האנדרטה, פרי יצירתו של הפסל הישראלימיכה אולמן, עוצבה בצורה של בית עשוי אבן גיר, אשר התפרק והתמוטט. חלקו העיקרי נפל לצד אחד, וחזית הבית ובה פתח הדלת נפלה לכיוון האחר, והיא מונחת על הקרקע בהמשך למבנה. על החזית חקוקים שמות הנופלים. מוטיב הבית, השכיח ביצירותיו של אולמן,[2] יוצר סמליות של תלישות וזיכרון, המתבטאים בעקירת הבית ממקומו ובקריעת הדופן. בסמוך לאנדרטה קבוע על לוח אבן הכיתוב:
"יד זיכרון לחללי נצר אחרון שנפלו במערכות ישראל
הבית שהיה שם - ואיננו. הבית שיכלו לבנות פה - ולא יקום. הם היו נצר אחרון לביתם - ואינם."
"קודם למפעל נצר אחרון הייתה הנצחתם של חללים ניצולי שואה שאין להם שארים מפעלו האישי של יהודה שטרנפלד,[4] אזרח מן השורה שמסירותו ועקשנותו הבלתי-נלאית הביאו בין היתר להקמת אנדרטת 'משֶבֶר לתקווה' ביער המגינים סמוך ללטרון..."
