PROFILPELAJAR.COM

אורנה ששון-לוי
לידה	13 במרץ 1957 (בת 67); כפר בלום, ישראל
ענף מדעי	סוציולוגיה ואנתרופולוגיה
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים (2001)
מוסדות	אוניברסיטת בר-אילן (2003); אוניברסיטת בר-אילן (1 בנובמבר 2001); אוניברסיטת בר-אילן ;
תרומות עיקריות
	חקר המגדר ואי שוויון בישראל

אורנה ששון-לוי (נולדה ב-13 במרץ 1957) היא פרופסור במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן. תחומי התמחותה עוסקים ביחסי צבא - חברה, תאוריה פמיניסטית, זהויות מגדריות ואתניות בחברה הישראלית. היא פרסמה ספרים ומאמרים בכתבי עת מובילים.

ביוגרפיה

אורנה ששון-לוי נולדה וגדלה בקיבוץ כפר בלום. היא בוגרת תואר ראשון, שני ושלישי מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית. את עבודת הדוקטורט בנושא "כינון זהויות מגדריות בצבא הישראלי" סיימה בשנת 2001. משמשת כפרופסור במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר-אילן משנת 2003. בין השנים 2009–2011 ו-2014–2018 שימשה ששון-לוי כראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. בנובמבר 2020, נבחרה ליועצת נשיא אוניברסיטת באר אילן להוגנות מגדרית.^[1]

בשנת 2020 ביחד עם ניהאיה דאוד ופרופסוריות נוספות מאוניברסיטת בן-גוריון היא יזמה פרויקט "דרכך באקדמיה".

מחקריה

מחקריה של ששון-לוי עוסקים בשאלה התאורטית הרחבה היא כיצד אי שוויון מעצב את הפרט, או, איך העקרונות המארגנים של המערכת הריבודית מעצבים ומעוצבים על ידי פרקטיקות של כינון זהות. כלומר, מהו הקשר ההדדי בין מבנים רחבים של אי שוויון לבין כינון הסובייקטיביות. מחקריה מתמקדים בשלוש זירות הקושרות את היחיד למבנים חברתיים של אי שוויון: צבא ומגדר, אתניות בחברה הישראלית עם דגש על אשכנזיות, ומגדר ותנועות חברתיות.

מגדר וצבא

זירה זו הייתה נושא הדוקטורט שלה, שלימים פורסם כספר שנקרא "זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי" (הוצאת מאגנס).^[2] הספר בוחן את הקשר בין תפקיד צבאי, זהות מגדרית וזהות אזרחית בקרב ארבע קבוצות של חיילים: לוחמים, חיילים בתפקידי "צווארון לבן", חיילים בתפקידי "צווארון כחול", וחיילות בתפקידים לא מסורתיים. הטענה המרכזית היא שחיילים וחיילות בתפקידים צבאיים מגוונים מפתחים תפיסות שונות של גבריות ואזרחות, מתוך דיאלוג עם התפיסה של הגבריות ההגמונית של החייל הקרבי, המזוהה עם "אזרחות טובה".

מחקרה של ששון-לוי חדשני מכמה בחינות: ראשית, באמצעות הניתוח של נשים שמבצעות תפקידים "גבריים" בצבא, נשמטת הקרקע מתחת להנחה המטרימה של קשר אינהרנטי בין מין ומגדר. שנית, הספר מציע ניתוח מהפכני של בניית זהות בקרב חיילים לא-לוחמים, והוא מדגיש את האינטראקציה בין הרקע האתני והתפקיד הצבאי בעיצוב תפיסות החיילים לגבי מגדר ואזרחות. בנוסף, מוצעת זווית ראייה חדשנית לפיה הקבוצה הדומיננטית וקבוצת השוליים מעצבות זו את זו ביחסי גומלין מתמשכים. בזכות התמחותה בתחום המגדר והצבא, הוזמנה ד"ר ששון-לוי על ידי צה"ל לערוך שני מחקרים נוספים בתחום. המחקר הראשון נערך בקיץ 2003 ועסק בשילוב מגדרי בקורס קצינים. המחקר (שמומן באמצעות האקדמיה הלאומית למדעים), מצא כי אף על פי שמטרת קורס הקצינים הייתה לשלב בין גברים ונשים, בפועל נוצר תהליך כפול של דה-מגדור ורה-מגדור. תהליכי הדה-מגדור היו תוצאה של שינויים מבניים מכוונים בקורס ושל מדיניות הצבא (למשל, קבוצות של גברים ונשים הפועלים יחד), בעוד תהליכי הרה-מגדור, או ההפרדה המגדרית מחדש, היו תהליכים תרבותיים לא מכוונים, שנוצרו כתוצאה מהדומיננטיות של דמות החייל הקרבי בקורס. המחקר השני בחן את אופיו של השירות הצבאי בקרב נשים ששירתו בצבא כפקידות. המחקר טען כי השרות הצבאי של פקידות, נשים ששירתו בתפקיד שנחשב "נשי" באופן מובהק בתוך ארגון שנחשב "גברי", מעוצב באמצעות שלושה עקרונות: עקרון העסקה של "עבודה זולה", עקרון "זוגי" של הפקידה כ"אשת המשרד", ועקרון היררכי לפיו הפקידה מהווה סמל סטטוס עבור המפקד. בשל שלושה עקרונות אלה הפקידות נדרשות "לעשות נשיות מסורתית" בתקופת השירות הצבאי. עבורן, השירות הצבאי היה מקור לניכור ותסכול, ולא בסיס לתפישה של אזרחות וקשר לקולקטיב הלאומי.

ששון-לוי פרסמה מאמרים רבים בנושא צבא ומגדר לאורך השנים. במאמריה היא מראה יחסי צבא-מגדר בצה"ל משתנים באופן קבוע, כאשר השינוי האחרון שחקרה הוא הניסיון לשלב חרדים ביחידות צבאיות ייעודיות הכוללות גברים בלבד. במאמר תאורטי מ-2013 היא שואלת האם ההפרדה המגדרית מובילה בהכרח להדרת נשים, מציעה קריטריונים להבחנה בין הפרדה מגדרית להדרת נשים, ובוחנת אותם על השירות הצבאי.^[3]

עבודתה בנושא צבא ומגדר פורסמה בכתבי עת וספרים אקדמיים בכל העולם. מחקריה נלמדים במחלקות אקדמיות שונות כמו סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, מדעי המדינה, לימודי מגדר, קרימינולוגיה, לימודי התרבות הישראלית, ומשפטים, ומאמריה צוטטו בעשרות מחקרים. בשנת 2012 הוזמנה פרופסור ששון-לוי לאוסטריה על ידי קרן המדען הראשי האוסטרי לשם השתתפות בוועדה בינלאומית אשר בחנה תוכנית חדשה לדוקטורט בנושא "Violence and Agency in Global Context: The Politics of Gender".

אתניות ואשכנזיות

נושא נוסף למחקר היה בחינת הקבוצה האתנית הדומיננטית בישראל – אשכנזים (יהודים יוצאי אירופה), וזאת בתקופה בה עיקר המחקרים על אתניות בישראל התמקדו במזרחים (יהודים יוצאי אסיה, המזרח התיכון וצפון אפריקה). בתחום זה, ששון-לוי טוענת שכדי לשמר את מעמדם המועדף בישראל, אשכנזים רבים משתמשים בשיח אתני כפול: השיח האחד מסמן גבולות אתניים, והאחר מוחק או מטשטש אותם. הפרקטיקה הדיסקורסיבית של היבדלות ממזרחים על ידי סימון גבולות היררכיים משמרת את ההיררכיה התרבותית בין מי שנתפס כמערבי ובין כל מי שנתפס כלא מערבי. פרקטיקת מחיקת הגבולות, לעומת זאת, מאפשרת לאשכנזים להישאר קבוצה חברתית שקופה, לא מסומנת, ובכך לשמור על מעמדה בתור הנורמה האוניברסלית, המסמן שאינו מסומן. השילוב של שתי הפרקטיקות הוא שמשמר את המעמד הפריבילגי של אשכנזים.^[4] במאמר אחר היא בוחנת הבדלים בתפישות של אשכנזיות בין מבוגרים (שבעיניהם האשכנזיות שקופה ונתפשת כמייצגת את הישראליות הכללית), לבין צעירים, תיכוניסטים, שבעיניהם האשכנזיות גלויה, אך היא מסמלת בעיקר מעמד ולא זהות אתנית. מאמר שלישי, בשיתוף עם ד"ר אבי שושנה, מסתכל איך נתפשת בישראל תופעת ההשתכנזות. פרופסור ששון-לוי השתתפה בקבוצת מחקר מטעם מכון ון-ליר בהנחיית ש.נ. אייזנשטדט. העבודה המשותפת בקבוצת המחקר יצרה קובץ מאמרים בעריכתה בשיתוף עם זאב שביט וגיא בן פורת שכותרתו: "מראי מקום: זהויות משתנות ומיקומים חברתיים בישראל"^[5] (הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2014).

מגדר ותנועה חברתית

תנועות חברתיות מבטאות חיבור אחר בין הפרט למדינה. כאן, ה"עצמי" מעוצב באקט של מחאה והתנגדות למוסדות המדינה ומדיניותה. בעבודה משותפת עם תמר רפופורט מהאוניברסיטה העברית, נבחנו שתי תנועות חברתיות: האחת, תנועה שכל חבריה הם נשים והאחרת, תנועה מעורבת מבחינה מגדרית. נמצא כי להרכב המגדרי של התנועה יש השפעה מכרעת לא רק על מטרות התנועה אלא גם על המקום שאותו התנועה תופסת בשיח הציבורי.^[6] לאחרונה, ששון-לוי מתמקדת בעבודתה על ספר חדש, בשיתוף עם עדנה לומסקי-פדר, שיבחן את המקום שהשירות הצבאי תופס בסיפור חייהן של נשים בישראל מתוך גישת Intersectionality .

פעילות חברתית

חברת המועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל.^[7]

מפרסומיה

ספרים

אורנה ששון-לוי, 2006. זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי, ירושלים: ספריית אשכולות, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ותל אביב: ספריית מגדרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
שביט, זאב, ששון-לוי אורנה וגיא בן-פורת, 2014. מראי מקום: זהויות משתנות ומיקומים חברתיים בישראל. ירושלים: מכון ון ליר בירושלים ותל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד.

Lomsky-Feder and Sasson-Levy. 2018. Women soldiers and citizenship in Israel: gendered encounters with the State, London: Routledge.

מאמרים

ששון-לוי, אורנה (2008) אבל אני לא רוצה לעצמי זהות אתנית: סימון גבולות ומחיקתם בשיחים עכשוויים של אשכנזיות, תיאוריה וביקורת, 33: 101-129.
ששון-לוי אורנה ותמר רפופורט (2002) גוף ודעת בתנועות חברתיות, מגמות, מא (4), עמ' 489–513.
ששון-לוי, אורנה (2003) גבריות מתוך מחאה: על כינון הזהויות של חיילים בתפקידי צווארון כחול, סוציולוגיה ישראלית, גיליון ה (1), עמ' 15–47.
ששון-לוי אורנה ואבי שושנה (2014) השתכנזות: על פרפורמנס אתני וכשלונו. תיאוריה וביקורת. גיליון 42.
ששון-לוי אורנה, 2001. חתרנות בתוך דיכוי: כינון זהויות ג'נדר של חיילות בתפקידים 'גבריים', בתוך: התשמע קולי: ייצוגים של נשים בתרבות הישראלית, (עורכת: יעל עצמון), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, עמ' 277-303.
ששון-לוי אורנה וגל לוי, 2005. "קרבי זה הכי" – תלוי עבור מי: סוציאליזציה רפובליקנית, מעמד ומגדר בישראל" בתוך מיליטריזם בחינוך, עורכת: חגית גור, תל אביב: הוצאת בבל. עמודים 245-220.
ששון-לוי אורנה ואורלי בנימין. 2012. אחריות ציבורית לשוויון מגדרי. בתוך: רפאל כהן-אלמגור, אורי ארבל-גנץ ואסא כשר (עורכים): אחריות ציבורית בישראל. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, עמודים 499-526.
ששון-לוי, אורנה. 2013. "אני אשכנזי, ההורים שלי לא רואים את עצמם ככאלה": הבדלים בין-דוריים בתפיסות של אשכנזיות". בתוך: שביט, זאב, ששון-לוי אורנה וגיא בן-פורת (עורכים). מראי מקום: זהויות משתנות ומיקומים חברתיים בישראל. ירושלים: מכון ון-ליר ותל אביב: הקיבוץ המאוחד. עמודים 179-149.
ששון-לוי, אורנה. 2013. "בין הדרה להפרדה: נשים במרחב הצבאי". בתוך רוני הלפרין (עורכת): היכן אני נמצאת: פרספקטיבות מגדריות על מרחב, הוצאת המכללה האקדמית בית ברל. עמודים 141-111.

Sasson-Levy, Orna. 2010. Where Will the Women be? Gendered Implications of the Decline of the Israeli citizen’s Army. In S. Cohen (Ed.): The New Citizen Armies: Israel’s Armed Forces in Comparative Perspective. London: Routledge. Pp. 173-195.
Sasson-Levy, Orna. 2011. The Military in a Globalized Environment: Perpetuating an "Extremely Gendered" Organization. In E. Jeanes, D. Knights and P.Yancey Martin (Eds.): Handbook of Gender, Work and Organization. Blackwell/Wiley. Pp. 391-411.

קישורים חיצוניים

ד"ר אורנה ששון-לוי באתר אוניברסיטת בר-אילן
ביקורת על ספרה "זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי"
הרצאתה של ד"ר אורנה ששון-לוי בנושא "מבט פמיניסטי על העדויות של שוברות שתיקה", סרטון באתר יוטיוב
ארי ליבסקר, תקציר מנהלים: ראיון עבודה מהיר עם אורנה ששון-לוי, באתר כלכליסט, 1 בדצמבר 2016
ארנה ששון-לוי (1957-), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה - אוניברסיטת בר-אילן. יועצת לנשיא הממונה על הוגנות מגדרית, באתר www.facebook.com
^ אורנה ששון-לוי, 2006. זהויות במדים: גבריות ונשיות בצבא הישראלי, ירושלים: ספריית אשכולות, הוצאת י.ל. מאגנס, האוניברסיטה העברית, ותל אביב: ספריית מגדרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
^ ששון-לוי, אורנה. 2013. "בין הדרה להפרדה: נשים במרחב הצבאי". בתוך רוני הלפרין (עורכת): היכן אני נמצאת: פרספקטיבות מגדריות על מרחב, הוצאת המכללה האקדמית בית ברל. עמודים 111–141.
^ ששון-לוי, אורנה (2008) אבל אני לא רוצה לעצמי זהות אתנית: סימון גבולות ומחיקתם בשיחים עכשוויים של אשכנזיות, תיאוריה וביקורת, 33: 101-129.
^ שביט, זאב, ששון-לוי אורנה וגיא בן-פורת, 2014. מראי מקום: זהויות משתנות ומיקומים חברתיים בישראל. ירושלים: מכון ון-ליר ותל אביב: הקיבוץ המאוחד.
^ ששון-לוי אורנה ותמר רפופורט (2002) גוף ודעת בתנועות חברתיות, מגמות, מא (4), עמ' 489–513.
^ אתר הקרן