אולימפיק איירליינס

מטוסי ATR-72 של אולימפיק איירליינס
נתונים כלליים
תקופת הפעילות	1957–2009 (כ־52 שנים)
חברת אם	Onassis-Group
חברות בנות	Macedonian Airlines
מיקום המטה	אתונה, יוון
נתוני חברת תעופה
יאט"א OA ICAO OAL אות קריאה OLYMPIC
בסיס פעולה מרכזי נמל התעופה הבינלאומי אתונה-אלפתריוס וניזלוס בסיס פעולה משני שדה התעופה הבינלאומי סלוניקי מקדוניה מועדון הנוסע המתמיד Icarus צי מטוסים 38 מספר יעדים 78
http://www.olympicairlines.com

אולימפיק איירליינס ובדרך כלל רק אולימפיק (ביוונית: Ολυμπιακές Αερογραμμές, באנגלית: Olympic Airlines) הייתה חברת התעופה הלאומית של יוון, ובסיסה היה בנמל התעופה הבינלאומי אתונה-אלפתריוס וניזלוס. למרות שלוגו החברה ושמה מזכירים את אלה של התנועה האולימפית, מקורם ב-12 האלים האולימפיים. בשנת 2009 החברה הופרטה, וב-29 בספטמבר 2009 היא הפסיקה את כל פעולותיה, למעט מספר קווי טיסה בתוככי יוון, המוגדרים כקווים ציבוריים, ומספר קווים בינלאומיים ליעדים מחוץ לארצות האיחוד האירופי. מעמדם של קווים אלה יוכרע במכרז. כל פעולותיה של החברה מבוצעות על ידי החברה הפרטית שירשה אותה - אולימפיק אייר.

החברה נקנתה על ידי חברת אג'יאן איירליינס וכיום היא נמצאת בבעלותה.

תולדותיה של חברת אולימפיק איירליינס רצופות משברים כלכליים, מיזוגים ופיצולים, ותוכניות הבראה וארגון מחדש.

לאחר מלחמת העולם השנייה פעלו ביוון שלוש חברות תעופה:

• "יוזמה טכנית אווירית" (T.A.E., Τεχνικαί Αεροπορικαί Εκμεταλλεύσεις).
• "תחבורה אווירית יוונית" (ΕΛΛ.Α.Σ., Ελληνικαί Αεροπορικαί Συγκοινωνίαι).
• "נתיבי אוויר יווניים" (,Α.Μ.Ε. Αεροπορικαί Μεταφοραί Ελλάδος).

מצבן של השלוש היה בכי רע, ובשנת 1951 החליטה ממשלת יוון למזג אותן לחברה אחת. החברה החדשה שנקראה "נתיבי אוויר לאומיים יווניים" (T.A.E) נקלעה גם היא לקשיים כלכליים ולכן נסגרה בשנת 1955. ביולי 1956 מכרה ממשלת יוון את החברה לאיל ההון והספנות אריסטוטל אונאסיס, וב-6 באפריל 1957 שונה שמה ל"אולימפיק איירווייז" (Ολυμπιακή Αεροπορία, Olympic Airways).

אולימפיק איירווייז התפתחה במהירות: ב-1960 רכשה את מטוס הסילון הראשון שלה מדגם דה הבילנד קומט והחלה בהפעלת טיסות בשותפות קוד עם חברת בריטיש יורופיאן איירווייז (BEA, British European Airways) הבריטית. שיתוף הפעולה בין שתי החברות התרחב, וכלל שימוש הדדי במטוסי החברה האחרת ואת המיתוג המשותף "BEA-Olympic" על המטוסים. ב-1966 קיבלה החברה את מטוס הבואינג 707 הראשון שלה, ופתחה באמצעותו קו תעופה ישיר בין אתונה לניו יורק.

ב-1971 הפך בנו של אריסטוטל אונאסיס, אלכסנדר, את "היחידה למטוסים קלים ומסוקים", שנחשבה עד אז כיחידה במערך של אולימפיק איירווייז, לחברה לכל דבר בשם "אולימפיק אוויאיישן". מטרתה העיקרית של אולימפיק אוויאיישן הייתה לקשר בין איי יוון ליבשת והיא תפקדה כחברה בת של אולימפיק איירווייז. בנוסף המשיכה אולימפיק אוויאיישן להפעיל אקדמיה לטייס שנוסדה עוד ב-1970.

ב-22 בינואר 1973 נהרג אלכסנדר אונאסיס בהתרסקות מטוס, וזמן קצר לאחר מכן, ב-1975, מכר אריסטוטל אונאסיס את כל מניותיו בחברה לממשלת יוון. בסוף שנות השבעים המשיכה החברה להתפתח ויסדה חברה בת בתחום ההסעדה למטוסים (Olympic catering) וכן הזמינה את מטוסי האיירבוס A300 הראשונים שלה. במחצית שנות השמונים נקלעה החברה למערבולת של שביתות שהובילו, יחד עם ניהול כושל ותופעות של שחיתות, להפסדים וקשיים כלכליים. בנוסף, ב-1999 קמה לחברה מתחרה בדמותה של חברת התעופה אגאן איירליינס (Αεροπορία Αιγαίου) שנכנסה לתחום הטיסות הסדירות. כל תוכניות ההבראה, כולל מחיקת חובות על ידי ממשלת יוון, נכשלו, ולמעשה, מאז רכישת החברה על ידי ממשלת יוון ב-1975, ועד שנת 2006, ידעה החברה רק הפסדים (למעט שנת 1996 שבה הפיקה רווחים).

בשנת 2003, כשחובות הקבוצה כולה המשיכו והעמיקו, החליטה ממשלת יוון על ארגון מחדש של קבוצת אולימפיק איירווייז על כל חברותיה:

• חברת מקדוניה איירליינס, חברה-בת של הקבוצה, שעסקה בתחום טיסות השכר מאז שנת 1992, המירה את שמה ל"אולימפיק איירליינס" והופקדה על כל מערך הטיסות של הקבוצה, תוך שהיא יורשת את קוד יאט"א וקוד ICAO של אולימפיק איירווייז. אולימפיק איירליינס החלה את דרכה כשהיא חופשית מחובות.
• כל יתר חברות הקבוצה למעט אולימפיק אוויאיישן אוחדו לחברה אחת בשם אולימפיק איירווייז-סרוויסס (Ολυμπιακή Αεροπορία Υπηρεσίες), שירשה גם את חובותיה של אולימפיק איירווייז.
• אולימפיק אוויאיישן נותרה חברה עצמאית בתוך אולימפיק איירווייז-סרוויסס, אך כיום היא עוסקת בעיקר בהשכרת מסוקים (האקדמיה לטיסה שהייתה ברשותה הועברה לאולימפיק איירווייז-סרוויסס).

אולם בכך לא הבעיות על פתרונן. בשנת 2004 החליטה ממשלת יוון על הפרטת אולימפיק איירליינס, לאחר שניסיונות דומים מצידה כשלו. אולם גם הפעם נחל ניסיון זה כישלון חרוץ בהיעדר קונה אשר הסכים לשלם את התמורה בסך 500 מיליון אירו. בנוסף לכך, הנציבות האירופית הכריזה על המהלך כבטל לאור העובדה שהחברה זכתה לסיוע בלתי חוקי מממשלת יוון.

בחודש מרץ 2009 הוכרז כי קבוצת MIG תקנה חלק מפעילות החברה (חלק מהקווים, חלק מצי המטוסים, ואת המערך הטכני) ותקים חברת תעופה חדשה בשם אולימפיק אייר. ב-28 בספטמבר 2008 קיימה אולימפיק איירליינס את טיסותיה האחרונות ובחצות הופסק רוב פעילותה וחברת אולימפיק אייר החלה את פעולתה.

• 29 באוקטובר 1959 - מטוס החברה מדגם DC3 התרסק ליד אתונה. כל 18 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו.
• 8 בדצמבר 1969 - מטוס החברה מדגם DC6 התרסק ליד אתונה. כל 90 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו.
• 18 בפברואר 1972 - מטוס תוצרת בומברדייה מדגם Learjet התרסק ליד מונטה קרלו, ושני אנשי הצוות שהטיסו אותו נהרגו.
• 21 באוקטובר 1972 - מטוס מדגם NAMC YS-11 התרסק סמוך לוולה שליד אתונה. 37 מ-56 הנוסעים ואנשי הצוות מצאו את מותם באירוע.
• 23 בנובמבר 1976 - מטוס נוסף מדגם NAMC YS-11 התרסק סמוך לקוזאני בצפון יוון. כל 50 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו.
• 3 באוגוסט 1989 - 34 נוסעים ואנשי צוות נהרגו בהתרסקות מטוס החברה מדגם שורטס 330 באי סאמוס.

• אולימפיק אייר

מדיה וקבצים בנושא אולימפיק איירליינס בוויקישיתוף

• אולימפיק איירווייז-סרביסס
• אולימפיק אוויאיישן
• אולימפיק איירליינס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• אולימפיק איירליינס, ברשת החברתית אינסטגרם