אלכסנדר דימן נולד בשנת 1895 ביישוב דיגואן שבחבל בורגונדיה.
בשנת 1907, בגיל 12 התחיל חניכות במלון "הוטל דה לה פוסט" בפרה-לה-מוניאל באזור הולדתו. מאוחר יותר עבד לעבוד בוישי בחבל אוברן, במלון קרלטון, אחר כך ב"קפה דה פארי" וב"פאלה אליזה".
בגיל 27 יחד עם אשתו, ז'אן דימן, עבד בחברה הכללית למסעדות גסטרונומיות באלג'ריה הצרפתית.
המסעדה "לה קוט ד'אור" בסולייה, חבל בורגונדיה, שהייתה במשך 30 שנה בניהולו של אלכסנדר דימן, ואחרי פרישתו נוהלה על ידי ברנאר לואזו ומשנת 2003 על ידי פטריק ברטרון
גולת הכותרת של פעילותו: מסעדת "הוסטלרי דה לה קוט ד'אור"
אחרי שפרש בשנת 1964, בגיל 69, כתב יחד עם אנרי קלו- ז'וב ועם הפאטיסייה רוז'ה ארנו, את הספר "המטבח שלי", ספר מתכונים וזכרונות. במתכונים שמופיעים בספר אפשר למצוא את ה"טרין דה בקאס שוד או שמברטן", (ה"בקאס" הוא סוג של צפורים חרטומנים, שמברטן הוא מין יין אדום מבורגונדיה) "טמבאל דה ברושה" (ברושה = סוג של דג טורף החי במים מתוקים, Esox). "אמינאנס", וכו'.
מסעדתו, "לה קוט ד'אור" עברה מידיו לבעלות השף קלוד ורז'ה (מ"לה בארייר דה קלישי" בפאריז) ומשנת 1982 לניהולו של ברנאר לואזו. היא נותרה אחד ממוסדות המופת של האמנות הקולינארית הצרפתית, עם 3 כוכבים ב"מישלן" בשנת 1991. אחרי התאבדותו של ברנאר לואזו שרביט הניהול עבר לידי תלמידו ועוזרו, פטריק ברטרון.
דימן לא הסתיר את העובדה שסוד ה"גראן קויזין" הצרפתי נמצא במסורת המטבח הכפרי של ארצו.
[1]
הנצחתו
ככר ביישוב סולייה נקרא לכבודו - Square Alexandre Dumaine.
ביישוב מאקון בחבל בורגונדיה הוקם בית ספר תיכון מקצועי ע"ש אלכסנדר דימן עם התמחות בעיקר בענפי שירותים, כולל מלונאות, תיירות וטבחות.[2]
לקריאה נוספת
Rudolph Chelminski, 2005. The Perfectionist : Life and Death in Haute Cuisine (Gotham/Penguin). pp. 16-23, 89, 115-116, 121, 145.
