אינדיאן וולס מאסטרס
האינדיאן וולס מאסטרס (באנגלית: Indian Wells Masters, וגם BNP Paribas Open) הוא טורניר טניס המתקיים מדי שנה באינדיאן וולס, קליפורניה, ארצות הברית.
לארי אליסון, מייסד ומנכ”ל חברת אורקל, הוא הבעלים של הטורניר לאחר שרכש אותו בשנת 2009.
פורמט
הטורניר, אשר מתקיים בחודש מרץ מדי שנה, הוא טורניר מאסטרס 1000 בסבב הגברים וטורניר WTA-1000 בסבב הנשים. הוא אחד משני הטורנירים היחידים, פרט לטורנירי הגראנד סלאם, שאורכו למעלה משמונה ימים (הטורניר השני הוא טורניר מיאמי). הנשים בדרך כלל מתחילות לשחק ביום רביעי, והגברים יום למחרת; גמרי הטורניר נערכים כ-12 ימים לאחר מכן, ביום ראשון. מתוך 96 משתתפים, 64 מתמודדים בשלב הראשון ו-32 עולים ישירות לשלב הבא. הטורניר משוחק על משטחים קשים.
היסטוריה
הטורניר נוסד על-ידי הטניסאים צ'רלי פסרל וריימונד מור בשנת 1976. בשנים 1976-1980 הוא נערך ברנצ'ו מיראז', קליפורניה, בקנטרי קלאב מישן הילס (Mission Hills Country Club), קרוב לפאלם ספרינגס. ב-1981 עבר לעיירה לה קווינטה, קליפורניה, ושוחק על מגרש קשה באצטדיון בן 7,500 מושבים במלון לה קווינטה (La Quinta Hotel). בשנת 1987 עבר הטורניר לעיירה אינדיאן וולס, קליפורניה, בה נחנך מלון גרנד צ'מפיונס (Grand Champions Hotel), שהכיל מרכז טניס עם 12 מגרשים, כולל אצטדיון מרכזי בן 10,000 מושבים.[1]
החל משנת 2000 הטורניר נערך במרכז הטניס אינדיאן וולס טניס גארדן (Indian Wells Tennis Garden), המכיל 29 מגרשים בהם מגרש מרכזי בן 16,100 מושבים, והוא אצטדיון הטניס השני בגודלו בעולם אחרי אצטדיון ארתור אש בניו יורק.[2] מרכז הטניס של אינדיאן וולס נמצא כ-200 קילומטרים מזרחה ממרכז לוס אנג'לס, כ-25 קילומטרים דרומית-מזרחית מפאלם ספרינגס. כיום הטורניר הוא מהמובילים בטורנירי הטניס בעולם מבחינת מספר המבקרים, עם כ-475,000 צופים נכון לשנת 2019.[3]
במהלך השנים הוחלף שמו של הטורניר פעמים רבות. ב-1996, הוא היה מבין הראשונים בעולם לערוך בו-זמנית טורניר גם בהסבב העולמי לנשים וגם בהסבב העולמי לגברים (ATP). עם הזמן הפך לאחד מטורנירי הטניס הגדולים בסבב, עד שלעיתים נקרא גם "הגרנד סלאם החמישי".[4]
זוכי עבר
יחידים
שנה |
זוכה |
מקום שני |
תוצאה
|
1976
|
ארצות הברית ג'ימי קונורס
|
ארצות הברית רוסקו טאנר
|
6–4, 6–4
|
1977
|
ארצות הברית בריאן גוטפריד
|
ארגנטינה גיז'רמו וילאס
|
2–6, 6–1, 6–3
|
1978
|
ארצות הברית רוסקו טאנר
|
מקסיקו ראול רמירס
|
6–1, 7–6(7–5)
|
1979
|
ארצות הברית רוסקו טאנר (2)
|
ארצות הברית בריאן גוטפריד
|
6–4, 6–2
|
1980 |
הגמר בוטל בשל גשם
|
1981
|
ארצות הברית ג'ימי קונורס (2)
|
צ'כוסלובקיה איוואן לנדל
|
6–3, 7–6(7–5)
|
1982
|
צרפת יאניק נואה
|
צ'כוסלובקיה איוואן לנדל
|
3–6, 6–2, 7–5[5]
|
1983
|
ספרד חוסה היגראס
|
ארצות הברית אליוט טלצ'ר
|
6–4, 6–2
|
1984
|
ארצות הברית ג'ימי קונורס (3)
|
צרפת יאניק נואה
|
6–2, 6–7(7–9), 6–3
|
1985
|
ארצות הברית לארי סטפנקי
|
ארצות הברית דייוויד פייט
|
6–1, 6–4, 3–6, 6–3
|
1986
|
שוודיה יואקים ניסטרם
|
צרפת יאניק נואה
|
6–1, 6–3, 6–2
|
1987
|
מערב גרמניה בוריס בקר
|
שוודיה סטפן אדברג
|
6–4, 6–4, 7–5
|
1988
|
מערב גרמניה בוריס בקר (2)
|
ספרד אמיליו סנצ'ס
|
7–5, 6–4, 2–6, 6–4
|
1989
|
צ'כוסלובקיה מירוסלב מצ'יר
|
צרפת יאניק נואה
|
3–6, 2–6, 6–1, 6–2, 6–3
|
1990
|
שוודיה סטפן אדברג
|
ארצות הברית אנדרה אגאסי
|
6–4, 5–7, 7–6(7–1), 7–6(8–6)
|
1991
|
ארצות הברית ג'ים קורייר
|
צרפת גי פורז'ה
|
4–6, 6–3, 4–6, 6–3, 7–6(7–4)
|
1992
|
ארצות הברית מייקל צ'אנג
|
רוסיה אנדריי צ'סנוקוב
|
6–3, 6–4, 7–5
|
1993
|
ארצות הברית ג'ים קורייר (2)
|
דרום אפריקה ויין פריירה
|
6–3, 6–3, 6–1
|
1994
|
ארצות הברית פיט סמפראס
|
צ'כיה פטר קורדה
|
4–6, 6–3, 3–6, 6–3, 6–2
|
1995
|
ארצות הברית פיט סמפראס (2)
|
ארצות הברית אנדרה אגאסי
|
7–5, 6–3, 7–5
|
1996
|
ארצות הברית מייקל צ'אנג (2)
|
הולנד פול הארהאוס
|
7–5, 6–1, 6–1
|
1997
|
ארצות הברית מייקל צ'אנג (3)
|
צ'כיה בוהדן אולירך
|
4–6, 6–3, 6–4, 6–3
|
1998
|
צ'ילה מרסלו ריוס
|
הממלכה המאוחדת גרג רוזדסקי
|
6–3, 6–7(15–17), 7–6(7–4), 6–4
|
1999
|
אוסטרליה מארק פיליפוסיס
|
ספרד קרלוס מויה
|
5–7, 6–4, 6–4, 4–6, 6–2
|
2000
|
ספרד אלכס קורצ'ה
|
שוודיה תומאס אנקוויסט
|
6–4, 6–4, 6–3
|
2001
|
ארצות הברית אנדרה אגאסי
|
ארצות הברית פיט סמפראס
|
7–6(7–5), 7–5, 6–1
|
2002
|
אוסטרליה לייטון יואיט
|
הממלכה המאוחדת טים הנמן
|
6–1, 6–2
|
2003
|
אוסטרליה לייטון יואיט (2)
|
ברזיל גוסטבו קוורטן
|
6–1, 6–1
|
2004
|
שווייץ רוג'ר פדרר
|
הממלכה המאוחדת טים הנמן
|
6–3, 6–3
|
2005
|
שווייץ רוג'ר פדרר (2)
|
אוסטרליה לייטון יואיט
|
6–2, 6–4, 6–4
|
2006
|
שווייץ רוג'ר פדרר (3)
|
ארצות הברית ג'יימס בלייק
|
7–5, 6–3, 6–0
|
2007
|
ספרד רפאל נדאל
|
סרביה נובאק ג'וקוביץ'
|
6–2, 7–5
|
2008
|
סרביה נובאק ג'וקוביץ'
|
ארצות הברית מרדי פיש
|
6–2, 5–7, 6–3
|
2009
|
ספרד רפאל נדאל (2)
|
הממלכה המאוחדת אנדי מארי
|
6–1, 6–2
|
2010
|
קרואטיה איוואן ליוביצ'יץ'
|
ארצות הברית אנדי רודיק
|
7–6(7–3), 7–6(7–5)
|
2011
|
סרביה נובאק ג'וקוביץ' (2)
|
ספרד רפאל נדאל
|
4–6, 6–3, 6–2
|
2012
|
שווייץ רוג'ר פדרר (4)
|
ארצות הברית ג'ון איזנר
|
7–6(9–7), 6–3
|
2013
|
ספרד רפאל נדאל (3)
|
ארגנטינה חואן מרטין דל פוטרו
|
4–6, 6–3, 6–4
|
2014
|
סרביה נובאק ג'וקוביץ' (3)
|
שווייץ רוג'ר פדרר
|
3–6, 6–3, 7–6(7–3)
|
2015
|
סרביה נובאק ג'וקוביץ' (4)
|
שווייץ רוג'ר פדרר
|
6–3, 6–7(5–7), 6–2
|
2016
|
סרביה נובאק ג'וקוביץ' (5)
|
קנדה מילוש ראוניץ'
|
6–2, 6–0
|
2017
|
שווייץ רוג'ר פדרר (5)
|
שווייץ סטאן ואוורינקה
|
6–4, 7–5
|
2018
|
ארגנטינה חואן מרטין דל פוטרו
|
שווייץ רוג'ר פדרר
|
6–4, 6–7(8–10), 7–6(7–2)
|
2019
|
אוסטריה דומיניק תים
|
שווייץ רוג'ר פדרר
|
3–6, 6–3, 7–5
|
2020 |
בוטל בשל מגפת הקורונה
|
2021
|
הממלכה המאוחדת קמרון נורי
|
גאורגיה ניקולוז בסילשווילי
|
3–6, 6–4, 6–1
|
2022
|
ארצות הברית טיילור פריץ
|
ספרד רפאל נדאל
|
6–3, 7–6(7–5)
|
2023
|
ספרד קרלוס אלקרס
|
רוסיה דנייל מדבדב
|
6–3, 2-6
|
2024
|
ספרד קרלוס אלקרס (2)
|
רוסיה דנייל מדבדב
|
6-7(7–5), 1-6
|
יחידות
Year |
Champion |
Runner-up |
Score
|
↓ טורניר WTA מדרג 3 ↓
|
1989
|
בולגריה מנואלה מלייבה |
אוסטרליה ג'ני בירן |
6–4, 6–1
|
↓ טורניר WTA מדרג 2 ↓
|
1990
|
ארצות הברית מרטינה נברטילובה |
צ'כוסלובקיה הלנה סוקובה |
6–2, 5–7, 6–1
|
1991
|
ארצות הברית מרטינה נברטילובה (2) |
יוגוסלביה מוניקה סלש |
6–2, 7–6(8–6)
|
1992
|
יוגוסלביה מוניקה סלש |
ספרד קונצ'יטה מרטינס |
6–3, 6–1
|
1993
|
ארצות הברית מארי ג'ו פרננדס |
דרום אפריקה אמנדה קוצר |
3–6, 6–1, 7–6(8–6)
|
1994
|
גרמניה שטפי גרף |
דרום אפריקה אמנדה קוצר |
6–0, 6–4
|
1995
|
ארצות הברית מארי ג'ו פרננדס (2) |
בלארוס נטאשה זברבה |
6–4, 6–3
|
↓ טורניר WTA מדרג 1 ↓
|
1996
|
גרמניה שטפי גרף (2) |
ספרד קונצ'יטה מרטינס |
7–6(7–5), 7–6(7–5)
|
1997
|
ארצות הברית לינדזי דבנפורט |
רומניה אירינה ספירלאה |
6–2, 6–1
|
1998
|
שווייץ מרטינה הינגיס |
ארצות הברית לינדזי דבנפורט |
6–3, 6–4
|
1999
|
ארצות הברית סרינה ויליאמס |
גרמניה שטפי גרף |
6–3, 3–6, 7–5
|
2000
|
ארצות הברית לינדזי דבנפורט (2) |
שווייץ מרטינה הינגיס |
4–6, 6–4, 6–0
|
2001
|
ארצות הברית סרינה ויליאמס (2) |
בלגיה קים קלייסטרס |
4–6, 6–4, 6–2
|
2002
|
סלובקיה דניאלה הנטוחובה |
שווייץ מרטינה הינגיס |
6–3, 6–4
|
2003
|
בלגיה קים קלייסטרס |
ארצות הברית לינדזי דבנפורט |
6–4, 7–5
|
2004
|
בלגיה ז'וסטין הנין |
ארצות הברית לינדזי דבנפורט |
6–1, 6–4
|
2005
|
בלגיה קים קלייסטרס (2) |
ארצות הברית לינדזי דבנפורט |
6–4, 4–6, 6–2
|
2006
|
רוסיה מריה שראפובה |
רוסיה ילנה דמנטייבה |
6–1, 6–2
|
2007
|
סלובקיה דניאלה הנטוחובה (2) |
רוסיה סבטלנה קוזנצובה |
6–3, 6–4
|
2008
|
סרביה אנה איבנוביץ' |
רוסיה סבטלנה קוזנצובה |
6–4, 6–3
|
↓ טורניר חובה ↓
|
2009 |
רוסיה ורה זבונרבה |
סרביה אנה איבנוביץ' |
7–6(7–5), 6–2
|
2010 |
סרביה ילנה ינקוביץ' |
דנמרק קרוליין ווזניאקי |
6–2, 6–4
|
2011 |
דנמרק קרוליין ווזניאקי |
צרפת מריון ברטולי |
6–1, 2–6, 6–3
|
2012 |
בלארוס ויקטוריה אזרנקה |
רוסיה מריה שראפובה |
6–2, 6–3
|
2013 |
רוסיה מריה שראפובה (2) |
דנמרק קרוליין ווזניאקי |
6–2, 6–2
|
2014 |
איטליה פלאביה פנטה |
פולין אגניישקה רדוונסקה |
6–2, 6–1
|
2015 |
רומניה סימונה האלפ |
סרביה ילנה ינקוביץ' |
2–6, 7–5, 6–4
|
2016 |
בלארוס ויקטוריה אזרנקה (2) |
ארצות הברית סרינה ויליאמס |
6–4, 6–4
|
2017 |
רוסיה ילנה וסנינה |
רוסיה סבטלנה קוזנצובה |
6–7(6–8), 7–5, 6–4
|
2018 |
יפן נאומי אוסקה |
רוסיה דריה קסטקינה |
6–3, 6–2
|
2019 |
קנדה ביאנקה אנדרסקו |
גרמניה אנג'ליק קרבר |
6–4, 3–6, 6–4
|
2020 |
בוטל בשל מגפת הקורונה
|
↓ WTA-1000 ↓
|
2021 |
ספרד פאולה בדוסה |
בלארוס ויקטוריה אזרנקה |
7–6(7–5), 2–6, 7–6(7–2)
|
2022
|
פולין איגה שוויונטק
|
יוון מריה סקארי
|
6–4, 6–1
|
2023
|
קזחסטן ילנה ריבקינה
|
בלארוס ארינה סבלנקה
|
7–6(13–11), 6–4
|
2024
|
פולין איגה שוויונטק (2)
|
יוון מריה סקארי
|
6–4, 6–0
|
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
|
|