על פי ההיסטוריוןפולוקס בן המאה ה-2 אניטה חיה בטגאה שבארקדיה, ואף על פי שטגאה מוזכרת רק באחד מהשירים אשר בידינו, אין לדעת אילו מקורות מידע היו זמינים לפולוקס. אניטה כתבה בתקופה ההלניסטית המוקדמת, ושנות פעילותה מוערכות ל-310 עד 290 לפנה"ס. אחד משיריה של אניטה מתאר פלישה גאלית ליוון שהתרחשה ב-277 לפנה"ס, מה שמניע חוקרים מסוימים למקם את פעילותה בין 310 ל-275 לפנה"ס, אך חוקרים אחרים טוענים שהמכתם מיוחס לאניטה בשוגג.[2]
בתקופות שלאחר מותה אניטה הוכרה והוערכה כמשוררת על ידי מבקרים שונים, ניתן לה התואר "אניטה המשוררת הלירית" והסופר פאוסניאס שיבח את האפוסים שכתבה.[2]אנטיפטר מתסלוניקה כינה אותה "הומרוס האישה" והחשיב אותה כאחת מ-9 המוזות הארציות, וב"זר המשוררים" המטאפורי של המשורר מלאגרוס מגדרה "השושנים של אניטה" הן הראשונות להישזר.[3]
לא ידועים פרטים רבים על חייה האישיים של אניטה, בכתביה היא לוקחת תפקיד של מספרת צופה מן הצד. המידע המועט שהשתמר על אניטה נכתב על ידי סופרים אחרים, למשל אנקדוטה שהעלה על הכתב פאונסיאס במאה ה-2. בסיפור, אסקלפיוס (אל הרפואה) נתן לאניטה לוח אבן מקודש והטיל עליה ללכת לנאופקטוס ולרפא את מחלת העיניים של פליסיוס - אדם עשיר שבנה מקדש לאסקלפיוס. כאשר פליסיוס קרא את הכתובת החרוטה על הלוח עיניו נרפאו, והכתוב היה המחיר של אניטה לשירות – 2,000 מטבעות זהב. לא ידוע מה מקור הסיפור או כיצד הוא הגיע לפאוסניאס. על אף שלרוב היא אינה נוכחת כדמות בשיריה, באחד מהמכתמים אניטה מזדהה בתור "אניטה המיטלנאית". ככל הנראה המטרה היא להעניק לעצמה מולדתלסבית (ילידת האי לסבוס) מטאפורית כדי לזהות את עצמה עם המשוררת סאפפו.[2]
עבודתה
השירה של אניטה השתמרה כחלק מהאנתולוגיה היוונית – אוסף של שירה מתקופות שונות שקובץ על ידי מלאגרוסבמאה ה-1 לפנה"ס. האנתולוגיה כוללת 25 מכתמים מאת אניטה, מתוכם לפחות 20 מיוחסים לה.[3] טקסטים אחרים שכתבה אניטה, כולל את השירה הלירית והאפית המהוללת שלה, לא נשמרו עד היום.[2]
בשיריה של אניטה באנתולוגיה ניתן להבחין במספר סוגות ובאמצעים ספרותיים שונים, חלקם מוכרים באותה תקופה וחלקם חדשניים. היא כותבת בסוגות המבוססות יותר של שירים דדיקטיביים, המתמקדים או מוקדשים לאדם מסוים ואופייניים גם לשירתם של תאוקריטוסולאונידס בני זמנה.[4] בנוסף, ישנם שירי לוויה, שאומנם כבר היו נפוצים בשירה יוונית אך פותחו על ידי אניטה. היא הייתה מהמשוררות הראשונות לכתוב שירת לוויה לחיות מחמד וחרקים. באנתולוגיה אניטה גם מציגה שתי סוגות חדשות: שירים דסקרפטיביים (תיאוריים), המתארים סיטואציה מפרספקטיבת מתבונן, ושירים בוקוליים, המציירים סצנה כפרית וטבעית. אניטה כותבת בדיאלקט מלאכותי ייחודי ומשלבת סגנונות דוריים, יונייםואטיקים, ומשתמשת באילוזיות הומריות מורכבות, אילטרציה, אסונאנס וחריזה. המאפיינים הבולטים והחדשניים באפיגרמות כגון שירה בוקולית, הספדים לחיות ואילוזיות ליצירותיו של הומרוס הם מרכזיים בשירת התקופה ההלניסטית שבראשיתה אניטה כותבת.[2]
צורת הכתיבה של אפיגרמות מסוימות שכתבה אניטה מביאה חוקרים למחשבה שהן יועדו לחריטה על מצבות,[4] וזו של אחרות מצביעה על האפשרות שיועדו להישמע בהקראה בקול, ולא להיקרא בכתב.[2] מספר משיריה של אניטה עוסקים במוות בטרם עת של נשים צעירות לא נשואות, מה שמדגיש את חשיבות הנישואים לאישה בעיני היוונים. מכתמיה הבוקוליים של אניטה המתארים סצנות פסטורליות ומוקדשים לנימפותולפאן מבטאים כמיהה לחיי כפר שלווים וטבעיים האופייניים לשירה ההלניסטית.[4] את הסנטימנטים המובעים בשירים אלה ניתן לייחס לרוח התרבות היוונית בכלל או לאניטה באופן אישי.
