בּוֹלוֹ|
|
|
מאכלים |
|---|
|
מטבח |
יהדות ספרד |
|---|
|
מרכיבים עיקריים |
קמח, מים, סוכר, צימוקים, אניס |
|---|
  |
בּוֹלוֹ (נקרא גם בּוּלוּ) הוא לחם מתוק ועגול במטבח היהודי ספרדי, הנאפה בדרך כלל על ידי יהודי איטליה, יהודי לוב, וחלק מיהודי תוניס (בעיקר בג'רבה) בין היתר, לרגל חגים כמו ראש השנה, בכניסה וצאת כיפור, ב-"אלכאס ולנוואר" (הנערך בצאת הפסח) ואירועים מיוחדים אחרים[1][2].
בולו הוא לחם מתוק ועגול המכיל פרות יבשים כדוגמת צימוקים, שמתובל בדרך כלל בטעם אניס, אם כי הוא יכול להכיל גם אגוזים או חומרי טעם וריח אחרים. יש המובילים לו ביצה קשה כמנהג יהודי לוב[3]. המקור לשם זה כנראה מקורו במטבח הפורטוגלי שם לחם הבולו משמש בהרכבים שונים לשימושים שונים.
ניתן לאכול את הלחם בכל עת, אך הוא נפוץ בעיקר בעונת החגים היהודיים. הלחם היה פופולרי מאוד בקרב הקהילה היהודית הספרדית של צפון אפריקה, ועם הגירתם לישראל, צרפת ואמריקה הצפונית, הוא הפך לחלק מהמטבח היהודי המקומי גם במדינות אלו, והיהודים הספרדים ממשיכים לאפות בולו עד היום הזה.
הוא נאכל גם על ידי יהודי פרס, המכנים אותו כמו יהודי לוב בּוּלוּ[4].
הבולו במעגל השנה היהודי
מוצאי פסח
בזמן ליל המימונה והאלכאס ולנוואר הנערך בצאת הפסח נוגים להשתמש בקמח הנישאר מאפית המצות לצור הכנת לחם זה. את הלחם נוהגים להכין בצורה כך שיראה כסל שבמרכזו טמון ביצה קשה. וזה נועד לסמל בין היתר את:
- האמונה בגאולה הקרוב לבוא. בעוד הביצה שהיא מאכל אבלים מסמל את בית המקדש שעוד אינו נבנה אך עתיד להיבנות בקרוב.
- פטירתם של מספר צדיקים ביום זה הנהוג לערוך להם ההילולה כדוגמת רבי מיימון הדיין ורבי כמוס יאמין[5].
בסמוך לכיפור
עקב היותו לחם מַשְׂבִּיעַ "וקצת חגיגי", נהגו לאכול אותו קודם כניסת יום הכיפורים ובעיקר בצאתו. שכן יום זה הוא גם יום טוב ועם סיומו ראו בכך סמן למחילת העוונות של השנה החולפת וסיבה לשמוח מעט.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
