PROFILPELAJAR.COM

ארגונאוטיקה
Ἀργοναυτικά
	Book I; Book III; Book II; Book IV ;
מידע כללי
מאת	אפולוניוס מרודוס
שפת המקור	יוונית עתיקה
סוגה	שירה אפית
נושא	Voyage of the Argonauts

ארגונאוטיקה (ביוונית: Ἀργοναυτικά, בלטינית: Argonautica) פירושו "מסע הספינה ארגו". היא שירה אפית יוונית מסוגת סיפור הירואי, מן התקופה ההלניסטית, אשר נכתבה בידי אפולוניוס מרודוס, בן המאה ה-3 לפנה"ס. יצירת האורגונאוטיקה ביחד עם השירה ההומרית והֵסִיוֹדוֹס, היא אחת היצירות הבודדות ששרדו בשלמותם לאורך ההיסטוריה. האפוס הקצר (5,835 שורות), ביחס לשירה ההומרית, תחום בתוך ארבעה ספרים. מספרת על אודות מסע יאסון וגיבורי הפוליס ארגו, בחיפוש אחר גיזת הזהב ועל פרשת האהבה בין יאסון ומדיאה. ליצירה הייתה השפעה רבה על המשוררים אשר באו אחריה כגון קטולוס ואובידיוס. הסיפור המיתולוגי של ארגונאוטים מתקיים דור אחד בלבד לפני הסיפור המיתולוגי של הומרוס - היא מלחמת טרויה. בשנת 2017 יצא הספר בהוצאת מאגנס, בתרגום לעברית של אברהם ארואטי, שכתב גם מבוא והוסיף הערות ומפתח שמות^[1].

תוכן היצירה

ספר ראשון

הספר הראשון נפתח בהודיה לאל אפולו אל ראשית מסעם של הארגונאוטים מיוון ובפנייה מובא הסבר מדוע דווקא בחרו במסע ולאן. לאחר מכן, מופיע קטלוג הגיבורים, דהיינו הסבר על מקורותיו של כל גיבור וגיבור אשר מתלווה אל יאסון בדרכו למצוא את גיזת הזהב הנמצאת בים פונטוס (הים השחור). הספר הראשון דן בעיקר בראשית מסעם בים וסיפוריו של הרקולס ופולימפוס המחפשים את האורגונוטים, אשר יצאו למסע בלעדיהם. הספר הראשון מסתיים בהגעתם של הגיבורים אל אדמתם של הבבריקים.

ספר שני

האורגונוטים מצליחים להביס את הבבריקים וממשיכים במסעם בכיון אל יעדם בקולכיס (היא אזור גאורגיה של היום). במהלך המסע הם עוברים בארצם של האמזונות וגם נלחמים כנגד ההרפיות, אשר כמעט מוליכות את ספינת הגיבורים להתנגש בסלעים. לאורך מסעם בים השחור, האל אפולו מתגלה בעיניהם ומדריך אותם במסעו. לאחר שמצליחים האורגונוטים לגשר את ציפורי האי ארס הם פוגשים את בני פריקסוס, אשר עוזרים להם להגיע אל ידעם לקוליכיס.

ספר שלישי

בספר השלישי האורוגנוטים כבר נמצאים בקוליכיס. האלות הרה ואתנה מבקשות את עזרת של אפרודיטה, ובשל כך, אפרודיטה מורת על בנה ארוס, לירות חצי אהבה אל גופה של מדיאה. הארגונוטים אינם מצליחים למצוא את גיזת הזהב, ולכן שב יאסון אל ספינתו. אולם מדיאה חולמת בלילה על כלקיופה המבקשת ממנה לסייע ליאסון. מדיאה נסערת מכך ויצאת אל עבר מקדשה של הקטה, סבת של מדיאה. יאסון במקביל עושה גם הוא את דרכו למקדש האלה. והשניים נפגשים. יאסון ומדיאה מתכננים כיצד להשיג את גיזת הזהב.

ספר רביעי

יאסון חוטף את גיזת הזהב בסיועה של מדאה, ויחד עם כל הארגונאוטים הם עוזבים במהירות את קולכיס. איאטס שולח אחריהם את בנו אפסירטוס (אנ') בראש קבוצת רודפים. מדאה מציבה מארב לאחיה, ויאסון הורג אותו. יאסון ומדאה נדרשים על ידי זאוס להיטהר מטומאת הרצח באי של קירקה. דרך שיבתם של הארגונאוטים מקבילה למסלולו של אודיסאוס. הם עוברים בדרכם סכנות ובהן הסירנות, סקילה וכריבדיס, המוכרות מהאודיסיאה, ומגיעים לארץ הפאיאקים. מלכת האי, ארטה (אנ'), עורכת את טקס הנישואים של יאסון ומדאה. לאחר מכן נמשך המסע בים ולבסוף הם חוזרים לארצם.^[2]

אזכורים נוספים של המיתוס

המיתוס על יאסון ועל אהבת מדיאה היה מוכר בקרב יוונים, שנים רבות לפני ימיו של אפולוניוס. עוד ביצירה ההומרית וגם אצל היסודיוס מוזכר המיתוס על יאסון ומסעו ועל אהבתה של מדיאה, האיליאדה מזכירה לנו את סיפורו של אונאוס, בנם של יאסון והפסיפילה. (האיליאדה, שיר 7 שורות 468.) כמו כן, מסעות האורגונטים מוזכרים בהרחבה באודיסאה.

שם לא תימלט כל-ספינה מצי בני-האדם, כי תבוא:
אפס שברי אניות וגוויות בני-אנוש נטבעים.
יחדו ישאו הגלים וסערו באש האבדון.
אחת היא אניה מפליגה בימים שם עברה -
ארגו הנודעה לכל בשובה מפקד את איאטס:
היו הגלים משכילים גם אותה אל נוכח הצוקים,
ולולא שלחתה הרה בשלום, כי יקר יאסון ללבה.
(אודיסיאה, שיר 12 שורות 61 - 72)

בנוסף נזכרת האגדה גם אצל המשורר הסיודוס, המזכיר בתאוגוניה (טורים 1002 - 992) את מסעו של יאסון ונישואיו למדיאה.

המעשים עת בן אסון כלה, עמל והפרך,
עלילות הרבות שצוהו המלך פליאס,
מלך גדול, עז פנים, בן שחץ, עריץ וגס רוח.

בנוסף המחזאי אוריפידס הקדיש מחזה שלם על מערכת יחסיהם של מדיאה ויאסון, במחזה - "מדיאה".

תרגומי היצירה לעברית

אפולוניוס איש רודוס, ארגונאוטיקה. תרגם מיוונית, כתב מבוא והוסיף הערות ומפתח שמות: אברהם ארואטי. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2017.

לקריאה נוספת

אוריפידס, מדיאה. תרגם מיוונית אהרן שבתאי. הוצאת שוקן, 2009.
תולדות התקופה ההלניסטית, האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 10 (כתבה: אביבה קציר, תשנ"א 1991), יצירתו של אפולוניוס מרודוס, ארגונאוטיקה, עמ' 119–126.