מאובן אפידקסיפטריקס יחיד, שסימונו הקטלוגי IVPP V 15471 התגלה בשנת 2008 במונגוליה הפנימית, על ידי צוות מן המכון הפלאונטולוגי של בייג'ינג[1].
תיארוך
מאובן אפידקסיפטריקס התגלה בשכבות דָאוחוּגוֹאוּ (Daohugou Beds), שהתיארוך המדויק שלה שנוי במחלוקת בקרב הגאולוגים עקב חוסר אחידותה: יש המתארכים אותה לתור היורה העליון ואחרים לקרטיקון התחתון[2]. מגלי אפידקסיפטריקס תארכו את השכבה בה התגלה ליורה העליון, כ-168 עד 152 מיליון שנה לפני זמננו באמצעות תיארוך רדיומטרי בשיטת אורניום-עופרת.
גודלם של ארבעה דינוזאורים זעירים, כולל אפידקסיפטריקס (בירוק) בהשוואה לאדם
אפידקסיפטריקס טוען לתואר הדינוזאור הקטן ביותר שהתגלה אי פעם. הוא היה בגודל של יונה קטנה. משקלו מוערך ב-164 גרם, ואורכו הכולל 45 סנטימטרים, מתוך זה כ-20 סנטימטרים אורכו של הזנב. אמנם התגלו כמה מאובני דינוזאורים זעירים אף יותר, אך נראה שהם היו פרטים צעירים.
שלד הזנב של אפידקסיפטריקס היה קצר בהרבה מזנבם של מרבית הדינוזאורים התרופודים, ומזכיר את הפיגוסטיל - הזנב הקצר בעל חוליות מאוחות האופייני לכל העופות בני-ימינו. מזנב זה צמחו ארבע נוצות זנב "דמויות סרט", כלומר דקות וארוכות מאוד, הנראות במאובן כמסודרות בשני זוגות. ייתכן שהן אף היו ארוכות מ-20 סנטימטרים, שכן הן קטועות במאובן ואין רואים את הקצה שלהן. הסברה הרווחת היא שנוצות אלו שימשו כנוצות קישוט לתצוגות חיזור או תוקפנות, בדומה לנוצות זנב הטווס, כיוון שקשה לשער תפקיד אחר שלהן.
המאובן גם מראה רישומי נוצות חוטיות, בדומה למעטה נוצות פלומה בעופות בני-ימינו, באזור הכתפיים והזנב, שכנראה שימשו לבידוד תרמי. אך לא נראים סימני נוצות תעופה כמו בארכאופטריקס וכמה דינוזאורים מנוצים אחרים.
לאפידקסיפטריקס חשיבות רבה בפענוח האבולוציה של העופות מן הדינוזאורים. במידה והתיארוך שלו אכן מדויק הוא הדינוזאור המנוצה הקדום ביותר הידוע למדע, ככל הנראה קדום אף מן הארכאופטריקס, הנחשב לעיתים לעוף הראשון ומתוארך לגיל של 147 מיליון שנה לפני זמננו. לכן גילויו מעיד לראשונה באופן ישיר שהנוצות קדמו לארכאופטריקס, ושימשו לבידוד תרמי וכנוצות קישוט עוד לפני שהותאמו לתעופה. לעומת זאת, מרבית הדינוזאורים המנוצים האחרים שהתגלו עד היום מאוחרים מארכאופטריקס, ולכן יכולים להעיד על התפתחות העופות רק באופן עקיף.
