PROFILPELAJAR.COM

אייל אנדים פרואני
מצב שימור
	מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	אייליים
תת־משפחה:	איילי העולם החדש
סוג:	אייל האנדים
מין:	אייל אנדים פרואני
שם מדעי
	Hippocamelus antisensis; ‏ד'אורביני, 1834
תחום תפוצה
שמות נוספים
	אייל צפון האנדים; אייל אנדים צפוני; גואמל;

אייל אנדים פרואני (שם מדעי: Hippocamelus antisensis; מכונה גם טרוקה או פשוט אייל פרואני), הוא מין של אייל בסוג אייל האנדים ובתת-משפחת איילי העולם החדש, החי בהרי האנדים שבאמריקה הדרומית. מין זה דומה לקרובו אייל אנדים צ'יליאני, אך קטן ובהיר יותר ממנו. השם המדעי נגזר מיוונית כדלהלן: Hippocamelus = סוס-גמל, ומתייחס לכך שהסוג תואר לראשונה כהכלאה בין סוס וגמל (או למה); antisensis הוא שם של פסגת הר באנדים הצפוניים (Antisana).

אנטומיה

האייל הפרואני הוא אייל בגודל בינוני; אורך ראשו וגופו: 150–170 ס"מ, אורך זנבו: 11.5–13 ס"מ, ומשקלו: 45–64 ק"ג. גובה כתף הנקבה: כ-70 ס"מ, ושל הזכר: 75–80 ס"מ. פרוותו של האייל הפרואני עבה וצמרירית, ועשויה משערות גסות. הצבע הכללי של הגוף נע בין חום צהבהב לחום אפרפר, נותר אחיד לאורך כל השנה, ומספק לו הסוואה מצוינת בסביבתו הטבעית. על הפנים יש סימון כהה בצורת Y הנמתח מהחוטם עד העיניים ומזכיר גבות, ואילו השפתיים והגרון לבנים. הלחיים בהירות מעט, והבטן בדרך כלל לבנה. הזנב הוא חום כהה, עם שערות לבנות בצדו התחתון.

הגוף ארוך ועבה, האוזניים גדולות כפרד, הצוואר והרגליים קצרים יחסית והקדמיות קצרות יותר מהאחוריות. הניבים מפותחים היטב בשני המינים, אף על פי שהם לא בולטים מעבר לשפה. הנקבות קטנות יותר מהזכרים, ופרוותם בהירה יותר. הזכרים, הם בעלי קרניים קצרות יחסית באורך של 20–30 ס"מ, המחולקות לשני סיעופים בלבד והסעיף האחורי ארוך יותר מהקדמי. המין דומה במקצת לאייל הפרדי.

תפוצה ואקולוגיה

האייל הפרואני נפוץ בהרי האנדים של פרו, מערב בוליביה, צפון מזרח צ'ילה, וצפון מערב ארגנטינה, ומכאן השם הנפוץ אייל צפון האנדים. עם זאת התפוצה מקוטעת, ויש קשר רופף מאוד בין האוכלוסיות הקטנות והמבודדות, שלעיתים קרובות מופרדות על ידי התיישבות אנושית.

בית גידולו משתנה באזורים שונים; בפרו ובוליביה, ניתן למצוא אותו בגבהים של 3,500–5,000 מטרים, ובארגנטינה הוא מצוי בסביבות 2,500–3,000 מטר מעל פני הים. בגבהים נמוכים אלה, הם נצפים גם בשולי יערות טרופיים. אייל זה מותאם במיוחד לחיים בגובה רב, ומעדיף אדמה טרשית צחיחה למחצה, כגון מרעה תת-אלפיני, או טונדרה מעל קו העצים.

איילי האנדים חברתיים וחיים בדרך כלל בקבוצות קטנות של 8-6 פרטים, ובמקרים נדירים ניתן לצפות בעדרים של עד כ-30 פרטים. הקבוצות כוללות זכרים, נקבות ועופרים. לעיתים קרובות נקבה בוגרת מובילה את הקבוצה בעוד שהזכרים הולכים אחרונים. הזכרים נלחמים ביניהם לעיתים רחוקות ומסתפקים בהפגנת דומיננטיות.

האייל הפרואני הוא פעיל יום, ופועל על פי דפוס קבוע: בשעות היום הוא אוכל במדרונות ולקראת הצהריים יורד אל העמקים כדי להגיע למקורות המים. הוא מושפע גם מתנועות עונתיות; בקיץ הוא מבלה את זמנו במדרונות הגבוהים שבהם שפע אוכל והגנה מטורפים, ובחורף בגבהים נמוכים או בעמקים כדי להיות מוגן מהקור העז. תזונתו של האייל הפרואני מבוססת על עשבים, עשבי תיבול, טחבים, חזזיות, ותבלינים ולעיתים גם שיחים.

עונת הרבייה מתרחשת בעיקר ביוני ונמשכת לעיתים עד אוגוסט. תקופת ההריון היא כ-7.5 חודשים, והעופרים (על פי רוב אחד לעיתים נדירות שניים) נולדים בחודשי פברואר עד אפריל המהווים את סוף עונת הגשמים. העופר נולד ללא נקודות ונותר חבוי בצמחייה במשך כמה שבועות לאחר לידה. תוחלת חייו של האייל הפרואני עד עשר שנים.

איומים ושימור

האויב הטבעי של אייל בוגר בטבע היא בעיקר פומת ההרים, בעוד שחתולי בר ושועלים (כדוגמת שועל קולפאו) עשויים לטרוף עופרים.

האיומים על מין זה כוללים אובדן וקיטוע בית גידול מתמשך, כמו גם תחרות עם בעלי חיים מבויתים. המין ניצוד על ידי ציידי שעשוע, או נורה על ידי חקלאים המחשיבים אותו כמזיק ליבולים כאשר הוא רועה בשדות אספסת מדי פעם. כלבי בית טורפים אף הם איילים המתקרבים לשטחים חקלאיים. האייל הפרואני ניצוד גם לרפואה בוליביאנית מסורתית, כשעל פי אמונת המקומיים הקרניים יכולות לשמש לריפוי שיתוק הפנים. בחלק מיישובים כפריים התושבים נוהגים לאכול בשר אייל מיובש.

כרגע יש מעט מאוד צעדים ספציפיים להגנה עתידית על האייל הפרואני, אף על פי שהמין נפוץ במספר שמורות מוגנות ובגנים לאומיים. אייל זה מסווג על ידי IUCN במצב פגיע (VU), ומופיע גם בנספחים של אמנת הסחר בינלאומי בזנים נכחדים (CITES), שפירושו שמסחר במין זה צריך להיות בפיקוח הדוק.