על פי כמה מסורות, אורפה היא אור כשדים שבמקרא, על אף שאין זו העמדה הרווחת בקרב ארכאולוגים. נוסח תפילות הקהילה חסר תפילות שנוספו בתקופת בית שני או לאחריו. מכאן, מניחים שקהילה זו התגוררה באורפה קרוב ל-2500 שנים, כלומר יהודי אורפה הם צאצאי גולים של בית המקדש הראשון.[דרוש מקור] בהגיעם לירושלים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הקימו האורפלים בתי כנסת נפרדים והמשיכו לבדל עצמם מן הקהילה הכורדית בירושלים. הם נהגו לציין בחגים את נוסח תפילתם הייחודי לאורפה. בהמשך חברו בני הקהילה לעולים מפרס וכורדיסטן ועל כן צאצאי האורפלים כיום עושים שימוש בנוסח התפילה הספרדי.
שם משפחתם של רבים מיהודי אורפה הוא לוי. על מנת להבחין בין משפחות לוי השונות בקהילה, נוסף לעיתים לשם כינוי, כגון לוי עבוד, לוי אסלן ולוי חממי. שמות משפחה אורפלים נוספים הם סולימאן באשר, מזרחי, גילה (גיל), יגן, גזולי, לוי אורפלי ואורפלי.[1]
לראשון לציון הגיעו האורפלים מירושלים כפועלים בבציר הענבים מתוך צורך ביהודים חסונים שומרי מצוות שלא בוחלים בעבודה קשה כדי ליצר יין כשר. האורפלים הוזמנו הן על ידי הנהלת היקב והן על ידי איכרי המושבה, לעבודות הבציר והקטיף. בתחילה היו משתכנים בחצרות, ברפתות ובמחסני האיכרים ובסיום הבציר היו חוזרים לירושלים, אך ב-1902 עם התרחבות המשפחות והגעת משפחות נוספות דוגמת משפחות באשר, מזרחי, מימון, בן אהרון אורפלי וניסים, החלו אט אט עוברים למגורי קבע קיבלו משפחת בני סולימאן אדמות במזרח המושבה וייסדו את "שכונת האורפלים". [1] ראשון העולים מאורפה שהגיע לראשון לציון היה יצחק סולימאן אשר הגיע למושבה בשנת 1902, בהיותו בן 15.
כך כתב עליהם אהרן מרדכי פריימן, ממייסדי המושבה את בואם של יהודי אורפה לראשון לציון בקיץ תרס"ט 1909:
כמו בכל שנה באו גם היום אל המושבה מירושלים פועלים יהודים מערביים אשר מסביבות ארפה בארם–צובה,
לעבוד ביקב במשך הבצירה, המה באים עם נשיהם ובניהם ומתיישבים בסכות במגרש אשר שם בית העם ובמשך
עבודתם גם נשיהם ובנותיהם מוצאים להם עבודה ביתית אצל התושבים, ואחרי הבציר נוסעים שוב ירושלימה.
בשנה זו עבדו פה כ–40 משפחות .
— א"מ פרימן, ספר היובל לקורות המושבה ראשון לציון, ב, ירושלים תרעג, עמ' 119-120
היום ניתן למצוא שם את גן האורפלים ואת בית הכנסת "מקור חיים" של העדה שפעיל מאז שנת 1910 ושימש גם כביתו של הרב חיים דוד הלוי יליד ירושלים שמשפחתו עלתה מבורסה שבטורקיה.[2]
בית הכנסת של עדת האורפלים בירושלים ברחוב בצלאל, נבנה בשנת תרצ"ו. בית הכנסת הוא המוסד הרשמי היחיד של העדה האורפלית בירושלים. סמוך אליו באותו רחוב, שוכן בית הכנסת של עדת הג'רמוקלים.
ירון אביטוב, כשג'ימי ביקש שיקברו אותו בעמידה, כרמל, 1995
יגאל משה ישראל, יגאל בלדגרין וציון סולימאן, מעבר לנהר באו אבותינו: היהודים באורפה ובדרום-מזרח טורקיה, עלייתם לארץ ישראל והתערותם בה, הוצאת מוזיאון ראשון לציון, תשע"ג 2013, ISBN 978-965-555-685-8
