בשנות לימודיו בבית המדרש למורים התנדב פינצ'ובר לארגון ההגנה בירושלים. עם סיום לימודיו עבר לתל אביב ולימד מספר שנים בבית הספר מוריה. בשנת תש"ב, חזר לירושלים ולמד שנתיים בישיבת חברון. בשנת הלימודים תש"ה החל ללמד בבית הספר "לדוגמה", ושנה לאחר מכן הוזמן גם ללמד בבית המדרש מזרחי, כמדריך פדגוגי וכמורה ללימודי הקודש והחינוך.
בשנת תש"ו החל פינצ'ובר את לימודיו באוניברסיטה העברית בתלמוד, במקרא, בלשון עברית ובחינוך. את לימודיו סיים בשנת תשי"ב (1952) וזכה בתואר "מוסמך" (M.A). עם תחילת מלחמת העצמאות גויס, והשתתף כחייל בהגנה ואחר כך בצה"ל, בקרבות במערב ירושלים.
בשנת תשי"א התחתן עם אסתר פרנקל, אף היא מחנכת בעלת שם, אשר נודעה לימים גם בעבודתה בהכנת תוכניות לימודים בלשון העברית, בהבעה ובהבנת הנקרא.
בית המדרש למורים "מזרחי" כלל מראשיתו כיתות "מכינה" שהיו מקבילות למה שהיום מוכר כבית ספר תיכון. משך הלימודים אז היה חמש שנים ובסיומם הוענקה לבוגרים תעודת בגרות ותעודת הוראה. עם מינויו למנהל המוסד, הבין מר פינצ'ובר שכדי לקדם את המוסד יש להשקיע בראש ובראשונה בכיתות התיכוניות כדי לאפשר לתלמידים להגיע לרמת ההשכלה הדרושה ללימודי ההוראה. מאז, תלמידי בית ספר התיכון זכו בתעודת בגרות לאחר ארבע שנות לימוד, ותלמידי הסמינר הוסמכו כמורים לאחר שתי שנות לימוד נוספות. מאוחר יותר הופרדו הכיתות התיכוניות מן "הסמינר", והן הפכו לבית ספר תיכון בפני עצמו, שנקרא על שם התורם "תיכון פ. הימלפרב".
מר פינצ'ובר זכה למלגה מ-"National Council of Jewish Women" ולמד בקולג' למורים של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק במשך שנה (1958–1959). פינצ'ובר נבחר בתקופה זו ליושב ראש ארגון מנהלי הסמינרים למורים, במסגרתו פעל לשיפור יסודי בתנאי עבודתם של המורים.
בשנת 1968 עם העברת בית הספר התיכון למשכנו החדש, העביר ד"ר פינצ'ובר את שרביט הניהול של בית הספר התיכון למר אברהם גולדברג, והמשיך בתפקידו כמנהל מכללת ליפשיץ. אחרי כן, טרם יציאתו לגמלאות בשנות השמונים, המשיך לעבוד במכללה כמורה במקצועות ההוראה והחינוך.
במשך כל שנות עבודתו החינוכית, עסק ד"ר פינצ'ובר בקידום תלמידים שנחשבו באותן שנים כ"טעוני טיפוח" ושאינם מתאימים ללימודים ברמה אקדמית. היו אלה בני "העולים החדשים", כלומר בני עדות המזרח שעלו לארץ בשנות החמישים והשישים, וגדלו בתנאים ירודים למדי ביישובי העולים ועיירות הפיתוח. לשם כך דאג להקמת פנימייה גדולה שבה התגוררו תלמידים מאזורי הפריפריה ומינה מדריכים לטיפול בחניכים שבפנימייה. בכך היה מהראשונים שהחלו ליישם הלכה למעשה את האינטגרציה במוסדות החינוך בארץ.[1]
לאחר יציאתו לגמלאות המשיך פינצ'ובר לסייע למכללה כיו"ר "העמותה למען בית המדרש למורים מזרחי" עד לשנת 2005. באמצעות הקרנות שעזר להקים מתאפשרת תמיכה שנתית נדיבה של האגודה (בעיקר באמצעות מלגות לימוד) במכללת "ליפשיץ", בבית הספר התיכון "הימלפרב" ובבית הספר היסודי "לדוגמה". לאחר צאתו לגמלאות עסק גם בכתיבת עבודת דוקטורט באוניברסיטה העברית על נוסח משנת מסכת שקלים, אותה השלים בשנת 1998.
הוא אביהם של אינג' רמי פינצ'ובר, מתמחה בתכנון ובניה של בתי חולים, יהודה פינצ'ובר, פרופסור למתמטיקה בטכניון, רות הכהן-פינצ'ובר, פרופסור למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית, וד"ר צביה זליגמן, פסיכולוגית קלינית ומנהלת לטם – מרכז לטיפול בטראומה מינית במרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי.
