אינדולוגיה

תת היבשת ההודית

אינדולוגיה, הידועה גם כלימודי דרום אסיה, היא המחקר האקדמי של ההיסטוריה, התרבויות, השפות והספרות של תת-היבשת ההודית, וככזה, מהווה תת-קבוצה של לימודי אסיה (אנ').[1]

במונח אינדולוגיה (בגרמנית, "Indologie") נעשה שימוש יותר בתארים מחלקתיים באוניברסיטאות גרמניות וביבשת אירופה מאשר באקדמיה הדוברת אנגלית. בהולנד, המונח אינדולוגיה שימש לציון חקר ההיסטוריה והתרבות ההודית כהכנה לשירות קולוניאלי בהודו המזרחית ההולנדית .

האינדולוגיה הקלאסית כוללת בעיקר מחקרים לשוניים של ספרות סנסקריט, ספרות פאלי וספרות טמילית, כמו גם חקר דתות דהרמיות (כגון הינדואיזם, בודהיזם, ג'יניזם וכו'). חלק מההתמחויות האזוריות בלימודי דרום אסיה כוללים:

מספר חוקרים מבחינים בין אינדולוגיה קלאסית לאינדולוגיה מודרנית. הראשונה מתמקדת יותר בסנסקריט, בטמילית ובמקורות שפה עתיקים אחרים, והאחרונה בהודו העכשווית, בפוליטיקה ובסוציולוגיה שלה.

היסטוריה

חוקרים ראשונים

חקר הודו על ידי נוסעים מחוץ לתת-היבשת ההודית ידוע מיצירתו של מגסתנס (350 -290 לפנה"ס), שגריר יוון של הסלאוקים בחצרו של צ'נדרגופטה (שלט בשנים 322-298 לפנה"ס), מייסד האימפריה המאורית .[2] על בסיס חייו בהודו חיבר מגסתנס את "אינדיקה (מגסטנס) (אנ') ", יצירה בת ארבעה כרכים, שקטעים ממנה עדיין קיימים, והשפיעה על הגאוגרפים הקלאסיים אריאנוס, דיודורוס סיקולוס סטראבון .[2]

המלומד בן תור הזהב של האסלאם, מוחמד בן אחמד אל-בירוני (973–1048), תיעד את ההיסטוריה הפוליטית והצבאית של הודו תוך כיסוי גם ההיסטוריה התרבותית, המדעית, החברתית והדתית בפירוט, ביצירתו "ההיסטוריה של הודו" (טקיק מא-לי-אל-הינד, Taḥqīq mā li-l-hind).[3] הוא חקר את האנתרופולוגיה של הודו, עסק בתצפית משתתפת נרחבת עם קבוצות שונות של הודים, תוך כדי למידת שפותיהן ואת הטקסטים העיקריים שלהן. הוא הציג את ממצאיו באובייקטיביות ובנייטרליות באמצעות השוואות בין תרבותיות.[4]

תודות המחקר האקדמי

האינדולוגיה, כפי שמקובל בדרך כלל על העוסקים בה,[5] התפתחה בתקופה המאוחרת של העת החדשה המוקדמת. היא משלבת מאפיינים חיוניים של המודרניות, כולל רפלקסיביות עצמית ביקורתית, מנגנוני פירוק וגלובליזציה, וניכוס רפלקסיבי של ידע.[6] מאפיין חשוב של האינדולוגיה מאז ראשיתה בסוף המאה השמונה עשרה היה פיתוח רשתות של תקשורת אקדמית[7] באמצעות יצירת חברות מלומדות כמו האגודה האסייתית של בנגל, ויצירת כתבי עת למדניים כגון כתב העת של החברה המלכותית האסייתית ורשימות היסטוריות של המכון למחקר מזרחי בהנדרקר.

אחד המאפיינים המגדירים של האינדולוגיה הוא היישום של מתודולוגיות אקדמיות שפותחו בלימודים קלאסיים אירופיים או "קלאסיקה" על השפות, הספרות והתרבויות של דרום אסיה.

בעקבות חלוצים של המאה השמונה עשרה כגון ויליאם ג'ונס, הנרי תומס קולברוק (אנ'), ג'רסים לבדב (אנ') או אוגוסט וילהלם שלגל, האינדולוגיה הופיעה במאה התשע-עשרה כנושא אקדמי, בהקשר של הודו הבריטית, יחד עם לימודי אסיה בכלל שהושפעו מהרומנטיקה המזרחית של אותה תקופה. נוסדו אגודות וקבוצות מחקר שעסקו בנושא:

הספרות בשפה הסנסקריט כללה מילונים פרה-מודרניים רבים

כריכת הספר אמרקושה"
  • בראש וראשונה, ה"אמרקושה" (Amarakosha), מילון אוצר מילים בסנסקריט שנכתב על ידי המלומד ההודי בן המאה הרביעית, אמרשימהה (Amarasimhaa).
  • אבן דרך במחקר האינדולוגי של ספרות סנסקריט (אנ') היה פרסום בסנט פטרבורג בשם "סנסקריט-וורטרבוך" (Sanskrit-Wörterbuch) במהלך שנות ה-1850 עד 1870.
  • תרגום של טקסטים הינדיים מרכזיים ב ספרי הקודש של המזרח (אנ') החלו ב-1879.
  • ב-1887, הופיעה המהדורה של אוטו פון בוטלינגק (אינדולוג רוסי גרמני בן המאה ה-19) לדקדוק של פאנ'יני (אנ') (מלומד הודי עתיק זמן חיים משוער, בין המאה ה-4 למאה ה-6).
  • מהדורת ה-ריג ודה של מקס מולר הופיעה בשנים 1849–1875.
  • אלברכט ובר, אינדולוג גרמני בן המאה ה-19, החל לפרסם את כתב העת פורץ הדרך שלו "Indologische Studien" ב-1849.
  • בשנת 1897 השיק סרגיי אולדנבורג (מזרחן רוסי שהתמחה בלימודים בודהיסטיים והיה תלמידו של איוון מינאייב, מייסד האינדולוגיה הרוסית) מהדורה שיטתית של טקסטים מרכזיים בסנסקריט, "Bibliotheca Buddhica".

התחום האקדמי העכשווי

ספרות מקצועית ועמותות

קיימים כנסים של אגודות מקצועיות של העוסקים באינדולוגיה. בין הכנסים הטיפוסיים:

  • האגודה האמריקאית ללימודי אסיה
  • הכנס השנתי של החברה המזרחית האמריקאית
  • ועידת סנסקריט העולמית
  • מפגשים ברמה לאומית בבריטניה, גרמניה, הודו, יפן, צרפת ובמקומות אחרים.

כתבי עת העוסקים בתחום

ביניהם:

  • Indo-Iranian Journal[9]
  • Journal of the Royal Asiatic Society[10]
  • Journal of the American Oriental Society[11]
  • Journal asiatique
  • Journal of the German Oriental Society (ZDMG)[12]
  • Wiener Zeitschrift für die Kunde Südasiens[13]
  • Journal of Indian Philosophy[14]
  • Bhandarkar Oriental Research Institute
  • Journal of Indian and Buddhist Studies (Indogaku Bukkyogaku Kenkyu)[15]
  • Bulletin de l'École française d 'Extrême Orient[16]

דוגמאות לגופים מקצועיים בהם חברים אינדולוגים

  • החברה המזרחית האמריקאית
  • החברה המלכותית האסיאתית של בריטניה ואירלנד
  • החברה האסיאתית הצרפתית
  • החברה הגרמנית Deutsche Morgenlāndische Gesellschaft

רשימת אינדולוגים

להלן רשימה של אינדולוגים בולטים בעלי הכשרה אקדמית.

חוקרים היסטוריים

  • מגסתנס (350–290 BC)
  • אל-בירוני (973–1050)
  • (Gaston-Laurent Cœurdoux) גסטון- לורה קורדו (1691–1779)
  • אנקטלי דופרון Anquetil Duperron) (1731–1805))
  • ויליאם ג'ונס (1746–1794)
  • (Charles Wilkins) (1749–1836) צ'ארלס ווילקינס
  • קולין מקנזי Colin Mackenzie) (1753–1821))
  • דימיטריוס גלאנוס Dimitrios Galanos) (1760–1833))
  • הנרי תומאס קולברוק Henry Thomas Colebrooke) (1765–1837))
  • ז'אן-אנטואן דובואהJean-Antoine Dubois) (1765–1848))
  • אוגוסט וילהלם פון שלגל (1767–1845)
  • ג'יימס מיל (1773–1836)
  • ה.ה. וילסון Horace Hayman Wilson) (1786–1860))
  • פרנץ בופ (1791–1867)
  • דנקן פורבסDuncan Forbes (linguist)) (1798–1868)))
  • ג'יימס פרינספ James Prinsep) (1799–1840))
  • הרמן גראסמן (1809–1877)
  • ג'והן מויר John Muir (indologist)) (1810–1882))
  • אדוארד בלפור Edward Balfour) (1813–1889))
  • רוברט קולדוול Robert Caldwell) (1814–1891))
  • אלכסנדר קניגהם Alexander Cunningham) (1814–1893))
  • הרמן גונדר Hermann Gundert) (1814–1893))
  • אוטו פון בוהטלינגק Otto von Bohtlingk) (1815–1904))
  • מונייה מונייה-ויליאמס Monier Monier-Williams) (1819–1899))
  • הנרי יול Henry Yule) (1820-1889))
  • רודולף רוט Rudolf Roth) (1821–1893))
  • תאודור אאופרכט (1822–1907)
  • מקס מילר (1823–1900)
  • אלברכט וובר Albrecht Weber) (1825–1901))
  • ראלף ט.ה. גריפיפתס Ralph T. H. Griffith) (1826–1906))
  • ויליאם דווייט ויטני (1827–1894)
  • פרדיננד קיטל Ferdinand Kittel) (1832–1903))
  • אדווין ארנולד Edwin Arnold) (1832–1904))
  • ג'והן הנדריק קספר קרןJohan Hendrik Caspar Kern) (1833–1917))
  • גוסטב סלומון אופרט (1836–1908)
  • ג'ורג' בוהלר (1837–1898) (Georg Bühler)
  • צ'ינטמן וינאיק ואידיה Chintaman Vinayak Vaidya )(1861–1938))
  • רמקרישנה גופל בהנדרקר Ramakrishna Gopal Bhandarkar) (1837–1925))
  • ארתור קוק בורנל Arthur Coke Burnell) (1840–1882))
  • יוליוס אגלינג Julius Eggeling) (1842–1918))
  • פאול דסן Paul Deussen) (1845–1919))
  • וינסנט ארתור סמית Vincent Arthur Smith) (1848–1920))
  • ג'יימס דרמסטטר James Darmesteter) (1849–1894))
  • האמן ג'קובי Hermann Jacobi) (1850–1937))
  • קשינס טרימבק טלנג Kashinath Trimbak Telang) (1850–1893))
  • אלויס אנטון פורהר Alois Anton Führer) (1853–1930))
  • ג'קוב ווקרנאגל Jacob Wackernagel) (1853–1938))
  • ארתור אנטוני מקדונל Arthur Anthony Macdonell) (1854–1930))
  • הרמן אלגנברג Hermann Oldenberg) (1854–1920))
  • מוריס בלומפילד Maurice Bloomfield((1855–1928))
  • א. הולץ E. Hultzsch) (1857–1927))
  • אורל שטיין (1862–1943)
  • פ.ט. סריניווסה לינגר P. T. Srinivasa Iyengar) (1863–1931))
  • מוריץ וינטרניץ Moriz Winternitz) (1863–1937))
  • פיודור שרבטסקוי Fyodor Shcherbatskoy ) (1866–1942))
  • פ. וו. תומאס F.W. Thomas) (1867–1956))
  • ג'דונת סאקר Jadunath Sarkar) (1870–1958))
  • ס. קרישנסוואמי איינגר S. Krishnaswami Aiyangar) (1871–1947))
  • פרסי בראון Percy Brown (1872–1955)
  • ג'והן הוברט מרשל John Hubert Marshall (1876–1958)
  • ארתור בריאדייל קת' Arthur Berriedale Keith (1879–1944)
  • פנדורנג ומן קיין Pandurang Vaman Kane (1880–1972)
  • פייר ג'והנס Pierre Johanns (1882–1955)
  • אנדרי גוורונסקי Andrzej Gawronski (1885–1927)
  • וילבלד קירפל Willibald Kirfel (1885–1964)
  • ג'והן נובל Johannes Nobel (1887–1960)
  • בטי היימן Betty Heimann (1888–1961)
  • אליס בונר Alice Boner (1889–1981)
  • היינריך צימר Heinrich Zimmer (1890–1943)
  • ארוין בקטאי Ervin Baktay (1890–1963)
  • מורטימר ווילר Mortimer Wheeler (1890–1976)
  • בהימראו ראמג'י אמבדקר (1891–1956)
  • ק.א.נילקנטה ססטרי K. A. Nilakanta Sastri (1892–1975)
  • מהפנדיט רהול סנקריטיאיאן Mahapandit Rahul Sankrityayan (1893–1963)
  • וסודב וישנו מירשי Vasudev Vishnu Mirashi (1893–1985)
  • ו.ר.רמשנדרה דיקשיטר V. R. Ramachandra Dikshitar (1896–1953)
  • Dasharatha Sharma (1903–1976)
  • שקטי מ. גופטה Shakti M. Gupta (1927–)
  • סריקנטה ססטרי S. Srikanta Sastri (1904–1974)
  • ג'וזף קמפבל (1904–1987)
  • מורי ברנסון אמנו Murray Barnson Emeneau (1904–2005)
  • ז'אן גונדה Jan Gonda (1905–1991)
  • פאול טיאם Paul Thieme (1905–2001)
  • ז'אן פיליוזט Jean Filliozat (1906–1982)
  • אלאן דניאלו Alain Danielou (1907–1994)
  • פ.ב.קויפר F B J Kuiper (1907–2003)
  • תומאס בורואו Thomas Burrow (1909–1986)
  • ג'אדיש צ'אנדרה ג'אין Jagdish Chandra Jain (1909–1993)
  • רמצ'נדרה נריאן דנדקר Ramchandra Narayan Dandekar (1909–2001)
  • ארתור לוולין בשם Arthur Llewellyn Basham (1914–1986)
  • ריצ'רד דה סמט Richard De Smet (1916–1997)
  • פ.נ פושפ P. N. Pushp[1] (1917–1998)
  • אחמד חסן דני Ahmad Hasan Dani (1920–2009)
  • פרנק - ריצ'רד הם Frank-Richard Hamm (1920–1973)
  • מדלין ביארדו Madeleine Biardeau (1922–2010)
  • אוודה ק. נראין Awadh K. (AK) Narain (1925–2013)
  • ו.ס. פתהק V. S. Pathak (1926–2003)
  • קמיל זבלביל Kamil Zvelebil (1927–2009)
  • ג'.א.ב. ון בויטנן J. A. B. van Buitenen (1928–1979)
  • טטיאנה אליזרנקובה Tatyana Elizarenkova (1929–2007)
  • בטינה באומר Bettina Baumer (1940–)
  • אנשרלוט אשמן Anncharlott Eschmann (1941–1977)
  • ויליאם דלרימפל William Dalrymple (1965–present)
  • ארוינד שרמה Arvind Sharma (1940–)
  • הארילאל דרוב Harilal Dhruv (1856–1896)
  • רם סוורופ Ram Swarup (1920–1998)
  • מיכאיל קונסטנטינוביץ קודריאבסטב Mikhail Konstantinovich Kudryavtsev (1911–1992)
  • דניאל ה. ה אינגליס Daniel H. H. Ingalls (1916–1999), פרופסור לסנסקריט, אוניברסיטת הרווארד
  • סיטה רם גואל Sita Ram Goel (1921–2003)
  • נטליה רומנובה גוסבה Natalya Romanovna Guseva (1914–2010)
  • רם שרן שארמה (2011-1919), היו"ר המייסד של המועצה ההודית למחקר היסטורי; פרופסור אמריטוס, אוניברסיטת פטנה
  • בהדרירג'ו קרישנמורטי Bhadriraju Krishnamurti (1928–2012), אוניברסיטת אוסמניה
  • פידא חסנין (1924–2016) מכללת סרי פראטאפ, סרינגאר Fida Hassnain
  • היינריך פון שטיטנקרון (2018-1933), Heinrich von Stietencron, אוניברסיטת טובינגן, גרמניה
  • אירואטם מהדואן Iravatham Mahadevan (1930–2018), המועצה ההודית למחקר היסטורי
  • סטנלי ולפרט Stanley Wolpert (1927–2019), אוניברסיטת קליפורניה לוס-אנג'לס (פרופסור אמריטוס)
  • קרל וורנר Karel Werner (1925–2019)
  • דיטמר רותרמונד (2020-1933) Dietmar Rothermund, פרופסור להיסטוריה של דרום אסיה באוניברסיטת רופרכט-קרלס בהידלברג
  • בנאנג' גובינדצ'אריה Bannanje Govindacharya (1936–2020), חוקר בבית הספר לפילוסופיה ולמסורת הוודית Tatva-vada
  • סטנלי אינסלר (2019-1937) Stanley Insler
  • פרופסור אדוארד א. סולסברי לסנסקריט ופילולוגיה השוואתית, אוניברסיטת ייל
  • ג'ררד פוסמן Gérard Fussman (1940–2022), הקולג' הצרפתי

חוקרים בני זמננו בעלי תפקידים באוניברסיטה

  • רומילה ת'אפר (1931-היום), פרופסור להיסטוריה עתיקה, אמריטה, באוניברסיטת ג'ווהרלל נהרו
  • הרמן קולקה (1938-היום) Hermann Kulke, פרופסור להיסטוריה של דרום ודרום-מזרח אסיה במחלקה להיסטוריה, אוניברסיטת קיל
  • אסקו פרפולה (1941-היום) Asko Parpola, פרופסור אמריטוס לאינדאולוגיה ולימודי דרום אסיה באוניברסיטת הלסינקי
  • פטריק אוליבל (1942-היום) Patrick Olivelle, פרופסור אמריטוס ללימודי אסיה באוניברסיטת טקסס באוסטין[17]
  • מייקל ויצל (1943-היום) Michael Witzel - ויילס פרופסור לסנסקריט באוניברסיטת הרווארד
  • רונלד אינדן Ronald Inden, פרופסור אמריטוס להיסטוריה, שפות ותרבויות דרום אסיה באוניברסיטת שיקגו[18]
  • ג'ורג' ל. הארט (1945-היום) George L. Hart - פרופסור אמריטוס לטמילית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי[19]
  • סטפני ג'יימיסון (1948-היום),Stephanie Jamison פרופסור לשפות ותרבויות אסיה וללימודים הודו-אירופיים באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס[20]
  • אלכסיס סנדרסון (1948-היום) Alexis Sanderson עמית אמריטוס ופרופסור ספלדינג לשעבר לדת ואתיקה מזרחית באול סולס קולג', אוקספורד[21]
  • מייקל ד. ויליס, Michael D. Willis (המוזיאון הבריטי)
  • וונדי דוניגר (1940-היום) Wendy Doniger בית הספר לאלוהות באוניברסיטת שיקגו, בתפקיד: מירצ'ה אליאדה פרופסור להיסטוריה של דתות
  • תומאס טראוטמן (1940-היום) Thomas Trautmann, לשעבר ראש המרכז ללימודי דרום אסיה, אוניברסיטת מישיגן
  • קפיל קאפור (1940-היום) Kapil Kapoor, חוקר של ספרות אנגלית, בלשנות, דקדוק פנינאן, אמנויות סנסקריט ואסתטיקה, מנהל המכון ההודי ללימודים מתקדמים, שימלה
  • שריוואטסה גוסוואמי (1950-היום) Shrivatsa Goswami, חוקר הודי של פילוסופיה ואמנות הינדית באוניברסיטת בנארס ההינדית, כמו גם מנהיג דתי של גאודיה ואישנוויזם.[22]
  • אדווין בריאנט (1957-היום) אוניברסיטת ראטגרס ניו ג'רזי

אינדולוגים אחרים

  • מישל דנינו, סופר ומשכתב היסטוריה צרפתי-הודי[23][24][25][26]
  • קונראד אלסט (1959–הווה), סופר, הינדוטביסט ותומך בתאוריה אודות האריאנים שהם ילידי הודו (IAT)
  • גאורג פוירשטיין
  • דייוויד פראולי, סופר אמריקאי הינדוטביסט, אסטרולוג ועורך היסטורי[27]
  • רג'יב מלחוטרה, סופר ופעיל הינדוטבה, הודי-אמריקאי[28][29]
  • שריקנט טלאגרי, תומך בתאוריה אודות האריאנים שהם ילידי הודו, ולאומן הינדי[30][31]
  • הנס טי באקר
  • סטיבן ג'יי רוזן, מחבר ISKCON האמריקאי, עורך מייסד של The Journal of Vaishnava Studies
מכון המחקר בהנדקר שבפונה. המכון הראשון לאינדולוגיה בהודו

ארגוני אינדולוגיה

  • הפקולטה ל-Sanskrit Vidya Dharma, ויגיאן, האוניברסיטה ההינדית בבנארס
  • ספרית ומכון מחקר אדיאר, צ'נאי הודו
  • מכון המחקר לחקר המזרח בהנדקר (אנ'), פונה, הודו
  • Oriental Research Institute Mysore, מיסור, הודו
  • Oriental Research Institute & Manuscripts Library, תירוואנאנתאפוראם, הודו.
  • המכון הטכנולוגי Lalbhai Dalpatbhai יחד עם מוזיאון Lalbhai Dalpatbhai, סמוך למכון Ahmedabad, גוז'ראט, הודו.
  • המכון האמריקאי לחקר הודו
  • המכון הצרפתי פונדיצ'רי
  • מרכז אוקספורד לחקר הודו

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Balagangadhara, S. N. (1994). "The Heathen in his Blindness..." Asia, the West, and the Dynamic of Religion. Leiden, New York: E. J. Brill.
  • Balagangadhara, S. N. (2012). Reconceptualizing India studies. New Delhi: Oxford University Press.
  • Vishwa Adluri, Joydeep Bagchee: The Nay Science: A History of German Indology. Oxford University Press, New York 2014, ISBN 978-0199931361 (Introduction, p. 1–29).
  • Joydeep Bagchee, Vishwa Adluri: "The passion of Paul Hacker: Indology, orientalism, and evangelism." In: Joanne Miyang Cho, Eric Kurlander, Douglas T McGetchin (Eds.), Transcultural Encounters Between Germany and India: Kindred Spirits in the Nineteenth Century. Routledge, New York 2013, p. 215–229.
  • Joydeep Bagchee: "German Indology." In: Alf Hiltebeitel (Ed.), Oxford Bibliographies Online: Hinduism. Oxford University Press, New York 2014.
  • Chakrabarti, Dilip K.: Colonial Indology, 1997, Munshiram Manoharlal: New Delhi.
  • Jean Filliozat and Louis Renou – L'inde classique – ISBN B0000DLB66.
  • Halbfass, W. India and Europe: An Essay in Understanding. SUNY Press, Albany: 1988
  • Inden, R. B. (2010). Imagining India. Bloomington, Ind: Indiana University Press.
  • Vishwa Adluri, Joydeep Bagchee: The Nay Science: A History of German Indology. Oxford University Press, New York 2014, ISBN 978-0199931361
  • Gauri Viswanathan, 1989, Masks of Conquest
  • Rajiv Malhotra (2016), The Battle for Sanskrit|Battle for Sanskrit: Dead or Alive, Oppressive or Liberating, Political or Sacred? (Publisher: HarperCollins India; ISBN 978-9351775386)
  • Rajiv Malhotra (2016), Academic Hinduphobia|Academic Hinduphobia: A Critique of Wendy Doniger's Erotic School of Indology (Publisher: Voice of India; ISBN 978-9385485015)
  • Antonio de Nicolas, Krishnan Ramaswamy, and Aditi Banerjee (eds.) (2007), Invading the Sacred|Invading the Sacred: An Analysis of Hinduism Studies in America (Publisher: Rupa & Co.)
  • Shourie, Arun. 2014. Eminent historians: their technology, their line, their fraud. HarperCollins. ISBN 9789351365921
  • Thomas Trautmann|Trautmann, Thomas. 1997. Aryans and British India, University of California Press, Berkeley.
  • Windisch, Ernst. Geschichte der Sanskrit-Philologie und Indischen Altertumskunde. 2 vols. Strasbourg. Trübner, K.J., 1917–1920
  • Zachariae, Theodor. Opera minora zur indischen Wortforschung, zur Geschichte der indischen Literatur und Kultur, zur Geschichte der Sanskritphilologie. Ed. Claus Vogel. Wiesbaden 1977, ISBN 3-515-02216-3.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אינדולוגיה בוויקישיתוף

מכונים ללימודי דרום אסיה

מדריכי ספרייה

הערות שוליים

  1. ^ "Indology | Definition of Indology by Lexico". Lexico Dictionaries | English. אורכב מ-המקור ב-30 באוגוסט 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Bosworth, A. B. (באפריל 1996). "The Historical Setting of Megasthenes' Indica". Classical Philology (journal)|Classical Philology. The University of Chicago Press. 91 (2): 113–127. doi:10.1086/367502. JSTOR 270500. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ Khan, M. S. (1976). "al-Biruni and the Political History of India". Oriens. Brill. 25/26: 86–115. doi:10.2307/1580658. JSTOR 1580658.
  4. ^ Ahmed, Akbar S. (בפברואר 1984). "Al-Beruni: The First Anthropologist". RAIN. Royal Anthropological Institute of Great Britain and Ireland. 60 (60): 9–10. doi:10.2307/3033407. JSTOR 3033407. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ Bechert, Heinz; Simson, Georg von; Bachmann, Peter (1993). Einführung in die Indologie: Stand, Methoden, Aufgaben (בגרמנית). Darmstadt: Wissenschaftliche Buchgesellschaft. ISBN 3534054660. OCLC 33429713.
  6. ^ Giddens, Anthony (1991). The consequences of modernity (באנגלית). Cambridge, U.K.: Polity Press. OCLC 874200328.
  7. ^ Polanyi, Michael; Nye, Mary Jo (2015). Personal knowledge: towards a post-critical philosophy (באנגלית). ISBN 9780226232621. OCLC 880960082.
  8. ^ "The Japanese Association of Indian and Buddhist Studies". Jaibs.jp. אורכב מ-המקור ב-15 בספטמבר 2009. נבדק ב-20 בנובמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ description&changeHeader=true&SHORTCUT=www.springer.com/journal/10783/about International Publisher Science, Technology, Medicine. Springer. Retrieved on 20 November 2011.
  10. ^ R A S – Royal Asiatic Society of Great Britain and Ireland (אורכב 22.10.2007 בארכיון Wayback Machine). Royalasiaticsociety.org. Retrieved on 20 November 2011.
  11. ^ JAOS Front Matter (אורכב 07.02.2007 בארכיון Wayback Machine). Umich.edu. Retrieved on 20 November 2011.
  12. ^ "Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft (ZDMG)". Deutsche Morgenländische Gesellschaft (DMG).
  13. ^ Wiener Zeitschrift für die Kunde Südasiens (WZKS) Vienna Journal for Indian Studies. Epub.oeaw.ac.at. Retrieved on 20 November 2011.
  14. ^ Journal of Indian Philosophy (אורכב 25.10.2007 בארכיון Wayback Machine). Springer.com. Retrieved on 20 November 2011.
  15. ^ Bulletin de l'EFEO. Maisonneuve-adrien.com. Retrieved on 20 November 2011.
  16. ^ Russell Jones, Histoires courtes d'Indonésie: Soixante-huit “Tjerpen” (1933–1965). Traduits et présentés Mmes. Winarsih Arifin et Minnie Wibisono. (Publications de l'EFEO LXIX.) pp, 635. Paris, Adrien-Maisonneuve, 1968., Journal of the Royal Asiatic Society of Great Britain & Ireland 103, 1971-01, עמ' 95–96 doi: 10.1017/s0035869x00128953
  17. ^ "Patrick Olivelle". Encyclopædia Britannica.
  18. ^ "Ronald Inden". Department of History: University of Chicago.
  19. ^ Karnam, Mayukha (2016). "Redefining the Classics at Harvard". The Harvard Crimson.
  20. ^ "Professor Stephanie Jamison FBA". British Academy.
  21. ^ "Professor Alexis Sanderson". All Souls College, University of Oxford.
  22. ^ Hawley, John Stratton; Wulff, Donna Marie, eds. (1982). The Divine Consort: Rādhā and the Goddesses of India. Berkeley religious studies series, 3. Berkeley, Ca: Graduate Theological Union. p. 406. ISBN 0-89581-102-2.
  23. ^ Pande Daniel, Vaihayasi. "The Sarasvati was more sacred than Ganga". Rediff.com. נבדק ב-8 באוגוסט 2011. Technically, I am not a 'foreigner': I adopted Indian citizenship some years ago. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Guha, Sudeshna (2005). "Negotiating Evidence: History, Archaeology and the Indus Civilisation". Modern Asian Studies. 39 (2): 399–426. doi:10.1017/S0026749X04001611. ISSN 0026-749X. JSTOR 3876625.
  25. ^ Chadha, Ashish (2011-02-01). "Conjuring a river, imagining civilisation: Saraswati, archaeology and science in India". Contributions to Indian Sociology (באנגלית). 45 (1): 55–83. doi:10.1177/006996671004500103. ISSN 0069-9667.
  26. ^ Bhatt, Chetan (2000-01-01). "Dharmo rakshati rakshitah : Hindutva movements in the UK". Ethnic and Racial Studies. 23 (3): 559–593. doi:10.1080/014198700328999. ISSN 0141-9870.
  27. ^ Chetan Bhatt (2000). "Hindu Nationalism and Indigenous 'Neo-racism'". In Back, Les; Solomos, John (eds.). Theories of Race and Racism: A Reader. Psychology Press. pp. 590–591. ISBN 9780415156714. נבדק ב-22 במרץ 2019. It is important to note the marriage between far-right-wing Hindutva ideology and western New Ageism in the works of writers like David Frawley (1994, 1995a, 1995b) who is both a key apologist for the Hindutva movement and the author of various New Age books on Vedic astrology, oracles and yoga {{cite book}}: (עזרה)
  28. ^ "Rajiv Malhotra, Swapan Dasgupta appointed as JNU honorary professors". Business Standard. India. 30 באוקטובר 2018. נבדק ב-1 בינואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ Shoaib Daniyal (2015), Plagiarism row: How Rajiv Malhotra became the Ayn Rand of Internet Hindutva, Scroll.in
  30. ^ Bryant, Edwin (2001). The Quest for the Origins of Vedic Culture: The Indo-Aryan Migration Debate. Oxford University Press. p. 344. ISBN 0-19-513777-9.
  31. ^ Talageri, Shrikant G. (2000). The Rigveda: A Historical Analysis. New Delhi: Aditya Prakashan. ISBN 81-7742-010-0. אורכב מ-המקור ב-2007-09-30. נבדק ב-1 במאי 2007. {{cite book}}: (עזרה)