PROFILPELAJAR.COM

אלכסיי פטרוביץ' מארסייב
Алексей Петрович Маресьев
לידה	20 במאי 1916; קמישין, האימפריה הרוסית
פטירה	19 במאי 2001 (בגיל 84); רוסיה
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מדינה	האימפריה הרוסית, ברית המועצות
השכלה	בית הספר הצבאי הגבוה לטייסי קרב
השתייכות	ברית המועצות
תקופת הפעילות	1937–1946 (כ־9 שנים)
דרגה	מיור (רב-סרן)
תפקידים בשירות
	טייס קרב
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם השנייה
עיטורים
	גיבור ברית המועצות ; 2 עיטורי לנין ; עיטור הדגל האדום; עיטור מהפכת אוקטובר ; עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה; עיטור הכוכב האדום

אלכסיי פטרוביץ' מארסייב (ברוסית: Алексей Петрович Маресьев‏; 20 במאי 1916 - 19 במאי 2001) היה טייס קרב מהולל בחיל האוויר הסובייטי במלחמת העולם השנייה. הוא הפך לסמל לגבורה ולנחישות של לוחמי הצבא האדום, מאחר שחזר להילחם כטייס קרב לאחר פציעה קשה, בה איבד את שתי רגליו.

ביוגרפיה

אלכסיי מארסייב נולד בעיירה קמישין שבמחוז וולגוגרד ב-20 במאי 1916, הצעיר מבין שלושת הבנים של פועלי מפעל לעיבוד עצים. לאחר סיום בית ספר מקצועי עבד כפועל במפעל, בו גם עבדו הוריו. בגיל 18 נסע למחוז חברובסק, שם השתתף בהקמת העיר קומסומולסק על האמור. בשנת 1937 התגייס לצבא האדום. שירת תחילה כמכונאי מטוסים ביחידת משמר הגבול באי סחלין ולאחר מכן נשלח לבית ספר לטיס בעיר באטייסק שבמחוז רוסטוב. לאחר סיום ההכשרה הועלה לדרגת סגן משנה והושאר בבית הספר כמדריך.

לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941 ביקש מספר פעמים לעזוב את התפקיד העורפי, אך נענה בשלילה. באוגוסט 1941, לאחר שהגרמנים התקרבו לעיר, הוא נשלח יחד עם שאר המדריכים לחזית ולחם כטייס ביחידת מטוסי יירוט מדגם יאק-1.

עד לפציעתו באפריל 1942 הספיק לבצע גיחות מבצעיות ולהפיל ארבעה מטוסים גרמנים. ב-4 באפריל 1942, במהלך משימת ליווי מפציצים במסגרת מבצע דמיאנסק, נפגע מטוסו בקרב עם מטוסי יירוט של הלופטוופה. מארסייב נאלץ לבצע נחיתת חירום בשטח האויב, שבמהלכה נפגע קשה ברגליו. במשך 18 יום בתנאי מזג אוויר קשים ובאזור מיוער, הוא נע (רוב הזמן בזחילה) לעבר השטח שבשליטה הסובייטית. לבסוף נאסף על ידי תושבים מקומיים, אשר הסתירו אותו מפני הגרמנים והעבירו אותו לידי הפרטיזנים. משם הוטס מארסייב לבית חולים במוסקבה. בבית החולים נאלצו הרופאים לקטוע את שתי רגליו עד הברך, בשל התפתחות נמק, כתוצאה מהפציעה.

למרות הקטיעה החליט מארסייב לחזור לשירות פעיל בחיל האוויר. לאחר תקופת אימונים מפרכת ומסע שכנוע של הגורמים הרשמיים בחיל, אושר לו לחזור לשירות. ביוני 1943 צורף מארסייב ליחידת מטוסי יירוט מדגם La-5, שנשלחה לחזית באזור קורסק. מארסייב לקח חלק פעיל בקרב קורסק ובמהלך כמה ימי קרבות ביולי 1943 הצליח להפיל 3 מטוסים גרמניים. סיפורו התפרסם ברחבי ברית המועצות בעקבות כתבה בעיתון "פראבדה", שפרסם העיתונאי בוריס פולבוי אשר ביקר בטייסת של מארסייב. בשנת 1946 יצא לאור ספר "מעשה באדם השלם" (פרי עטו של פולבוי), שמתאר את סיפורו של מארסייב.

באוגוסט 1943 הוענק למארסייב תואר גיבור ברית המועצות, כאות הוקרה על גבורתו. בינואר 1944 הועבר מארסייב מהיחידה הלוחמת ליחידה עורפית ולא חזר יותר לחזית. במהלך המלחמה ביצע מארסייב 86 גיחות קרביות והפיל 11 מטוסי אויב (4 לפני הפציעה ו-7 לאחר הפציעה). פרט למדליית כוכב הזהב של גיבור ברית המועצות עוטר גם בעיטור לנין, עיטור הדגל האדום, עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה ועיטור הכוכב האדום .

עד לשנת 1946 שירת כמדריך טיסה, אז השתחרר מהצבא בדרגת רב-סרן. בחייו האזרחיים היה פקיד בכיר במנגנון המפלגה הקומוניסטית. מארסייב היה דמות מפורסמת ברחבי ברית המועצות ובמדינות הגוש המזרחי, בעיקר הודות לספרו של בוריס פולבוי, שהיה ספר חובה בבתי ספר התיכוניים. הוא הרבה להופיע בחגיגות שונות והרצה פעמים רבות בפני תלמידי בתי ספר.

מארסייב נפטר ב-18 במאי 2001 מהתקף לב כשעה לפני תחילת ערב הוקרה לכבוד יום הולדתו ה-85, בו אמור היה להשתתף גם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. הוא נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה .

הנצחת זכרו

פסל לזכרו הוצב בעיר הולדתו, קמישין.
בערים קמישין וגורנו-אלטאיסק ברוסיה וכן בעיר אקטובה שבקזחסטן נקראו רחובות על שמו.
בשנת 1948 צולם סרט אודות חייו (לפי ספרו של בוריס פולבוי) בשם סיפור של איש אמיתי