נולד בשנת ה'ת"כ (1660) בערך, לרבי נסים, מצאצאי רבי אפרים אבן שאנג'י, שהגיע לקושטא מספרד בעת הגירוש ולאחותו של רבי חיים בנבנישתי ושל רבי יהושע רפאל בנבנישתי. היה תלמידו המובהק של רבי יוסף קצבי, בישיבתו למד. כבר בהיותו כבן שלושים חתם על פסקי דין יחד עם רבו רבי יוסף. רבי יצחק מארביט כותב על תקופתו זו:
והרב הזה לא שקט ולא ידע מנוחה ולא היה אועל ושותה על הסדק דרך כל בני אדם אלא שהקדיש כל כחותיו וידיעותיו ועתותיו לשפוט העדה הגדולה שבחרו בו וימנוהו עליהם כדיין
שמעתי שהרב הנז' [נסים רוזילייו] היה בקי בגורלות ועניני קבלה מעשית. והיה בקושטנדינא אצל הרב המו' מהר"ר אליעזר ן' שנגי ז"ל וראהו מצטער על הגביר כמה"ר אברהם שונצינו נ"ע שהיה פאר הדור והניחוהו במשמר אשר מחוייבי מיתה אסורים שם והיו מצטערים עליו ובפרט הרב מהר"א ן' שנגי ז"ל שהיה לו איזה קורבה עם הגביר הנז'. והרב נ"ר לקח מקרא ועשה גורל בכוונותיו ויצא לו פ' והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד. ואמר להם אל תיראו שינצל ממיתה ויצא דינו לאור. טעמו וראו הפסוק הזה שהוא מקצתו ר"ת וכך פירושו. והיה רבי אברהם שונצינו ימים תוך כלא מצער. ואחרי תת כיסים יצא שמח גביר אברהם מאד. ע"כ פי' הפסוק וכן היה שאחרי ימים מעטים יצא דינו לאור ופדה נפשו בממון.
— שם הגדולים מערכת גדולים אות נ [יד] מהר"ר נסים רוזילייו
חתם יחד עם דודו רבי יהושע על אגרת לרבי שמעון אבן חביב, רבה של גליפולי בה אסרו על יבם שיש לו אשה וילדים לקחת את אשת אחיו שנפטר[1]
