ארנסט גוטהילף נולד בשנת 1865 בטמשוואר, בירת חבל באנאט, אז חלק מהאימפריה האוסטרית, בימינו טימישוארה, ברומניה. הוא היה בן למשפחה אמידה. אביו, אדוארד גוטהילף מישקולצי היה תעשיין, בעל מנסרה בטימישוארה, שזכה בשנת 1885 לתואר אצולה מידי הקיסר פרנץ יוזף של אוסטרו-הונגריה. האם הייתה יוזפינה, לבית שטרן. ארנסט גוטהילף למד אדריכלות קודם במכון הטכנולוגי של ציריך, והיה בו תלמידו של אלפרד פרידריך בלונצ'לי. אחר כך היה תלמידו של קרל קניג בבית הספר הפוליטכני בווינה ותלמידו של קרל פון האזנאואר באקדמיה לאמנויות יפות בווינה.
הקריירה המקצועית
בתום לימודיו עשה גוטהילף סטאז' במשרד האדריכלים הידוע פלנר והלמר (אנ') בווינה. בגיל 27 בשנת 1892
פתח משרד אדריכלות משל עצמו. בהתחלה תכנן בעיקר בנייני דירות, בתי מגורים וחנויות. נודע, בין היתר בתכנון בניינם של ועד הסוחרים של וינה ושל בית ההבראה של ועד זה ברחוב פטר יורדאן בעיר. ב-1909 יחד עם אלכסנדר נוימן (גר') (1947-1861) פתח משרד אדריכלים שהפך לאחד החשובים בווינה.
פרט לבניית וילות, בתי מגורים וארמונות, המשרד גוטהילף-נוימן התמחה בבניית בנקים.
המשרד המשיך לפעול גם בימי מלחמת העולם הראשונה. אחרי סיום המלחמה והתפוררות האימפריה האוסטרו-הונגרית, הכנסות החברה נפגעו מאוד מאיבוד לקוחות רבים וצניחה בהזמנות. גוטהילף היה החל משנת 1893 חבר באיגוד האמנים של וינה, החל מ-1896 חבר באיגוד המהנדסים והאדריכלים של אוסטריה (ÖIAV). כמו כן הוא נמנה עם חברי האיגוד המסחרי של אוסטריה תחתית (גר') (ÖGV), החברים המייסדים של הוורקבונד האוסטרי (גר') (ÖWB) (1913), וחבר במועדון האדריכלים במסגרת איגוד האמנים של וינה.
ההגירה לאנגליה
באנשלוס -סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית - בשנת 1938, אילץ את גוטהילף להימלט מאוסטריה והתיישב באוקספורד באנגליה. שם הוא הלך לעולמו בשנת 1950.
חייו הפרטיים
גוטהילף היה נשוי עם אליזבט (אלזה הנה), בתו של מהנדס העיר וינה, דונאט ציפרר (1909-1845).היא נפטרה באנגליה בשנת 1965. לזוג נולדו שני ילדים: סטיבן אדוארד גלנוויל ולוטה שרלוט מריה, הנשואה ציגלר פון אגרסאלוק.
שונות
לגוטהילף היה אוסף אמנות. חפצי אמנות שלו שנשדדו על ידי המשטר הנאצי הגיעו לאופסים אחרים, בין השאר, בתיווך בית המכרזים ויינמילר. כך קרה, למשל, עם הציור "הנערה עם כובע קש" מאת פרידריך פון אמרלינג (1887-1803), שנמכר במכרז לגלריית בלוודרה בווינה, והוחזר לצאצאי גוטהילף בשנת 2007.
בשנת 2008 התמונה נקנתה מהם תמורת מיליון וחצי אירו על ידי נסיך ליכטנשטיין, הנס אדם השני שתרם אותו למוזיאון דורותאום בווינה.
בשנת 2012 הוחזר לצאצאי גוטהילף גם ציור מאת ולדמילר שהגיע בזמנו למוזיאון של אולדנבורג.
1901 – בית היתומים "גיזלה הקדושה" בטימשוארה (נחנך ב-15 באוגוסט 1901) ברובע פבריק, ברחוב פסטלוצי הנוכחי, הבית 16, בימינו שוכנת בו הפקולטה לכימיה, ביולוגיה וגאוגרפיה
1902 – הבית בפרסגאסה 1–3 בווינה
1902 – הדיור המוגן למשפחות חסרות בית ב- Universumstraße 62 ברובע בריגיטנאו, תוכנן על ידי גוטהילף יחד עם דונאט ציפרר; נתרם על ידי ראש קהילת יהודי וינה, וילהלם פון גוטמן ועל ידי בנק רוטשילד, ונחנך ב-18 באוקטובר1902 על ידי ראש עיר וינה, קרל לואגר[1]
1903 – בית הסוחרים בככר שוורצנברג 14, רובע וידן, וינה
1904 – בית הקרן של הסוחרים, Krugerstraße 3, וינה, מרכז (Innere Stadt)
1905 – בית המקרחת „Apotheke zur Mutter Gottes” ב-Gudrunstraße 150, ברובע פבוריטן,
1906 – בית חברת הביטוח "„Basler Versicherung” ב Lothringerstraße 16, במרכז וינה
1906 – מחלקת הנשים של בית ההבראה לב, בו נכלל והותאם הבית הסמוך, Mariannengasse 18–20, רובע אלזרגרונד, וינה
1909–1912 – בנק "וינר בנקפריין", ב-Schottengasse 6–8, מרכז וינה, יחד עם אלכסנדר נוימן
1911–1913 – בנק האשראי של רומניה בבוקרשט, יחד עם אוסקר מאוגש
1912 – דיור מוגן למשפחות חסרות בית ב-Wiesberggasse 13, ברובע אוטארינג בווינה
בית המשרדים אנקר-הוף, הוהה מארקט 10–11, בווינה – יחד עם אלכסנדר נוימן
1913–1915 – בנק לנדרבנק, באם חוף (Am Hof 2) במרכז העיר וינה, יחד עם אלכסנדר נוימן, אחד הבתים הראשונים בסגנון נאו-קלאסי, שכונה "הפנינה של וינה"; יש לו מעלית היסטורית, עם פנלים מעץ ועטורי צדפה, רצפות שיש, עם חלק בולט ("ריזליט") עם פרונטון משולש, חזית מלבני סיד, וכו', בימינו – מלון הייאט פארק בווינה[2]
1914–1921 – בנק האוסטרי לאשראי במסחר ותעשייה, Renngasse 2 במרכז העיר וינה, בימינו בנק אוסטריה פורום לאמנות Bank Austria Kunstforum
1915 – בנק וינר פריין בככר העיקרית Hauptplatz 14, בגראץ, יחד עם אלכסנדר נוימן
1916 – קבוצת הזיכיון בככר שוורצנברג 7–8, בלנדשטראסה, וינה, יחד עם אלכסנדר נוטימן
1917–1918 – ארמון פנטו בככר שוורצנברג, לנדשטראסה, וינה, יחד עם אלכסנדר נוימן, הפך לימים למושב המונופול האוסטרי למשקאות חריפים, ובהווה – מרכז ארנולד שנברג
1930–1932 – הבנק לדיסקאונט ואשראי בפראג 1, Na příkopě 33, 35, בסטארה מייסטו", ארמון בסגנון נאוקלאסי, בהווה – מושב הבנק למסחר בפראג – תוכנן יחד עם קרל יאראי, יוזף סאקאז',רודולף הילדברנד, אלכסנדר נוימן.
