נולד לרב שמואל שמלקה מרגליות ואמו טייביל (לבית באב"ד) בקרקוב,[1] ובשם עיר זו חתם כל ימיו. שם למד תורה מפי רב בשם ר' נחום. בגיל צעיר התבקש לדרוש בעיר במעלת הצדקה. הוא כיהן כאב"ד ראקוב בפולין.[2] בעת כהונתו שם, הוא התפרסם בעקבות מחאה מקורית נגד קבוצת רבנים בכנס שנערך בלובלין, ובו התירו גבינה שחששו למקורה.[3] בהמשך מונה לרבה של העיירה טרנוב.
הוא מונה לאב"ד ברודי העיר היהודית המרכזית בגליציה, כנראה משנת ה'תע"ט. בברודי הקים לעצמו בית מדרש שבו התפללו בנוסח ספרד על פי האר"י, שם התנהג בקדושה עליונה ובפרישות עצומה כשהוא יושב כל היום מעוטף בטלית ותפילין ובני דורו קראוהו חסיד וקדוש. בכ״ז באלול בשנת תצ"ה נבחר לרבנות הקהילה האשכנזית באמשטרדם במקומו של ר' אברהם ברלינר שנפטר בשנת ת"צ.
באמשטרדם התקבל בכבוד רב, ולכבודו הוטבע מטבע זיכרון, שעל צדו האחד חקוק דיוקנו. מעשה חקיקת דיוקן על מטבע היווה תקדים בציבור היהודי, והוא עורר דיון הלכתי, שרישומיו בספרו של ר' יעקב עמדן "שאילת יעב"ץ" (א, ק"ע)[4] ובו שמח על כך שמושלי אמסטרדם בסופו של דבר גנזו את המטבע הזו, ושיער שהרב לא ידע על המטבע, מכיוון שצורת הפנים הייתה בהבלטה, ולכן אסורה על פי ההלכה.[5]
ציון הרבנית מ' חוה רוקח בהר הזיתים
ביום א' י' בסיון ה'ת"ק הוא הודיע על עזיבתו את אמשטרדם ואת "הכבוד המדומה" כלשונו בעשרה בטבתה'תק"א בחורף קר במיוחד, ולמרות זאת הקהילה כולה נפרדה ממנו בטקס רב רושם. לפי מסורת חסידית מטרת נסיעתו הייתה לפגוש את רבי נחמן מהורדנקא בארץ ישראל, אך הדבר לא עלה בידו.[6]
בחול המועד סוכותתק"א הגיע לצפת, ולא ברור מה עלה בגורלו.[דרושה הבהרה] יש הכותבים שמונה כנשיא ארץ ישראל, ועסק בחלוקת כספי הצדקה לעניים. הוא סבל ממלחמה עם השבתאים בארץ, לאחר שלחם בהם באמשטרדם. הוא נפטר תוך שנה מהגיעו, בשנת ה'תק"ב אך מועד הפטירה שלו אינו ברור, מסורת אחת קובעת את פטירתו בג' בחול המועד סוכות אותה שנה, מסורת אחרת טוענת שנפטר בשבת בראשית - השבת שלאחר סוכות ושמיני עצרת (שמחת תורה).[7]
פטירתו
על פי המסורה, וכן על פי עדות נכדו (בן בנו) רבי נפתלי הירץ רוקח[8] נקבר בבית העלמין הישן צפת במערה הנקראת "מערת האשכנזים" מימין לכניסה. על פי מסורת זו היו נוהגים בצפת להשתטח על קברו בימי הרחמים והסליחות.
אמנם יש הסוברים שנקבר בבית הקברות היהודי העתיק בחברון, על פי צוואתו.[9] אבל העובדה שנכדו כותב להפך הוא ראיה חזקה שנקבר בצפת ולא בחברון.
כבר בחייו היה אחד מהדמיות הנערצות ביותר הן אצל היהודים ואפילו אצל הגוים וזה בגלל חסידותו וקדושתו ורבוי מופתיו ונפלאותיו. גדולי ישראל מכל החוגים אשכנזים וספרדים וגם אחרי מותו הן חסידים והן מתנגדים מזכירים שמו בהערצה. היעב"ץ (שלא היה מרבה בשבחים בדרך כלל) כותב עליו בנוגע למטבע שעשו לכבודו[11]
הרב החסיד מוה"ר אלעזר ז"ל מברודי....נודע בשם חסיד בדורו....מכל הלין אני אומר שבודאי לא ידע הרב ולא הסכים בעשייתו, כי לא יאונה לצדיק כל און, וחזי מה סלקא ביה, לפי מה ששמעתי שהשלטון ציוה בגזירה חרוצה לגנוזן ובל יראו בחוצות.
רבי חיים הכהן ראפאפרט האב"ד לבוב שהיה מגדולי הדור כותב בהספידו על רבי אלעזר[12]
שמועה באה ונמס כל לב ורפו כל ידים ונשברה כל רוח תלכנה מים על כי נפל גיבור ואבדו כלי מלחמה. הוא ניהו הגאון החסיד המפורסם בכל קצוי ארץ וים רחוקים כבוד המנוח מורנו הרב רבי אלעזר שהורה צדק לעדת ה' קודש בק"ק בראד ובק"ק אמסטרדם ורגלוהי דלאו בר אינש אלא מלאך רגלו רגל ישרה לאתר דמתבעי תמן אובילו יתיה זכה להקבר בארץ הקדושה.
קבלתי מכתבו הטהור ולהיות שזה יותר משנה שאני אינני בקו הבריאה וראשי כבד עלי מאד ושאר הגוף לא פלט ובעו"ה אני סובל יסורים שיש בהם ביטול תורה....לכן אני נמנע מלהשיב לשואלים רק בדבר הנחוץ....אבל לאהבת אבותיו קדושי עליון כי מכותלי מכתבו ניכר שהוא בן לאותו צדיק הגאון מו"ה שלום זצ"ל בן בנו של הגאון החסיד מו"ה אלעזר זצ"ל אב"ד דק"ק אמשטרדם ולכן נתחזקתי מעט ועיינתי בדבריו הנחמדים.
הגאון החסיד מו"ה אלעזר מקראקא בן הרב ר' שמואל חיבר ספר מעשה רוקח רמזים נפלאים במשניות ע"ד האמת, והדפיסו כשהיה מוכן ליסע לא"י תובב"א, ועלה לעיה"ק צפת תוב"ב, ואחר שנה נסע לג"ע. ושמעתי נפלאות מחסידותו ובקיאותו.
בחסידות
אדמו"רי תנועת החסידות ובראשם הבעל שם טוב העריצוהו והתבטאו אודותיו בצורה מופלגת. סיפור בשבחי הבעש"ט מספר על כך שהבעל שם טוב ידע שמטרת הרב בנסיעתו ארצה הייתה להיפגש עם מקובל נוסף - הרב נחמן מהורדנקא ובכך להביא את המשיח והגאולה. אך לבעל שם טוב נודע על כישלון התוכנית, עזיבת הרב מהורדנקא את ארץ ישראל, ופטירתו בלא עת של רבי אלעזר, בסוג של נבואה.
ספריו
ספרו "מעשה רוקח" על המשנה נדפס באמסטרדם בשנת ה'ת"ק, והוא ספר המוצא בתוך דברי המשניות רמזים בקבלה (בניגוד לשאר ספרי הקבלה הדורשים רק פסוקים מהתורה שבכתב). בספר זה מוזכרים גם ספר דרשות שהוא חיבר, וכן חיבור על מסכת אבות. שם הספר הוא גימטריה של שמו ושם אמו, וכן מאזכר את שם ספרו של אבי אבותיו, "ספר הרקח" של רבי אלעזר מגרמיזא.[16]
ספרו "ארבעה טורי אבן" הודפס עם הרמב"ם בדפוס וילנה ובמהדורת ורשה שהועתקה ממנה.[17] בעקבות זאת הפירוש מופיע בכל מהדורות הרמב"ם המודפסים כיום.
ספריו מעשה רוקח על המשנה ועל התורה נדפסו במספר מהדורות, החשובה בהן הוצאת מונקטש משנת ה'ת"ש הכוללת את תולדות המחבר ומקורות אודותיו.[18] בשנת ה'תשנ"ג לכבוד נישואי בנו יחידו של הרבי מבעלז, נדפסו יחד כל ספרי ר' אלעזר רוקח בספר 'מעשה רוקח השלם'. הספר מושתת על הוצאת מונקטש, ובו הקדמה מורחבת.
יחוסו וצאצאיו
בניו וכן בני בניו היו מכנים את עצמם מרגליות ולא רוקח. משנת התקמ"ז כתוצאה מחוק השמות שגזר הקיסר יוזף השני מאוסטריה נכדיו שגרו בגאלציה בחרו לעצמם את השם ׳רוקח׳ על שם ספרו המפורסם ׳מעשה רוקח׳.
מסורת של אדמורי"ם וביניהם אדמור"י בעלז, מייחסת את רבי אלעזר מרגליות לרב יואל פייביש שטנגן[19] ובהמשך למשפחת באב"ד, לרב יהושע העשיל מחבר הספר מגיני שלמה (ומאבותיו של הרב פאלק, הפני יהושע שקרא לספרו על שם הרב העשיל), ולרב נפתלי כ"ץ מחבר הספר סמיכת חכמים. ייחוס זה וקשרים משפחתיים אלו, הובילו משפחות רבות לחשב את שושלותיהם לשושלת דוד המלך. לאחרונה חוקרים מצאו שקשרים אלו דרך ה"מעשה רוקח" בטעות יסודם, אך עם זאת משפחות אדמו"רים רבים, כולל שושלת רוקח מבעלז, עדיין מקושרים לאישים אלו ולשושלת בית דוד דרכם, בקשרים משניים, מסועפים.[20]
תמונה מכתבי יד ההסכמות(הקישור אינו פעיל) לספר מעשה רוקח וכן מכתבים רבים ממסעות נכדו ברחבי אירופה ובארץ ישראל בעקבות סבו, לקראת הוצאת הספר לאור במהדורה נוספת
שם ושארית ספרו של יוסף כ"ץ (קרקובה'תרנ"ה) 'אבן בחן (כלומר: חקירה בעניין) למצבת אבן אשר נמצאה בבית מועד לכל חי (בית הקברות) קהילת קודש פרעמישלא בגליציון (פשמישל שבגליציה)' על אבותיו של הרב רוקח - יואל פייביש 'שטנגן', בנו ששינה שם משפחתו ל'מרגליות' ונינו ששינה ל'רוקח'. המצבה נחשבה לישנה ביותר בפולין, לציון אדם אשר נפטר לכאורה בשנת ה'י"ב, 1252
^בהקדמה לספרו, בהסבר לשם הספר, כתב שהחליט לרמוז על שם אמו טייביל בגימטריה של שם הספר. בסיפור תולדותיו שצורף למהדורת מונקטש נוסף סיפור מעניין על נסיבות נישואי הוריו שהיו בתחילה נישואין מדומים, עם נערה יהודיה בבית החולים, לצורך הימנעות מנישואין בכפייה עם בתו הנוכרייה של שר העיר. ומשבאו לבטל את החתונה, הוכיחה טייביל כי היא ממשפחה מיוחסת. בעיתון הפלס מובא שם משפחתה באב"ד וייחוסה המלא כצאצאית הרב יהושע העשיל מחבר הספר מגיני שלמה. אך מחקרים חדשים הוכיחו שייחוס זה בטעות יסודו. בעיקר נסמכים על כך שקרוביו אנשי התקופה השמיטו ולא אזכרו את הייחוס לרבנים האחרים, ואף כתבו עליהם בלשון שממנה משתמע שאינם בני המשפחה. ור' בהמשך מקורות בעניין זה.
^הרב, שנאלץ לחתום על ההיתר, חתם: "אלעזר מתניכם חגורים" - כשביררו מיהו החותם, הבינו את דו המשמעות: מצד אחד "תפסו אותו בחגורה" - והוא נאלץ לחתום על המסמך, ומצד שני התרגום הארמי הוא "חריציכם אסורים" - שניתן להבינו במשמעות של איסור חריצי הגבינה הללו.
^שבחי הבעש"ט (מהדורת רובינשטין), ראובן מס, ירושלים 2005, סעיף קלג עמ' 239.
^פרטים אלו בספר שבחי הבעש"ט, כחלק מאגדה על ידיעת הבעל שם טוב את קורות רעהו רבי אלעזר מעבר לים. לפי אגדה זו, אשתו הגיעה עמו, ועברה לירושלים לאחר פטירת בעלה. האגדה היא גם על אודות שני מתנגדים לרב, שסופם המר בא בידי ערבים ששדדו אותם והרגום.
^גימטריות על שם הספר - בהקדמה לספרו. ("תשל"ז - כמנין "לארץ הקדושה"... וקראתי שם הקונטרס מעשה רוקח ש... תיבות אלו עולה כשם החניכה של אבי אדוני רבי שמעלקא... וגם אמי מורתי הצדקת מרומז בזה - טייביל..." )
אמנם הרב הקדום, רבי אלעזר מגרמיזא כתב אף הוא ספר בשם "מעשה רוקח"[15] אלא שספר זה נותר עלום ובכתב יד במשך שנים רבות, עד שהרב אפרים זלמן מרגליות הוציאו לאור. ב"תולדות רבנו" בהקדמה לספר המעשה רוקח (המאחד את פירושו לתורה, למשנה ופירושים נוספים) בהוצאת חסידות בעלזא, רשום שרבי אלעזר מברוד היה צאצאו של הרקח. אך דבר זה לא רשום בהקדמתו של מחבר המעשה רוקח.
^וזאת לפי הספר שם ושארית, (מאת בן משפחה, לכאורה, צאצא של הרב נפתלי כ"ץ מחבר ה"סמיכת חכמים") שעיקרו דן בקברו העתיק של יואל פייביש שטנגן, אשר נמצא בבית הקברות בקרקוב.
