PROFILPELAJAR.COM

**בהמות ולווייתן**, תחריט מאת ויליאם בלייק

בהמות הוא שמו של יצור מיתולוגי בתנ"ך. יש המזהים אותו עם ה"תאו" שמופיע בתורה, ויש המזהים אותו כבריה בפני עצמו.

בספר איוב

בהמות מוזכר בתנ"ך בספר איוב, פרק מ', פסוקים ט"ו–כ"ד:

טו הִנֵּה-נָא בְהֵמוֹת, אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמָּךְ; חָצִיר, כַּבָּקָר יאכֵל.
טז הִנֵּה-נָא כחוֹ בְמָתְנָיו; וְאוֹנוֹ, בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ.
יז יַחְפּץ זְנָבוֹ כְמוֹ-אָרֶז; גִּידֵי פַחֲדָו יְשׂרָגוּ.
יח עֲצָמָיו, אֲפִיקֵי נְחֻשָׁה; גְּרָמָיו, כִּמְטִיל בַּרְזֶל.
יט הוּא, רֵאשִׁית דַּרְכֵי-אֵל; הָעשׂוֹ, יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ.
כ כִּי-בוּל, הָרִים יִשְׂאוּ-לוֹ; וְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה, יְשַׂחֲקוּ-שָׁם.
כא תַּחַת-צֶאֱלִים יִשְׁכָּב-- בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה.
כב יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלְלוֹ; יְסֻבּוּהוּ, עַרְבֵי-נָחַל.
כג הֵן יַעֲשׁק נָהָר, לא יַחְפּוֹז; יִבְטַח, כִּי-יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל-פִּיהוּ.
כד בְּעֵינָיו יִקָּחֶנּוּ; בְּמוֹקְשִׁים, יִנְקָב-אָף.

בתנ"ך עצמו מתואר בהמות כאוכל עשב גדול וחזק, אשר שוכב בסתר בין צמחי הביצה. אך התיאור התנ"כי אינו מספיק כדי לאפשר את זיהויו, ובמהלך השנים ניתנו פרשנויות רבות, לפיהן הבהמות הוא היפופוטם (ובעקבות כך נקבע השם "בהמות" כשם עברי להיפופוטם), פיל, קרוקודיל ואפילו דינוזאור. בסמיכות לבהמות מוזכר "לויתן", שגם זהותו אינה ברורה.

בספרות חז"ל

במדרש^[1] מסופר אודות קרב אדיר שעתיד להתחולל בין שור הבר (הנקרא במדרש "בהמות"), לבין הלוויתן הענק. מדובר בשור ולוויתן עצומי ממדים העתידים להתגלות לעתיד לבוא בלבד. בקרב זה ישחט הלוויתן את השור באמצעות סנפירו ואילו שור הבר ינגח בלוויתן וישחטו באמצעות קרניו. מבשר השור והלוויתן יעשה הקב"ה סעודה לצדיקים לעתיד לבוא.

בתוספתא על מסכת כלאים פ"א מונים חמישה דברים שנאמרו על שור הבר, המזהים אותו כ"בהמה":

חל עליו האיסור של "אותו ואת בנו"
אסור לאכול את חלבו
הוא כשר להקרבה על המזבח
הקרבתו מחויבת במתן מתנות
מותר לקנותו בכסף מעשר לזבחי שלמים (אבל לא לבשר תאווה)

מסקנת התוספתא על שור הבר היא

והרי הוא כבהמה לכל דבר

— תוספתא, מסכת כלאים, פרק א' הלכה ו'.

לשיטת רבי יוסי, שור הבר הוא ה"תאו" האמור בתורה, ולפיכך הוא מונה את היפוכם של חמשת הדברים המובאים לעיל ומגדיר אותו כ"חיה" ולא כ"בהמה". חכמים חולקים ומבהירים כי לשיטתם תאו - בריה לעצמו, ושור הבר - בריה לעצמו. (ולכן הוא אסור באיסור כלאים גם עם שור רגיל)

בתלמוד גורסים כי בעולם הבא האל יאכיל את צדיקי עם ישראל בבשרו של בהמות^[2]. על כך שאלו חז"ל: הדג כידוע, אינו זקוק לשחיטה. אבל השור לעומת זאת צריך שחיטה כשרה ובפרט אם הוא עתיד לשמש למאכל לצדיקים לעתיד לבא. ואם כן – כיצד יאכלו הצדיקים משור שנשחט על ידי לוויתן באמצעות סנפירו? הרי מלבד העובדה שאין כאן "שוחט" במובן הרגיל של המילה, הרי גם הסכין בה שוחטים חייב להיות ישר, חד וחלק. והרי זנבו של הלוויתן אינו ישר? על כך עונים חכמים כי לעתיד לבא "תורה חדשה מאתי תצא".

בספרים החיצוניים ובנצרות

בספר חנוך א' הלוויתן, בדומה לתיאמת, שוהה מתחת לפני הקרקע בשכבת מי תהום, ואילו בהמות מוצג כייצור זכרי המסתתר מזרחית לעדן במדבריות במקום ושמו דונדין:^[3]

וביום ההוא יהיו שני תנינים נפרדים תנין נקבה הנקרא לוויתן לשכון בתהומות ים על מעיינות המים. והזכר שמו בהמות והוא ממלא בחזהו מדבר שממה ושמו דונדין אשר מקדם לגן ושם ישכנו הבחירים והצדיקים אשר משם לוקח אבי הזקן השביעי לאדם האדם הראשון אשר ברא אדון הרוחות. ואבקש מאת המלאך האחר להראותני את כוח התנינים ההם איך נפרדו ביום אחד והשלכו האחד אל תהומות ים והשני אל ארץ יבשת המדבר.

בחזון עזרא בהמות ולויתן נבראו ביום החמישי לבריאה ומאוחר יותר נפרדו כל אחד למקומו, ובחזון ברוך א' עונה אלוהים לברוך ומתאר לו את העתיד להתרחש באחרית הימים. בהמות יתגלה ובשרו ובשר הלוויתן יחולקו כשלל לראויים ביותר. חזון ברוך א' פרק כט 4: "ובהמות יגלה ממקומו ולויתן יעלה מן הים הם שני התנינים הגדולים אשר בראתי ביום החמישי לבריאה ואשמרם עד הזמן ההוא ואז יהיו מאכל לכל אשר יישארו".

בחזון יוחנן פרק 13 ניכרת השפעת מוטיבים תנכיים הקשורים באגדת בהמות ולוויתן. מפלצת אחת תצא מן הים (פרק 13 פסוק 1): "ואהי עמד על-חול הים וארא חיה עלה מן-הים", ומפלצת אחרת (בהמות) מן היבשה (פרק 13 פסוק 11): "וארא חיה אחרת עלה מן-האדמה ולה שתי קרנים כקרני השה ומדברת כתנין".

בעידן המודרני

המחקר סבור כי בדמות ניכרים הדים לאגדות מיתיות מהמזרח הקדמון, מספר פרשנים נטו להתייחס לבהמות כיצור מיתולוגי, בעוד שאחרים ביכרו לייחס ליצור תכונות של חיה מן הטבע המוכר לאדם. ההתייחסויות המודרניות לבהמות מתחלקות לשלוש קטגוריות:

בהמות כחיה, מן הטבע המוכר לאדם

החל מהמאה השבע עשרה החלו חוקרי תנך ותאולוגיה להגדיר את החיה המסתורית כהיפופוטם. הנחה זו הוצעה לראשונה על ידי סמואל בושאר^[^{דרוש מקור]} והתקבלה על ידי חוקרים בני התקופה. התאולוג א. קיל (1978)^[^{דרוש מקור]} מצא ראייה מתחום האיקונוגרפיה המצרית המתארת את מלך מצרים כהתגלמות האל הורוס המכניע את יריבו האל סת הנראה בדמות היפופוטם אדום. מאוחר יותר החלו לצוץ השערות אחרות לגבי מהות החיה, בושאר עצמו דחה את ההצעה לזיהוי בהמות כפיל.

ג.ר. דריוור (1956)^[^{דרוש מקור]} טען שבהמות הוא קרוקודיל, חיזוק לרעיון זה נמצא בתרגום האנגלי החדש לתנך איוב פרק 40. קוארוויאר (1975)^[^{דרוש מקור]} הציע לזהותו כתאו מים.

בהמות כסמל

בהמות אינו יצור מן הטבע אלא סמל, הבא להמחיש את עוצמתו של האל. החוקר נ.ה. הבל (1985)^[^{דרוש מקור]} טוען שבהמות אינו אלא קישוט ספרותי הבא לסמל את כוחות הכאוס והכפירה שהאל דואג להשאירם תחת תנאים מגבילים כמו את עבדו איוב למען לא יהרסו את בריאתו בטרם עת. וולפרס (1990)^[^{דרוש מקור]} הבחין בדמיון הסמלי בין בהמות לאנשי יהודה הנסים מארצם הנכבשת בידי אשור (המאה ה-8 לפנה"ס). פרופ' נפתלי הרץ טור-סיני^[^{דרוש מקור]} הניח שדמות בהמות במקרא מהווה ציטוט מסיפור בריאה קדום יותר הממוען ללויתן שייצג כוח אלוהי כביר, לעומת החיות, הטורפים, ואוכלי העשב ה"רגילים" ששמשו כמזון ליצור האלוהי מקדם עד למצב בו לוויתן הפך לאיום על שלטון הבורא עצמו.

חוקרת המזרח הקדום אסתר פוקס (1993)^[^{דרוש מקור]} עמדה על האפיונים המגדריים של בהמות ולויתן, לדבריה סיפור איוב מכיל תיאור בעל שתי שכבות:

שכבה אחת בספר ספר איוב, פרק מ', פסוקים ט"ו–ל"ב: בהמות מופיעה כסוג היפופוטם עוצמתית ואדירת ממדים אך עם זאת בעלת מזג פאסיבי, כמעט מבויתת בדומה לאמא אדמה, פוקס הוסיפה כי במסורת המצרית היפופוטמוס סימל מחד אלוהות ניקבית, ומאידך מפלצת כאוס אימתנית, תפיסה זו מתכתבת עם הרעיון של אמא אדמה הקשורה בכאוס וחורבן אך גם בשפע וסדר קוסמי.
בשכבה שנייה של הסיפור ספר איוב, פרק מ"א, פסוקים ה'–כ"ו: דומה ונעשה ניסיון להתרחקות כל דימויי בעלי חיים המוכרים לאדם במטרה לצייר בדמיון הקורא מעין דרקון מחריב המבעיר את כל אשר עומד בפניו.

בהמות כיצור מיתי

חוקרי המאה ה-19 שמו דגש על ההיבטים המיתיים הקשורים לבהמות. התאולוג הרמן גונקל (1895)^[^{דרוש מקור]} הבחין במשותף בין דימויי התנ"ך הקשורים לבהמות לבין דימויי המיתולוגיה של המזרח הקרוב. חוקר המזרח הקרוב הקדום ויליאם פרופ. הניח^[^{דרוש מקור]} שקיומו של בהמות כבן לוויה של לוטן תועד כבר באסופת מיתוס אוגרית- עלילות בעל וענת שרווח בכנען, כעבור זמן מה פרופ. הוסיף והשווה בין בהמות לשור גן העדן, יציר המיתולוגיה מסופוטמית הנשחט בידי גילגמש ואנכידו.

וויקמן (1972)^[^{דרוש מקור]} שיערה שישנו קשר בין השור של אל המופיע בעלילות בעל וענת ושנודע בשם ארשו-ארס "אהוב-האל". לטענתה ניתן למצוא רמזים לאל זה בשמות מן המקרא המכילים את השורש א.ר.צ, לדוגמה, ספר שמות, פרק ט"ו, פסוק י"ב: ”נָטִיתָ, יְמִינְךָ--תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ"”; במדבר טז, לב: ”וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ”; ספר תהלים, פרק קי"ד, פסוק ז': ”מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב”. ספר ישעיהו, פרק ל', פסוק ו': ”מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף יִשְׂאוּ עַל כֶּתֶף עֲיָרִים חֵילֵהֶם וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ”.

בתרבות

באנגלית, משתמשים במינוח "Behemoth" כדי לציין כל חיה גדולה ורבת עוצמה. בשפות קיריליות כרוסית, אוקראינית, בלארוסית וכו', ההיפופוטם נקרא בהמות (бегемот) כשם עיקרי או משני.

בספרו של מיכאיל בולגקוב "האמן ומרגריטה" נקרא חתולו של השטן בשם "בהמות".

בעונה השלישית של הסדרה "דיג'ימון" בהמות הוא שמו של האופנוע של הדיג'ימון בלייזבומון.

בהמות הוא שמה של להקת בלאקנד דת' מטאל מפורסמת מפולין.

במשחק הנודע Heroes 3, הבהמות הוא היצור החזק ביותר בעם של הברברים.

במשחקי הדור השלישי של סדרת פוקימון: פוקימון רובי וספיר וברקת וברימייק שלהם פוקימון אומגה רובי ואלפא ספיר הפוקימון האגדי 'גראודון' מבוסס על הבהמות.

ביוגיהו הוא מוצג כקלף מפלצת הגנה ומכונה "מלכם של כל החיות".

במשחק המחשב סטארקראפט בהמות הוא שם הדגם הנפוץ לספינת חלל מסוג Battlecruiser שמשמשת את הטראן.

בספר האינטרנטי worm בהמות הוא אחד מהendbringers, מפלצות חזקות שמאיימות על המין האנושי.

לקריאה נוספת

Bernard. F. Batto, "Behemoth", in: Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible (DDD), 2nd ed., Leiden: Brill, 1999, pp. 165-169
Michael V. Fox, "Behemoth and Leviathan", Biblica 93.2 (2012), 261-267