, מגן ומייסד החירות. (מן) הסנאט והעם"
שלושה מעמודי הפרונאוס של הבזיליקה, וחזית כנסיית פטרוס הקדוש הצמודה אליה
בפרונאוס כיור הטבלה ושלושה שערים המובילים אל אולם הבזיליקה שבו שלוש ספינות. שישה-עשר עמודים הנושאים כותרות קורינתיות ערוכים בצורת חצי עיגול באפסיס. בכנסייה שבעה מזבחים והמזבח המרכזי מעוטר בפסל מרינוס הקדוש. מתחת למזבח שמורים שרידיו של הקדוש שהתגלו ב-3 בספטמבר1586, וחלק מהם נתרמו ב-1595 לאי ראב בקרואטיה, מקום מוצאו של הקדוש. חלק מגולגולתו של הקדוש שמור בתיבת כסף וזהב המונחת מאז 1602[5] לימין המזבח; ומשמאלו כתרם של מושלי סן מרינו מהמאה ה-17. עוגב הכנסייה הוא מ-1883.
