אליאס לנרוט נולד בשנת 1802 ביישוב סאמאטי במחוז אוסימה שבדרום פינלנד, אז חלק מדוכסות גדולה במסגרת שוודיה, כילד הרביעי מבין שבעה ילדים של החייט פרדריק יוהנא לנרוט ושל אשתו, אולריקה ואלברג. כעבור 7 שנים פינלנד נכבשה במלחמה הפינית וסופחה לרוסיה. הוא גדל בבית עני מאוד. בילדותו נאלץ לעבוד לצד אביו ולפעמים אפילו לקבץ נדבות. אולם מפני שבלט כילד מחונן שלמד, בין היתר, קרוא וכתוב כבר בגיל 5, התאמצו הוריו להבטיח לו השכלה ושלחו אותו לבית ספר. בשנים 1818-1814 המשיך לימודיו בבתי ספר באקנס (טאמיסארי) ובטורקו (אז אובו).
למד לאחר מכן רפואה באוניברסיטת טורקו, לימים אוניברסיטת הלסינקי. כשבשנה הראשונה ללימודיו נהרס בניין האוניברסיטה בדליקה הגדולה בטורקו, המוסד הועבר להלסינקי, עיר שהפכה לא מזמן למרכז המנהלי של פינלנד.
לנרוט סיים שם את לימודיו בשנת 1832.
פעילותו כרופא
משרתו הראשונה הייתה כרופא מחוזי של קאריאני במזרח פינלנד בתקופה שבה באזור שררו רעב ומגפות. הרופא שקדם אותו בתפקיד התפטר ועזב דווקא בגלל שנות הבצורת הממושכות ומכת הרעב הנלווית שעשו שמות בבעלי חיים ובבני אדם. בנוסף העדר בית חולים במקום הכביד מאוד על העבודה המקצועית. לנרוט ראה את עצמו כרופא יחיד לארבעת אלפי אנשים או יותר, שרובם חיו בקהילות כפריות קטנות מפוזרות בכל רחבי המחוז. נוכח יוקר ומגבלות בידע ובאמצעים של הרפואה הממסדית, רוב התושבים סמכו על רופאי אלילים ועל סמי המרפא הזמינים. גם לנרוט עצמו נאלץ לסמוך על התרופות המסורתיות והשתמש בהן. עם זאת הוא האמין ללא סייג כי רמת היגיינה טובה, הנקה טבעית של התינוקות והחיסון (נגד אבעבועות שחורות) הם אמצעי טיפול יעילים ביותר.
עבודתו בתחום הפולקלור והשפה
לצד עבודתו כרופא, תפס יותר ויותר מקום בחייו העיניין בשפה הפינית ובאוצרותיה. בשנת 1827 התחיל לכתוב על השפה הפינית הקדומה ולאסוף סיפורי עם מהכפריים בני זמנו. בשנת 1831 קמה החברה לספרות פינית ולנרוט, כאחד ממייסדיה, קיבל מימון לעבודתו לאיסוף אוצרות הפולקלור.
הוא התחיל לצאת לחופשות ארוכות ממרפאתו על מנת לסייר בכל רחבי מולדתו, בלפלנד רבתי (סאפמי) ובחלקים מקרליה הרוסית. בעקבות פעילות זאת נולדו שורה של ספרים: "קנטלה" (1831-1829), "קלוולה" (1836-1835). "קלוולה "הישנה", כלומר מהדורתה הראשונה "קנטולטר" (1840) "סאננלסקויה" (פתגמים) (1842) ו"קלוולה" במהדורה החדשה (1849). על תרומתו בשימור המסורות בעל פה של פינלנד זכה לנרוט להכרה והתמנה בראש הקתדרה לספרות פינית באוניברסיטת הלסינקי.
לנרוט עבד גם על חיבור המילון הפיני-שוודי הראשון Finsk-Svenskt lexikon (1880-1866). המילון כלל מעל 200,000 ערכים, כאשר הרבה מהמושגים בפינית נטבעו על ידי לנרוט עצמו. הידע שלו בתחום השירה המסורתית הפינית זיכה אותו ביוקרה רבה כבעל סמכות בתחום בפינלנד. הרבה מהמצאותיו הלשוניות התקבלו ושרדו את הדורות. ההמשגה המדעית הפינית הושפעה במיוחד תרומותיו. כתוצאה מעבודתו, הרבה מונחים מופשטיםהתחדשו בפינית כמילים שמקורן פיני, ולא בהשאלה מלטינית ומיוונית, כפי שנעשה בשפות אירופאיות אחרות.
כך לדוגמה כמה מונחים מתחום הבלשנות והרפואה: kielioppi בשביל "דקדוק"; kirjallisuus – "ספרות"; valtimo – "עורק".[1]
עבודתו בתחום המינוח בבוטניקה
לנרוט כתב בשנת 1860 גם את הספר הראשון בפינית בתחום הבוטניקה - "פלורה פאניקה" (Flora fennica) או "Suomen Kasvisto". הוא נחשב גם לאחד הטקסטים המדעים הראשונים בפינלנד, הכתובים לא בלטינית, כפי שהיה נהוג בעבר, אלא בשפת העם. מהדורה נרחבת שחוברה ביחד עם ת. סלאן פורסמה בשנת 1866.
הספר של לנרוט כולל פרט לתיאורים של הצמחים למיניהם גם הערות שוליים על השימוש בהם.
שמו מוזכר עד היום בסיווג הסטנדרטי של הצמחים בנוגע למינים שתאר.
פרסים ואותות כבוד
1850 - חבר בהתכתבות של האקדמיה המלכותית למדעים של פרוסיה בברלין
24 בינואר1872 - חבר חוץ במסדר להצטיינות של פרוסיה, למדעים ואמנויות
הנצחה
דמותו נתנה השראה לסדרת השטרות של 500 מארקה בעיצובו של הגרפיקאי הפיני אריק ברוּן.
2002 - הונפקו בפינלנד מטבעות כסף לזכרונות של אליאס לנרוט. בצד השני -נוצה -סמל של המלומד וחתימתו.
מורשת
האפוס הלאומי קלוולה שחיבר לנרוט, שרת כמקור השראה לסופר ג'.ר.ר. טולקין בספריו "הסילמריליון" ו"שר הטבעות".
הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס בחר לקרוא "לנרוט" לגיבורו החוקר בספור "המוות והמצפן" (La muerte y la brújula), שלפיו הופק סרט מאוחר יותר, בבימויו של אלקס קוקס.
ספריו
1845/1840 - "קנטלטר", אוסף לירי
קלוולה
פתגמי העם הפיני (Suomen kansan sananlaskuja)
שירי כישוף קדומים של העם הפיני (Suomen kansan muinaisia loitsurunoja
.svg){kind=logo}
