ארמון השירוואנשאה ממוקם בתוככי העיר העתיקה המוקפת חומות. בקו אווירי, הנקודה הקרובה ביותר של הארמון לחומת העיר בעתיקה היא כמאה ועשרים מטרים. הארמון קרוב גם לאתרים ומקומות מרכזיים שמחוץ לחומות. מרחקו מחוף הים הכספי כשלוש מאות מטרים בקו אווירי, ומעט פחות מעורק התחבורה המרכזי בבאקו - דרך עובדי הנפט (Neftchilar Ave). הארמון קרוב גם לתחנת המטרו של העיר העתיקה (תחנת Icherisheher).
היסטוריה
שלטון השירוואנשאה החל ב-861, ונמשך כמעט שבע מאות שנה. בתחילה גרה המשפחה בעיר הבירה שאמאקי (אנ') שהייתה הבירה באותו זמן, אך בין השנים 1382 ל-1500 הם התגוררו בבאקו[2], והיא הפכה לעיר הבירה, לאחר שרעידת אדמה חזקה פגעה באזור שאמאקי[3]. במהלך תקופה זו נבנו חומות העיר העתיקה. שנות הבניה של הארמון עצמו אינם ברורים במדויק, אך סבורים שרובו נבנה במאה החמש עשרה[4]. הארמון נשדד לאחר שצבאות השירוואנשאה ניגפו בקרב מול האימפריה הספווית בשנת 1500 ומנהיגם יאסר פארוק נהרג בקרב, ולא ברור מי התגורר בו לאחר מכן[3]. עקב מלחמות מתמשכות בין האימפריה הפרסית לאימפריה העות'מאנית על השליטה בדרום הקווקז ובאזור באקו, התחלפו מידיי פעם השליטים באזור. ב-1723 צרו צבאות פטר הגדול על באקו[5], וחלקים מהארמון נפגעו מפגזי התותחים. הרוסים נסוגו מאוחר יותר, ושוב החלה החלפת ידיים שולטות עם הפרסים. ב-1828 סופחה אזרבייג'ן לרוסיה, והארמון הפך למפקדה רוסית. ב-1932 החלו עבודות חפירה ארכאולוגיות מטעם השלטונות הסוביטיים[3]. ב-1954 המקום הפך למוזיאון היסטורי לאומי, והחל מ-1960 הפך הארמון למבנה מוגן על ידי המדינה.
מבנה הארמון והמוצגים שבו
לדעת רבים, ארמון השירוואנשאה מייצג ארכיטקטורה איסלאמית מסורתית[6]. כיוון שהארמון נשדד ועבר תחת ידי שליטים זרים רבים, אין בו פריטי ריהוט וכלי בית מקוריים. עם זאת, בחדריו מוצגים פריטים עתיקים ומסורתיים הקשורים להיסטוריה ולמסורת האזרית, אבל אינם קשורים ישירות לארמון, לדייריו, לתפקידיו או לתפקודו בעבר. חלק גדול מתכולת הארמון בעבר, נלקח לתצוגה של מוזיאונים במוסקבה וסנקט פטרבורג[2]. בין הפריטים המוצגים ניתן למצוא כדים וכלי חרס, כלי הגשת מזון, תכשיטים, ספרים, חרבות וכלי נשק אחרים, שטיחים, פריטי ביגוד מסורתיים. במקום פריטים המקוריים החסרים, תלויים על קירות רבים שלטי הסבר והמחשה. באחד האולמות מוצג דגם מוקטן של העיר העתיקה שבתוך החומות, הכולל גם אפשרות של הארת הדגם, או חלקים מסוימים ממנו. לארמון הייתה מערכת מים עצמאית משלו, שהובלו באמצעות צנרת קראמית.
מתחם ארמון השירוואנשאה מורכב מכמה חלקים עיקריים[7], ואלה הם:
אזור מגורי המשפחה - אזור המגורים מורכב מ-52 חללים שונים, הפרוסים על-פני שתי קומות. הקומות מחוברות ביניהן בשלושה גרמי מדרגות לולייניות[8]. בקומה התחתונה 25 חדרים ובעליונה 27[7]. מרכז האזור הוא חדר מתומן גדול עם כיפה גבוהה. לאזור זה יש שער כניסה גדול ומרשים. דיוואנקה - (Divanxane), שהיה כפי הנראה אזור של קבלת אורחים, מחובר לאזור המגורים דרך חצר באזור הצפוני של הקומה העליונה[7]. הקומפלקס מורכב מ-8 חללים. אזור זה שימש לפעילויות רשמיות, לקבלות פנים של שגרירים ואורחים חשובים[8]. מהקומה העליונה יש תצפית טובה על אזורים נרחבים של באקו.
קברי המשפחה - בני השירוואנשאה קבורים במבנה נפרד במתחם - במאוזולאום. למבנה צורת ריבוע, והכניסה אליו דרך שער, שיש מעליו צורה נוספת של שער גדול יותר. את גג המבנה מעטרת כיפה גבוהה ומתומנת. נוסע שביקר בשנת 1733 כתב, שלמבנה אכן כיפה מתומנת המשובצת באבנים בצבע תכלת (אזור). תחריט בכתב על הקיר בכניסה לקברים מעיד, כי כבר בשנת 839 לספירה הנפרדת (1435-1436 לספירה הכללית)[8] הורה השירוואנשאה חאלילולה הראשון (אנ') לבנות את המבנה, למטרת קבורת אימו. במבנה נמצאו חפצי נוי שונים, שהועברו לתצוגה של המוזיאון הלאומי להיסטוריה של אזרבייג'ן.
מסגד - מסגד השאה נמצא בחצר תחתונה, גובה המינרט שלו 22 מטרים. גם במסגד בו נמצא כיתוב, על הקיר החיצוני של המינרט, מתחת למרפסת, האומר ש"שירוואנשאה חאלילולה הראשון הורה לבנות את המסגד בשנת 845" (1441-1442). למסגד כניסה ראשית מעוטרת, ומלבדה שתי כניסות ויציאות נוספות פשוטות יותר. המסגד מקושט בעיטורי אבן[9]. במתחם היה בעבר מסגד נוסף, שחרב לגמרי ולא ניתן לבקר בו.
בית המרחץ - בית המרחץ (חמאם) ממוקם במפלס התחתון ביותר של המתחם. הוא התגלה ב-1939, שופץ ונפתח לקהל בשנת 1961[9]. בית המרחץ במתחם אופייני לבתי מרחץ שנהגו לבנות באזור באקו. בית המרחץ מחולק לשני אזורים עיקריים, האחד להלבשה והתארגנות, והאחר הוא אזור הרחצה. בבית המרחץ היה בנוסף גם חדר לרחצה פרטית.
מאוזולאום סעיד יחיא בקוביא - סעיד יחיא בקוביא היה מדען החצר בימיי שלטונו של שירוואנשאה חאליולה הראשון. היסטוריונים סבורים שסעיד יחיא נפטר בשנת 1464[9]. כפי הנראה זכה להערכה רבה מאד בארמון, שכן נבנה עבורו מאוזולאום נפרד מזה של המשפחה, עם כיפה משושה ומחודדת. המאוזולאום ממוקם במיקום מרכזי, בחלק הדרומי של החצר המרכזית ומכונה "המאוזולאום של הדרוויש". חלק מכתביו ומחקריו של סעיד יחיא בקוביא נשתמרו עד ימנו.
השער המזרחי - השער המזרחי נבנה במאה השבע עשרה, בתקופה מאוחרת יותר מיתר חלקי הארמון[8]. בראש השער, בין שאר העיטורים, חרוט בערבית ש"אולו רדג'אב באבא הורה לבנות בנין אצילי זה תחת הממשל הצודק וההוגן של סולטן מוראד חאן ב-994" (1585-1586).
הארמון בתרבות ובאומנות
ארמון השירוואנשאה היה השראה תרבותית, ליצירות באומנות, וגם אתר להתרחשות.
ברית המועצות הנפיקה בול דואר, שבו הופיע הארמון וכך עשתה גם אזרבייג'ן ב-1919, כבר בתקופת עצמאותה הראשונה[10]. הארמון מופיע ביחד עם העיר העתיקה של באקו, על גבי שטרות של 10 מאנאט שהונפקו על ידי הבנק המרכזי האזרי, ב-2022[11], אבל הופיע עוד קודם לכן במהדורה שהופיעה ב-2005. הארמון וסביבתו מופיעים גם ברומן של קורבן סעיד " אהבתם של עלי ונינו (אנ') "[12]. תמונות הארמון מופיעות גם בסרט בשם זה משנת 2016[13]. גם הסרט "באקו: עירם של עלי ונינו[14]" הוסרט באזרבייג'ן וארמון השירוונשאה מופיע בו. הארמון מוצג גם בציורים רבים, אך אין בין היוצרים צייר ידוע שם בעולם. בבנימוק ההחלטה של אונסק"ו על הכרה בארמון השירוואנשאה כאתר מורשת עולמית (ביחד עם חלקים אחרים בעיר העתיקה) נכתב, שהארמון הוא "אחד מפניני הארכיטקטורה האזרית (באנגלית במקור "Shirvanshahs' Palace is one of the pearls of Azerbaijan's architecture.")[1].
גלריה
מראה הארמון מבחוץ, גובה מינרט המסגד הוא 22 מטר. ברקע נראים מגדלי הלהבה של באקו.
הכניסה הראשית לארמון השירוואנשאה.
שטר אזרי מ-2005, מאויר בכל העיר העתיקה של באקו. בולט ארמון השירוואנשאה והמינרט הגבוה שלו.
בול דואר של ברית המועצות, המציד את ארמון השירוואנשאה ואת מגדל העלמה בבאקו.
^Gunel Mirzayeva, [https://core.ac.uk/download/362635313.pdf#page=62 The Piano Music of Azerbaijan: National and CrossCultural Influences on Contemporary Performance
Practices], City Research Online, 2020, עמ' 62, 161
,_Baku,_Azerbaijan).jpg)
.jpg)
