אנתוני מקלאוד קנדי (בשם מלא באנגלית: Anthony McLeod Kennedy; נולד ב-23 ביולי 1936) הוא שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית לשעבר. היה הקול המתנדנד והמכריע בהכרעות רבות של 4–5 בין שמרנים לליברלים בבית המשפט העליון[1], עד לפרישתו
ב-31 ביולי 2018.
קורות חיים
קנדי נולד בסקרמנטו, קליפורניה. הוא אינו קשור למשפחת קנדי.
למד לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת סטנפורד, לאחר שלמד שנה אחת גם בבית הספר לכלכלה של לונדון. בשנת 1961 סיים תואר במשפטים מבית הספר הרווארד למשפטים.
במשך שנים רבות היה פרופסור למשפט חוקתי באוניברסיטת הפאסיפיק בקליפורניה וכיהן בוועדות משפטיות שונות מטעם הממשל. ב-1975 מונה על ידי ג'רלד פורד לשופט בבית המשפט הפדרלי לערעורים במערב ארצות הברית.
ב-1987 לא הצליח רונלד רייגן למנות את רוברט בורק לשופט עליון, הואיל והסנאט היה בשליטת המפלגה הדמוקרטית והדמוקרטים התנגדו לעמדותיו. שופט אחר שבו חפץ רייגן נאלץ לפרוש אחרי שהתברר כי עישן מריחואנה. קנדי היה המועמד השלישי וזכה באישור פה אחד של הסנאט, מצד שתי המפלגות. הוא החל בכהונתו בפברואר 1988.
בתפקידו מצטייר קנדי כשמרן בנושאים כלכליים וכאיש האמצע בעניינים חברתיים. בדרך כלל, הוא נוטה להגדיל את זכויות המדינות על חשבון הממשל הפדרלי. קנדי התנגד לאפליה מתקנת; תמך בהיתר ההפלות, אך נוטה לצמצמו ולא להחילו על צורת הפלה שנראות אכזריות יותר כמו "לידה חלקית"; תמך בצמצום עונש המוות, כך שלא יחול על מפגרים ועל קטינים; כתב שני פסקי דין חשובים שהרחיבו את זכויות ההומוסקסואלים, האחד ביטל את חוקי המדינות האוסרים על יחסים "שלא כדרך הטבע", השני אסר על אפליה בגין נטייה מינית.
בתחילת כניסתו לתפקיד הצטייר קנדי כשמרן בדמותו של אנטונין סקאליה, אולם השניים התרחקו מאוד עם הזמן וכמה מפסיקותיו של קנדי בזכות חירויות הפרט גדושות ברטוריקה ליברלית נלהבת. השימוש שעשה בחוקיהן של אומות אחרות עורר זעם רב בקרב פוליטיקאים שמרנים עד כדי קריאות להדחתו שנשמעו בפי גורמים בימין הדתי באמריקה.
קנדי הפתיע כשקבע בפסק דין קלו נגד ניו לונדון כי זכותן של הרשויות להפקיע רכוש פרטי על מנת לאפשר פיתוח אזור בידי יזמים. בכך הצטרף לשופטים הליברלים שסברו כי התיקון החמישי לחוקה, בו נקבע כי רכוש פרטי יכול להילקח לשימוש ציבורי רק בהינתן פיצוי הולם לבעל הרכוש, מקיף כ"שימוש ציבורי" גם העברת רכוש מגורם פרטי אחד לאחר.
בבחירות 2000, בפסק דין שהכריע את גורל ספירת הקולות בפלורידה, הצטרף קנדי לרוב השמרני שנתן את הנשיאות לג'ורג' בוש וכתב את פסק הדין מטעם בית המשפט. בכך עמד בלחצים רבים שהפעילו עליו השופטים הליברליים, שראו בו את הקול הצף. הוא הצטרף לשמרנים גם כשסבר שהצבת עשרת הדיברות בבית משפט אינה מפרה את הפרדת הדת מהמדינה, הקבועה בתיקון הראשון.
מנגד, קנדי גם הצטרף למחנה הליברלי בבית המשפט במספר פסיקות, ביניהן הפסילה של בית המשפט העליון של ארצות הברית את החוק הפדרלי ששלל הטבות מזוגות חד-מיניים ביוני 2013, כאשר היה לקול המכריע בין המחנה הליברלי לשמרני בבית המשפט[2]. הוא גם תמך בחוקיות רפורמת הבריאות של הנשיא ברק אובמה, חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה, בעתירה שהוגשה נגד סעיף מרכזי בחוק, כשהצטרף לדעת הרוב בהחלטת 3–6 שופטים ב-25 ביוני 2015.
בפסק הדין התקדימי אוברגפל נגד הודג'ס ב-26 ביוני 2015, היה קנדי לקול המכריע בהחלטה שהתקבלה ברוב של 4–5, בה נקבע כי נישואים חד-מיניים הם זכות חוקתית בכל 50 המדינות של ארצות הברית[3].
ב-27 ביוני 2018 הודיע קנדי לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על פרישה מכהונתו בבית המשפט העליון. הפרישה נכנסה לתוקפה ב-31 ביולי 2018[4].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Bravin, Retrieved June 18, 2013. Jess Court Conservatives Prevail June 28, 2011
- ^ מערכת "הארץ", העליון בארה"ב פסל את החוק הפדרלי ששלל הטבות מזוגות חד-מיניים, באתר הארץ, 26 ביוני 2013
- ^ רויטרס, פסיקה היסטורית בארה"ב: בית המשפט העליון הכיר בנישואים חד-מיניים, באתר הארץ, 26 ביוני 2015
- ^ רעות הדר, הזדמנות נדירה לנשיא: בית משפט שמרני באתר ערוץ 7, י"ד בתמוז תשע"ח 27.06.18
