PROFILPELAJAR.COM

ארנד ליפהרט
Arend Lijphart
	אין תמונה חופשית
לידה	17 באוגוסט 1936 (בן 88); אפלדורן, הולנד
ענף מדעי	מדע המדינה
מקום לימודים	אוניברסיטת ייל (1963); The Principia; Principia College ;
מוסדות	אוניברסיטת ליידן (7 באוקטובר 1968–1 בספטמבר 1978); אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו ;
פרסים והוקרה	מדליית וילבור קרוס (2016); מלגת גוגנהיים; פרס יוהאן חיטה למדע המדינה (1997); פרס הנדריק מולר (1991); פרס ראלף ג'. באנץ' (1979) ;

ארנד ד'אנגרמונט ליפהרט (בהולנדית: Arend d'Engremont Lijphart;‏ נולד ב-17 באוגוסט 1936) הוא חוקר מדע המדינה הולנדי הפועל בארצות הברית ומתמחה בפוליטיקה השוואתית, שיטות בחירות ומערכות הצבעה, במיוחד על רקע שסעים תרבותיים, אתניים או מעמדיים. על אף שנולד בהולנד, בילה את מרבית חייו בארצות הברית ולו אזרחות כפולה, אמריקנית והולנדית. מכהן פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו נכון ל-2015.

קריירה

ליפהרט קיבל את תואר הדוקטור במדע המדינה באוניברסיטת ייל בשנת 1963, לאחר שהגיש עבודת דוקטורט שעסקה במדיניותה של הולנד ביחס למושבה גינאה החדשה. בין 1968 ל-1978 שימש כפרופסור למדע המדינה באוניברסיטת ליידן, ומאז 1978 הוא מלמד באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו (UCSD). בשנת 1989 נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, ובין 1995 ל-1996 שימש כנשיא האגודה האמריקנית למדע המדינה. בשנת 1997 זכה בפרס יוהאן סקייט למדע המדינה, הנחשב לפרס יוקרתי.

ליפהרט נחשב לאחד מאבות תאוריית הדמוקרטיה ההסדרית, הידועה גם כ"דמוקרטיה קונסוציונלית" (consociational) המתארת דרך לניהול מדינה ובה שסעים חברתיים עמוקים, ולעיתים חופפים. המדובר בהסכמה של "קרטל עלית" המייצג את הצדדים השונים, לניהול המדינה תוך עיגון הסדרים שנועדו ליצור מצב בו לכל צד יהיה חלק בהנהגת המדינה ובמוסדות השלטון, ולכל צד תהייה זכות וטו אפקטיבית, ואפשרות לנהל עניינים מסוימים בצורה אוטונומית. הדוגמאות הקלאסיות שניתנות להסדרים מסוג זה הם אוסטריה, בלגיה ושווייץ, וכן לבנון וקפריסין, בסמוך לאחר קבלת עצמאותן. ליפהרט פיתח מודלים אלו בשני ספריו החשובים "The Politics of Accommodation" ‏(1968) ו-"Democracy in Plural Societies" ‏(1977).

התאוריה של הדמוקרטיה הקונסוציונלית נחשבת לתאוריה מקובלת במדע המדינה, אך חוקרים רבים התקיפו אותה, הן על רקע אמפירי, בטענה שההסדר הקונסוציונלי, כפי שליפהרט מתאר אותו, אינו פועל בחלק מן המדינות עליהן דיבר, והן באופן תאורטי, בשלילת האפשרות שהמדובר במודל המסוגל לקרב בין פלגים (אתניים ואחרים) יריבים, ולמנוע אלימות. יש בין המבקרים הסבורים כי בנסיבות של שסע אתני יכול יישום המודל להגביר את האלימות, וישנם הסבורים כי המדובר במודל שאינו דמוקרטי במהותו.

עבודתו המאוחרת של ליפהרט התמקדה בהבדלים הרחבים יותר בין דמוקרטיות הפועלות בשיטה הרובנית (השיטה בה מתנהלות בחירות, לרוב בין שתי מפלגות עיקריות, ובה "המנצח זוכה בכל" ואילו המפסיד יוצא לתקופה קצובה לאופוזיציה, ומאבד את האפשרות לקבל חלק בשלטון) ובין דמוקרטיות של "קונצנזוס". על אף שליפהרט פיתח את מודל הדמוקרטיה ההסדרית בעיקר למדינות בעלות שסע אתני, דתי או מעמדי, הוא רואה את הדמוקרטיה הפועלת בשיטת הקונצנזוס כמתאימה לכל חברה. בניגוד לדמוקרטיה הרובנית, הדמוקרטיות הפועלות בשיטת הקונצנזוס הן בעלות מפלגות רבות, שיטה פרלמנטרית עם ממשלה רחבה, הכוללת את מרבית הפלגים, שיטת בחירות יחסית, מבנה קורפורטיבי של קבוצות אינטרס, לעיתים מבנה פדרטיבי, שני בתי פרלמנט, וחוקה קשיחה המוגנת באמצעות ביקורת שיפוטית. מוסדות אלו מבטיחים, ראשית, כי רק רוב מוצק יוכל לשלוט במדיניות, ושנית, שמרגע שהקואליציה מתבססת בשלטון, יכולתה לצמצם את זכויות המיעוט היא מוגבלת.

בספרו "Patterns of Democracy" ‏(1989) מונה ליפהרט שלושים ושש דמוקרטיות המשתמשות בגישה זו. הוא מוצא כי הדמוקרטיות של קונצנזוס הן מדינות "נעימות ועדינות" יותר, יש בהן אחוזי מאסר נמוכים יותר, שימוש נמוך יותר בעונש מוות, שמירה טובה יותר על הסביבה, כמות גדולה יותר של עובדים זרים, והוצאה רבה יותר על רווחה, תכונות שלדעתו עשויות למשוך כל דמוקרט. הוא מוצא כי התרבות הפוליטית במדינות אלו היא פחות עימותית, ההליכים הם ענייניים יותר, ותוצאות ההליכים הן אתיות יותר.

פרסומים

ספרים

The Trauma of Decolonization: The Dutch & West New Guinea. New Haven: Yale University Press, 1966.
The Politics of Accommodation. Pluralism and Democracy in the Netherlands, Berkeley: University of California Press, 1968.
Democracy in Plural Societies: A Comparative Exploration. New Haven: Yale University Press, 1977. ISBN 0-300-02494-0.
Democracies: Patterns of Majoritarian & Consensus Government in Twenty-one Countries. New Haven: Yale University Press, 1984. ISBN 0-300-03182-3.
Power-Sharing in South Africa. Berkeley: Institute of International Studies, University of California, 1985. ISBN 0-87725-524-5.
Grofman, Bernard, and Lijphart, Arend (eds.). Electoral Laws & Their Political Consequences. New York: Agathon Press, 1986. ISBN 0-87586-074-5.
Electoral Systems and Party Systems: A Study of Twenty-Seven Democracies, 1945-1990. Oxford: Oxford University Press, 1994. ISBN 0-19-828054-8.
Lijphart, Arend, and Waisman, Carlos H. (eds.). Institutional Design in New Democracies. Boulder: Westview, 1996. ISBN 0-8133-2109-3.
Patterns of Democracy: Government Forms & Performance in Thirty-six Countries. New Haven: Yale University Press, 1999. ISBN 0-300-07893-5
Grofman, Bernard and Lijphart, Arend (eds.). The Evolution of Electoral & Party Systems in the Nordic Countries. New York: Agathon Press. ISBN 0-87586-138-5.

לקריאה נוספת

א. כהן, ב. זיסר, "מהשלמה להסלמה, השסע הדתי חילוני בפתח המאה העשרים ואחת", הוצאת שוקן, 2003.
דון יחיא, אליעזר, "הפוליטיקה של ההסדרה: יישוב סכסוכים בנושאי דת בישראל", ירושלים, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 1997.