"אילנית" הוא אלבום האולפן הרביעי של הזמרת הישראלית אילנית. את האלבום הוציאה ביולי 1972 חברת התקליטים התקליט חיפה. על-אף מיקומו בסדר פרסומי האלבומים בדיסקוגרפיה של אילנית, הוא נחשב לאלבום הבכורה שלה, שכן שלושת האלבומים הקודמים התמקדו בשירי ילדים.[1]
רקע
בניגוד לנורמה המקובלת באשר למידת ההתערבות של חברת התקליטים בהוצאת אלבום בכורה, אילנית לא הוכרחה להקליט דברים נגד רצונה. למעשה, היא הכתיבה את הכיוון האומנתי של האלבום. שש רצועות נכתבו והולחנו על ידי בעז שרעבי, שהוחתם בחברת התקליטים בשנה קודם לכן עם יציאתו של אלבום הבכורה שלו, בעז. בעיתון "דבר" נכתב כי הפער בין לחניו של שרעבי והאופי של היצירות לביצוע של אילנית גדול מדי. שאר הרצועות, שנכתבו בין היתר על ידי שייקה פייקוב, נעמי שמר, מוני אמריליו ועמי שביט, לא מעניינים מספיק, לטענתו. עם־זאת הוא מתאר את "אל תשאלו אותי" ו"יום של חידות" כמרעננים וכהתקדמות בסגנונה המוזיקלי של אילנית.
שירים יפים אלה, החודרים יותר עמוק מאשר הנאה חיצונית מוכיחים, כי אילנית לא נעצרה, אך טוב תעשה אם תבצע דברים ביתר ניפוי וביתר זהירות, ובעיקר לשאול תמיד — לשם מה? האם יש כאן חידוש, או להיפך, פסיעה לאחור
—
גיליון דבר, 31 ביולי 1972[2]
שירי האלבום
האלבום "אילנית" נפתח בשיר "איש הסתיו", שמילותיו חוברו על ידי דודו ברק לצד לחנו של שרעבי. עלילתו מתרחשת בעונת הסתיו, ומבנו הכרונולוגי הוא שני בתים ופזמון. במרכז מילות השיר עומד "איש הסתיו", שזהותו מתגלה לנו בסוף כאהובה של הדוברת. הרצועה הבאה, "לאורך השדרה שאין בה איש", קיבלה מספר פרשנויות שונות מהקהל הישראל. מחד, היו אלו שסברו כי מדובר על שיר אהבה נכזבת. חלק אף סוברים כי במהלכו הדוברת מעצימה את המתרחש בתוך נפשה של אישה שפוסעת לבדה, מול האילנות והרוח, כאילו היא הולכת נגד הנורמות החברתיות באשר לקשר רומנטי הטרוסקסואלי. מאידך, פלג ממאזיני השיר סוברים כי הנושא המתהווה בו הוא השואה, והתבודדות שחוו השורדים בתקופה זו. "מה עוד נותר" היא הרצועה השלישית באלבום. נכתבה והולחנה על ידי שרה שובל ושרעבי.
"חלום קטן" הולחן על ידי עמי שביט. הרצועה החמישית, "לחיות את הזמן", מאדירה את חשיבותו של הזמן. בשיר, הדוברת טוענת כי אין צורך לנבור בטעויות העבר, אלא יש להתמקד בעתיד ולהפכו לטוב יותר. "התגשמות", שנכתב והולחן על ידי ברק ושרעבי, הוא שיר אהבה עברי. הדוברת מתארת בשיר את התגשמותה של אהבה בין בני זוג. "פעם לאהוב", הסינגל השלישי מתוך האלבום, מספר על תחושת ההתאהבות בראייה רטרואקטיבית. בחלק הראשון משתמשת אילנית במספר דימויים המתארים את מרגש ההתאהבות: "לאבד את הראש", "בלי לדעת היכן את הלילה אישן", "בלי לדעת מתי - עבר, הווה, עתיד". בחלק השני היא מתארת את אותו הדבר, הפעם באמצעות השוואה לדמויות אנושיות כמו רות המואבייה ותינוק בן יומו.
"בדרך" נכתב והולחן על ידי רחל המשוררת ומרק לברי. הרצועה התשיעית של האלבום היא "אל תשאלו אותי" בבית אחד הדוברת מפנה מספר קושיות אותן המאינים אינן צריכים להפנות אליה, ואילו בבית השני היא נותנת עליהן תשובות: "אל תשאלו אותי איך הגיטרה אל אבנים הוכתה ונשברה" (בית אחד) - "הלא תדעו אחי כי על ערבות בכות אני תליתי אלף כינורות" (בית שני). המבנה הקבוע הזה מתפרש על חמישה בתים. "בפרוט נבל ועוגב" חובר על ידי שייקה פייקוב. "אני שבשירים" מאדיר את רגש הלאומיות באילנית. לאחר כל משפט בשיר היא חוזרת ושרה "אני ישראלית". "יום של חידות" הוא גרסת כיסוי בשפה העברית לשירה של מרים מקבה, "Forbidden Games".
רשימת רצועות
| 1. |
איש הסתיו |
2:55 |
| 2. |
לאורך השדרה שאין בה איש |
2:34 |
| 3. |
מה עוד נותר |
4:13 |
| 4. |
חלום קטן |
4:20 |
| 5. |
לחיות את הזמן |
3:33 |
| 6. |
התגשמות |
3:22 |
| 7. |
פעם לאהוב |
3:17 |
| 8. |
בדרך |
4:06 |
| 9. |
אל תשאלו אותי |
3:28 |
| 10. |
בפרוט נבל ועוגב |
3:31 |
| 11. |
אני שבשירים |
3:20 |
| 12. |
יום של חידות |
2:40 |
משך כולל: |
41:25 |
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
.svg){kind=logo}