אל-פוח'ארי (בערבית: الفَخّاري, בתעתיק מדויק: אלְפַחַּ'ארִי; בעברית נפוץ גם הכתיב אל-פוכרי) היא עיירה בדרום רצועת עזה, בנפת ח'אן יונס, 6 קילומטרים דרומית לח'אן יונס עצמה. העיירה יושבת בין ח'וזאעה לרפיח, בצד המזרחי של כביש מעבר סופה, מערבית לגבול עם ישראל.
במפקד האוכלוסין של 1997 של הלשכה המרכזית הפלסטינית לסטטיסטיקה (PCBS), היא מנתה 2,616 תושבים, ועלתה ל-5,539 תושבים ב-2008[1], ולכ-6,443 תושבים ב-2017.
במהלך הבחירות המוניציפליות ב-2005, פת"ח והעצמאים זכו ברוב המושבים במועצת העירייה של אל-פוח'ארי. ראש המועצה הוא חסן אל-עמורי.
שטח הקרקע הכולל של אל-פוח'ארי מורכב מ-4,767 דונם מתוכם 37.3% בנוי (רובם למגורים) ורוב היתר משמש למטרות חקלאיות.
משמעות השם
משמעות שמו של הכפר היא "יוצר כלי-החרס" או "שברי החרס". ייתכן שהשם הערבי "פוח'ארי" מגיע מהמילה העברית "פֵחַר" (בארמית "פחָרָא") שמשמעותה יוצר כלי-חרס או כלי-חרס[2].
היסטוריה
מחקר מועט מאוד נעשה על ההיסטוריה של העיירה.
כחלק מהסכמי שביתת הנשק בין ישראל למדינות ערב, העיירה אל-פוח'ארי, ביחד עם כל רצועת עזה, הועברה לידי מצרים, ונותרה תחת שלטון צבאי מצרי עד שנת 1967.
העיירה, ביחד עם כל רצועת עזה, נכבשה על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, והועברה לשליטה צבאית ישראלית.
מאז יישום תוכנית ההתנתקות בשנת 2005 לצה"ל אין גישה קרקעית לכפר ולציר מעבר סופה הנמצא בקרבתו.
במהלך מבצע עופרת יצוקה, נהרסו על ידי צה"ל 13 בתים באל-פוח'ארי השייכים ל-85 בני אדם, כך על פי ארגון משמר זכויות האדם.
בעקבות קרבת העיירה לגבול עם ישראל, בשנת 2019 התרחשו הפרות סדר על גדר ההפרדה באזור אל-פוח'ארי[3].
בשנת 2019 האיחוד האירופי מימן הקמת מטמנת פסולת בעלות של 9 מיליון יורו באזור אל-פוח'ארי, שאמורה לשמש כמחצית מאוכלוסיית עזה[4].
הערות שוליים
