רבי אליקים געצל (גטשליק) שלזינגר (ה'תקע"ג 1813, פלהינגן - ה'תר"ס 1900) היה דיין בהמבורג ורב הקלויז הישן והחדש כחמישים שנה, כיהן גם כרבה של המבורג לתקופה קצרה. ידוע כתלמידו המובהק של יעקב אטלינגר בעל הערוך לנר.
קורות חייו
נולד לדוד ואדל (לבית אטלינגר) בב' באב תקע"ג (29 ביולי 1813) בעיר פלהינגן (סמוך לקרלסרוהה).
למד אצל רבי יוסף עטטלינגר ואצל רבי ליב בדננהיימר בקרלסרוה. אחר כך למד בישיבת רבי יעקב אטלינגר (הערוך לנר) במנהיים.
בשנת תקצ"ו כשנתמנה הערוך לנר לכהן כרבה של אלטונה, לקח עמו את תלמידו רבי אליקים ואת רבי שמעיהו הלוי לייסד שם ישיבה. כאשר רבי אליקים מונה לכהן כראש הישיבה שם. באותה תקופה היה מוסר בשבתות שיעורים בקהילת וונדסבק.
בשנת תר"ה, לאחר פטירת רבי יוסף הנובר, בכ"ג באב, נבחר לכהן כמוסר השיעורים בקלויז הישן והחדש בהמבורג, שם כיהן בתפקיד כחמשים שנה.
לאחר פטירת רבי אשר אנשיל שטרן (גר') רבה של המבורג מונה למלאות את מקומו בתפקיד. לאחר כשנה התפטר בעקבות מחלוקת בפרשת קידושי טעות שהייתה בהמבורג.
נפטר בשעת קבלת שבת כ' באלול תר"ס (14 בספטמבר 1900). נקבר ביום ראשון שלאחריו בבית הקברות לנגנפלדה (בגרמנית: Längenfeld) בהמבורג.
היה נשוי לחוה ביילא, ולהם ארבעה בנים. דוד (חתן רבי מרדכי מיכאל יפה), אליעזר ליפמן, יחיאל מיכל, משה[1] (רב בפיינה ובבינגן). ובת אחת חנה (היימן).
שניים מנכדיו - בני בנו אליעזר ליפמן - הם הרב יחיאל מיכל שלזינגר, מייסד וראש ישיבת קול תורה בירושלים, ואחיו ד"ר פאלק שלזינגר, רופא ראשי ומנהל בית החולים שערי צדק בירושלים.
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ^ היה רב בפיינה ובבינגן, ואחר כך דיין בהלברשטאדט. בסוף ימיו עלה לארץ ישראל, ונפטר בשנת ה'תש"ו. ראו עליו אצל הרב עזריאל הילדסהיימר, "רבני הלברשטט וחכמיה", ספר אביעד, מוסד הרב קוק תשמ"ו, עמ' רנה–רנו.
